26 / 48
26
המגזין של אוניברסיטת בר-אילן
בר-שיח
שנים נשמר קשר מכתבים הדוק עם אמהּ
ראשל, שנשארה בסלוניקי, ועם שמונת אחיה,
שחלקם עברו להתגורר בפריז וחלקם נשארו
בסלוניקי. מאותן השנים נותרה תכתובת
ענֵפה, שנמצאה בשלוש קופסאות עמוסות.
האחת הכילה את המכתבים שסבתא ריטה
שמרה כל השנים אצלה בבית. השתיים
הנוספות התגלו באקראי בפריז, בדירתה
של אחת מקרובות המשפחה. עם השנים
תורגמו לעברית המכתבים מצרפתית, לדינו
וסוליטריו לעברית [סוליטריו הוא לדינו הכתוב
בכתב עברי מחובר; את המכתבים האלה
תרגם שבתאי כהן מהמחלקה ללדינו בבר-
אילן] ונערכו לחוברת האוצרת בתוכה פיסת
היסטוריה ועדות אותנטית לטלטלה האנושית
על סיפָּה של מלחמת העולם השנייה ושואת
היהודים".
מחכים לזמנים טובים יותר
תוכן מכתבי המשפחה חשף בפני ד"ר
אלפנדרי את המצב הקשה שהתמודדו איתו
בני משפחתו, כמו כל יהודי אירופה באותן
השנים. הכתוב עסק לרוב בקשיי הפרנסה
וההישרדות: "שניים מאחיה של סבתי עזבו
לפריז, כי לא מצאו את פרנסתם בסלוניקי
של שנות ה-03. אחד האחים, סמי כהן, שעבד
כפקיד בחברה גדולה, התאהב בנערה יהודייה
וביקש את אישורם של אחיו להינשא, אף
שהיה צעיר מהם והם עדיין עמדו ברווקותם.
הוא קיבל את האישור בשמחה, אבל בעקבות
השפל הכלכלי הוא פוטר מעבודתו ומשפחת
הכלה המיועדת מיהרה לבטל את החתונה.
סבתי ריטה נהגה לשלוח לקרוביה חבילות
מזון, בדים ותרופות, דברים קטנים שיכולים
היו להקל במשהו את מצוקת היומיום".
גם המכתבים שנשלחו מתל אביב באותה
התקופה לא היו אופטימיים: "עולה מהם
תמונה של חיים קשים, פרעות ומלחמות עם
הערבים והבריטים. היו גם שמחות קטנות,
לידות וחתונות, ואחד המכתבים אף מתאר
סיפור יזָמי של הקמת הדוכן של סבא שלי,
שמואל, בשוק הכרמל. ואולם, הרוח הכללית
היא של דאגה לעתיד בפלשתינה, לצד דאגה
המכתב האחרון שנשלח
מסלוניקי לפלשתינה
באותה השנה, הסתיים
במילים "מחכים לזמנים
טובים יותר"