27 / 48
27
המגזין של אוניברסיטת בר-אילן
בר-שיח
למשפחה שנותרה בגלות. חליפת המכתבים,
שבראשיתה עוד היו בה ביטויי שמחה ורגעים
קטנים של אושר ותקווה, מסתיימת בביטויים
של מפח נפש ושברון לב. הנאצים נכנסו ליוון
ב-1491. המכתב האחרון שנשלח מסלוניקי
לפלשתינה באותה השנה, הסתיים במילים
'מחכים לזמנים טובים יותר'. התמונה העולה
מהמכתבים היא של אנשים שאיבדו את
עולמם. קהילת סלוניקי, שהייתה קהילה
יהודית מסורתית חיונית ומשגשגת, עם זהות
ברורה וגאווה מקומית, מנתה כמעט 05 אלף
איש לפני המלחמה ונמחקה כמעט לחלוטין.
סבתי הצילה את חייה כשעלתה לישראל, אך
כל המשפחה נספתה בשואה".
בניית זהות דרך כתיבה
הסיפור המשפחתי היה מוכר לד"ר
אלפנדרי עוד מקודם, אך אופי המכתבים
הוא שהביא לחיבור עם עבודת הדוקטור שלו,
העוסקת בסופר הבריטי לורנס דארל ויצירתו
הגדולה "רביעיית אלכסנדריה" (בהנחיית
ד"ר אבי שגיא מהתוכנית לפרשנות). היצירה
מתארת צעיר שמחפש אחר מולדתו ומוצא
אותה דרך הכתיבה. "חלק גדול בעבודה
שלי", מספר ד"ר אלפנדרי, "עסק בחליפת
המכתבים שדארל ניהל עם הסופר הנרי מילר
בדיוק באותו מרחב זמן ומקום, היינו שנות
ה-03 בפריז. אמנם, המציאות המתוארת
במכתביו של דארל שונה תכלית השינוי
מהמציאות המתוארת במכתבי משפחתי,
אך למרות זאת ישנם קווי השקה בין סלוניקי
הפרטית ואלכסנדריה הספרותית המתוארת
ביצירה. שתיהן ערי נמל ים תיכוניות,
שתיהן משכו מהגרים, שתיהן היו ערים
קוסמופוליטיות שזוהרן אבד, שתיהן ערים של
זיכרון".
בדומה לגיבור של דארל, גם סיפורו הפרטי
של ד"ר אלפנדרי שואב תובנות מחליפת
המכתבים: "התעורר בי העניין לגבי ההבניה
של זהות אישית וקולקטיבית דרך כתיבה.
חליפת המכתבים של משפחתי גרמה לי
להבין, איך אפשר, באמצעות כתיבת מכתב,
לשמר חוויית השתייכות שנעקרה".
ד"ר רוני אלפנדרי. זהות אישית וקולקטיבית
מהמכתבים עולה תמונה של חיים קשים, אך היו גם שמחות קטנות