Page 19 - מגזין הטכניון | חורף 2009
Basic HTML Version
בתחום של מליחות שפכים הרחיבו את
המודעות לנושא והביאו להוצאתן של
תקנות האוסרות הכנסת תמלחות
למערכות ביוב. במשך עשרות שנים מטיף
רבהון לשידרוג הטיפול בקולחים כדי
למנוע זיהום מי-תהום.
במסגרת עבודתו בתחום של השבת שפכי
תעשייה הכניס פרופסור רבהון, כבר לפני
יותר משלושים שנה, את השימוש
במי-קולחים מושבים למערכת הקירור
של בתי הזיקוק )בז"נ( - שתי ה"לבניות"
המפורסמות שהן מסמלי העיר חיפה. על
מפעל זה, שצמצם משמעותית את זיהום
Rudolph
הקישון, הוא קיבל את מדליית
מהפדרציה האמריקאית למים וסביבה.
‰¯˜Â‰†˙„ÂÚ˙
בשנת 7002 נחנך מפעל הסינון המרכזי
בישראל, בנוכחות כאלף איש ובמעמד
ראש הממשלה וראשי חברת "מקורות".
להפתעתו קיבל פרופסור רבהון תעודת
הוקרה בסיומו של הטקס. "מוענקת לך
בזאת תעודת הוקרה על תרומתך רבת
השנים, להקמת מפעל הסינון המרכזי
באתר אשכול, המבטיח אספקת מי
שתייה באיכות גבוהה לתושבי מדינת
ישראל," נאמר בה. פרופסור רבהון שאל
בענווה אם הוא יכול להשיב. כשראש
הממשלה ויו"ר "מקורות" עומדים לצדו
הוא אמר: "אני מקדיש את כל עבודתי
לזכרו של נכדי, דניאל שירן, לוחם גולני,
שנפל בקרב במלחמת לבנון השנייה".
ראש הממשלה ויו"ר מקורות הרכינו את
ראשיהם, ופרופסור רבהון המשיך ושיבח
את כל העושים במלאכה, ממקורות
ותה"ל.
דמעות עולות בעיניו כשהוא מספר זאת.
בשקט המשתרר בחדר הוא נשאל: "כמה
נכדים יש לך"?
"נולדו לי תשעה נכדים," הוא משיב בקול
סדוק. "איני יכול להשיב תשובה אחרת.
כן, נולדו לי תשעה נכדים".
מעולם לא הבנתי אנשים שמפרסמים
מאמרים לזכרם של נפטרים, עד
שיום אחד היכה בי ברק. בשיחה
משפחתית שבה שוחחנו על המשבר
במערכת החינוך, ניסיתי לספר לבתי
שהשתחררה זה עתה על מורה
למתמטיקה מזן נדיר, שהפך לאגדה
בחייו והשפיע על חיי, כמו גם על
אלפי סטודנטים של מכינות בטכניון.
התיישבתי מול המחשב, העליתי את
גוגל ובאחד הלינקים נכתב: "גיורא
חרובי נפטר באפריל 8002."
גיורא לא היה מורה-מתמטיקה
טיפוסי. באמתחתו היו תארים
מתקדמים בפיזיקה ואווירונאוטיקה
וידע רב במגוון רחב של נושאים. הוא
היה חבר בוועד הנאמנים של בית
הספר הריאלי ומג"ד במילואים. כרבים
אחרים, גם אני פגשתי את גיורא לאחר
סיום שירותי הצבאי, כאשר הבנתי
שעם ציוני הבגרות שלי ללא מכינה
אין לי שום סיכוי להתקבל לפקולטה
למדעי המחשב.
ל נ ש ו ם מ ת מ ט י ק ה . ג י ו ר א ח ר ו ב י ז " ל
"אש ו ר וח , ל י דה ומו ות
לא י ו כל ו למחות
את מעשי נ ו הטו ב ים"
) ב ו דהה(
בשיעור הראשון נכנס לכיתה מורה
חד-לשון ומיוחד. "המבינים" החלו
מורה
‰
להתלחש: "זכינו בחרובי - הוא
מספר אחת". רק לאחר כמה שיעורים
הבנתי שנפלה לידינו הזכות ללמוד
עם מורה מיוחד במינו: לא מספר
התלמידים )הכיתה היתה תמיד מלאה
עד אפס מקום(, לא כמות החומר
הלימודי ולא פערים בידע מנעו
מהעילוי הזה להגיע לכל אחד ואחת
מאיתנו. המוטו שלו היה: "אדם שמוכן
לעבוד, אני אשב איתו יומם ולילה,
אבל אדם שאינו מוכן לקום, אני לא
אתאמץ בשבילו."
גיורא הצליח ללמד אותנו לנשום
מתמטיקה, לאהוב מתמטיקה, ולאלה
שלא שלטו בשפה - לדבר מתמטיקה.
שנינותו, הזיכרון הפנומנלי המדהים,
יכולתו לצייר גופים תלת מימדים
בצבע אחד )כך שגם נטולי ראייה
מרחבית הבינו את השאלה( ואהבת
המקצוע השאירו אותנו פעורי פה.
כאשר העמיס עלינו מטלות אינסופיות
היה ברור לכולם שאין "לחפף".
לא פגשתי בגיורא מאז סיימתי את
המכינה לפני כ-42 שנה. במשך עשרות
שנים הכין המורה אלפי בוגרים
שסיימו והשתלבו בתעשייה,
באקדמיה, בבתי תוכנה ובכל תחומי
העשייה.
לעיתים אנחנו צופים באירועים,
יצירות אמנות ותופעות ורק ממרחק
הזמן יודעים להעריך את גדולתם.
סבורני שכזה היה גיורא חרובי: מורה
למתמטיקה שהשאיר חותמו על אלפי
תלמידים ברגעים הקריטיים של
חייהם. אני חושב שאני מבין טוב יותר
את הצורך לכתוב את מה שהיה צריך
להיאמר מזמן.
המעוניינים לספר על חרובי מוזמנים
ל-
מורה לחי ים
לזכרו של
גיורא חרובי ז"ל
מאת אהרון ירוסלבסקי
