Page 13 - מגזין הטכניון

±≥
זה קרה בהפסקת צהרים ביום קיץ חמים בשנת
8791. מטוס קרב עשה "בום" על-קולי מעל מפרץ
חיפה. כל התינוקות בבית התינוקות של קיבוץ
אפק ניעורו משנתם בבכי, ורק תינוק אחד המשיך
לישון שנת ישרים. היה זה אייל מנשה הקטן.
בעקבות המקרה עבר אייל סדרת בדיקות, והאבחנה
לא איחרה לבוא: איל חירש.
"זה היה הלם להורים," מספר אייל בעזרת
מתורגמנית השולטת בשפת הסימנים. "הורי
שומעים, כל בני משפחתי שומעים. איש אינו יודע
כיצד זה קרה שנולדתי חירש."
אייל גדל בקרב אנשים וילדים שומעים. "ברור
שהייתה בעיית תקשורת, אבל הילדים בקיבוץ
התנהגו יפה," הוא אומר.
לא היו לו תוכניות ללמוד לתואר בטכניון, אבל הוא
הגיע למכינה ולמד במשך עשרה חודשים פיסיקה,
אנגלית, מתמטיקה וכתיבה מדעית. הציונים במכינה
היו טובים יותר מציוני הבגרות שלו והוא התקבל
למלא"ך - מסלול לימודים אקדמי כללי. אחרי שנה
הממוצע שלו עדיין לא הספיק לפקולטה להנדסת
מכונות, אבל הוא התקבל לפקולטה להנדסה
אזרחית וסביבתית, ואחרי חצי שנה בפקולטה
התקבל להנדסת מכונות. היום הממוצע שלו הוא
87. "זה עדיין לא טוב," הוא אומר בצניעות. "בשוק
העבודה זה אולי מספיק, אבל אני צריך להצליח
יותר מסטודנט רגיל."
øÚ„Ó
"אני עצמי לא רואה במגבלת השמיעה שלי חסרון,
אבל מעביד פוטנציאלי עשוי לתפוס את זה כך".
לפני שש שנים נשא אייל לאישה את דבי, אף היא
חירשת, ולפני חודשים ספורים נולדה בתם הגר.
במשך כל תקופת ההיריון הם לא ביקשו לבדוק
אם העובר שברחמה של דבי שומע, למרות
שהרופאים ביקשו לערוך בדיקה )שכן כל בני
משפחתה של דבי חירשים(. "זה לא מפריע לנו",
אומר אייל. "אמרנו לרופאים: מה שיהיה - נקבל.
זה כמו להטיל מטבע. גיסי, אחיה של דבי, חירש.
הוא אדריכל, עם תואר שני מהטכניון. אשתו חירשת,
וכל ילדיהם שומעים."
במסגרת לימודיו מקבל אייל עזרה מהמוסד לביטוח
לאומי: מתרגמים, שכר לימוד וקצבה. הוא מרוצה
מהטכניון, אך יש לו ביקורת על כך שלא מוצע כאן
קורס בשפת הסימנים. הוא ניסה לקדם את העניין,
אך עד כה ללא הצלחה. "אמרו לי שבטכניון מאוד
קשה," הוא מספר. "באתי לכאן עם תפישה שזהו
בית ספר לציונים ואין כאן כמעט חיי חברה. אמרו
לי שכל אחד רץ אחרי הציון וחושב רק על עצמו.
הגעתי, ומצאתי תמונה ממש הפוכה. פגשתי
בסטודנטים נהדרים שעוזרים זה לזה. גם חברי
הסגל חמים ועוזרים."
אחד הסטודנטים שעליהם הוא מדבר הוא סהר
ניסנוב. לפני מעט יותר משנה, בקורס תכן מכני 2,
למדו הסטודנטים על גלגלי שיניים, נושא מסובך
עם הגדרות רבות. סהר הבין מיד את החומר, אך
ראה שאייל מתקשה. למתרגל לא היה זמן, וסהר
הציע את עזרתו. מאז הם חברים - לוקחים קורסים
ביחד ולומדים ביחד. אייל קורא את שפתיו של
סהר ומבין אותו, וכך סהר. כשהם נתקעים - הם
לוקחים עט ונייר.
"גם אני מפיק הרבה מהידידות בינינו," אומר סהר.
"אני נעזר הרבה באייל. לדעתי האתגר שלו ללמוד
בטכניון הוא עצום. הוא חכם ומבין."
"אם אני הצלחתי בטכניון - כל אחד יכול להצליח,"
אומר אייל. "לכולנו קשה, אבל אני צריך להשקיע
יותר זמן. אני נעזר הרבה ביחידה לקידום סטודנטים
וביועצת שלי, דליה פלד, שמלווה אותי לאורך כל
הדרך. היא סימפטית ומקסימה."
ø„È˙Ú·†‰È‰È†‰Ó
"כרגע אני בטכניון. אני מאמין שאסיים בהצלחה
ואמצא עבודה."
øÌÂÁ˙†‰Êȇ·
"אני עדיין לא יודע. אנחנו לומדים הרבה תיאוריה,
ואחר כך ניזרק לים ונתחיל לשחות."
אייל מוצא זמן גם לפעילות למען חבריו וחברותיו
החירשים. הוא עזר בהפקת יום הסטודנט החירש
וכבד השמיעה, והוא משלב לימודים עם פעילות
חברתית.
במלחמת לבנון השנייה הוא המשיך לגור במעונות
הסטודנטים עם אשתו, ושניהם לא שמעו את
האזעקות. אייל שלח מכתב לפיקוד העורף וביחד
עם ארגוני החרשים סוכם מיד על העברת הודעות
לחרשים בזימוניות שלהם.
"אתה רואה?" הוא מחייך. "יש גם יתרונות להיותי
חירש. במלחמה לא שמעתי את הטילים והאזעקות,
ואתמול הייתה סופת רעמים - כך סיפרו לי בבוקר
- ואני הייתי היחיד שלא התעורר והמשיך לישון
שנת ישרים."
·  ¯˜· † Ì È È Ò È † ‰˘Ó † Ï È È ‡
‰ËÏ Â ˜Ù· † Â È „ Â Ó È Ï † ˙‡
È Ï· † ˙    ÎÓ † ˙Ò„  ‰Ï
ª Ì È ˆ¯Ó‰ † È ¯·„ † ˙‡ † ÚÓ˘˘
Á Â Î Â † ˙ Â ˘ È Á  Ï † ‡Ó‚ Â „ † ¨ Ï È È ‡
‰„ È ÏÓ † ˘¯ È Á † ‡  ‰ † ¨ Ô Â ˆ¯
Ë Ï Á Â Ó † Ë ˜ ˘ · † „ Â Ó Ï Ï
הילדים בקיבוץ התנהגו יפה.
אייל )מימין( וסהר
¯ ‚ ˙ ‡