מסמל האספרסו של ס' יזהר משקף את
ניסיונות ההתמודדות של מדינה צעירה
וקולקטיביסטית עם שאלת חדירתן של
השפעות מתרבות המערב הליברלית.
העיסוק בסלפי, לעומת זאת, עשוי להצביע
על אי נחת מסוימת לנוכח תהליכי גיבוש
הייחודיות (אינדיבידואציה) והאטומיזציה
(פירוק לרכיבים קטנים) המואצים, שעברו
על החברה הישראלית ועל העולם המערבי
כולו בעשורים האחרונים, עם החרפתם של
קיטובים פנימיים ופרימתן של רשתות ביטחון
חברתיות. המשמעות של הסלפי קשורה לא
רק בדרך שבה הצעירים עושים איתו כיף; כדי
להבין אותו, צריך גם לחשוב מדוע דווקא הוא
מסתמן בעינינו כבעיה.
45
המגזין של אוניברסיטת בר-אילן
בר-שיח
האם תופעת הסלפי מעידה על נרקיסיזם,
או מבטאת תהליכים חברתיים עמוקים
יותר? ד"ר נדב אפל מהתוכנית ללימודי
פרשנות ותרבות חוקר את תרבות
הצעירים ויורד לעומקו של הטרנד
דיוקן עצמי
ד"ר נדב אפל. העיסוק האנושי בתיעוד עצמי הוא תופעה וותיקה
נדב אפל
פני כשנה, בדרכי לדרום,
שמעתי במהדורת החדשות
ברדיו על כמה תלמידי תיכון
שנעצרו בחשד לסחר בסמים
באמצעות פייסבוק. שימוש
ואף סחר בסמים על ידי
בני נוער אינו תופעה חדשה וגם לא נדירה
במיוחד, כך שלרגע תהיתי מדוע דווקא
הפרשה הזו זוכה להבלטה בחדשות. התשובה
התבהרה מיד, בדמות השילוב בין שתי מילות
הקסם "נוער" ו"פייסבוק". אלה תופסות את
תשומת ליבנו באשר הן מגלמות שני מוקדי
חרדה המאפיינים את החברה המערבית
מאז המהפכה התעשייתית, וביתר שאת החל
מאמצע המאה העשרים: אנשים צעירים מחד
גיסא, והתפתחויות טכנולוגיות מאידך גיסא.
הסלפי, המזוהה בעיקר עם הדור הצעיר,
אינו רק פרקטיקה שכיחה אצלם, אלא גם
מטאפורה לאופן שבו נדמית למתבונן מהצד
תרבות הצעירים (והתרבות הפופולרית בכלל,
שלעתים קרובות מדברת בשפה "צעירה"
גם כשהיא לא פונה לצעירים). אם בשנת
1691 טבע הסופר ס' יזהר את המושג "דור
האספרסו" בבואו לתאר את בני הנוער של
תקופתו כדור המבקש "חוויית מעט ובלבד
שתהא חריפה, מהירה וזולה", היום יש
המדברים על "דור הסלפי" כמאופיין בתרבות
נרקיסיסטית, שטחית וצעקנית, נעדרת גבולות
ואובססיבית למראה החיצוני.
כיף ובעיה
בדומה לנטייה לזלזל בתרבות "הצעירים"
ולהוכיח אותם על ריקניותם, גם העיסוק
האנושי בתיעוד עצמי - בצילום, בציור,
בכתיבה ובמדיומים נוספים - היא תופעה
ותיקה מאוד. כבר בשנת 9381, עם פיתוח
טכניקת צילום חדשה המכונה דאגֵרוֹטִיפ
ל
(על שם מפתחה הצרפתי דאגֵר), צולם
הסלפי הראשון בהיסטוריה בידי חלוץ הצילום
האמריקני רוברט קורנליוס. עם זאת, יש
מקום להניח כי אופנת הסלפי (המושג אף
נבחר לפני שנתיים כ"מילת השנה" של מילון
אוקספורד) קשורה יותר בתמורות טכנולוגיות
ופחות בשינוי מהותי כלשהו שעבר על תרבות
הצעירים מאז שנות ה-06. במידה רבה,
אחראית להן התפתחות המצלמות הקדמיות
בטלפונים, וכמובן האפשרות להפיץ תמונות
ולקבל תגובות בו ברגע.
מה אפשר בכל זאת ללמוד מהפופולריות
של הסלפי בימינו? חוקר התרבות הבריטי דיק
הבידג' טוען כי החברה העכשווית מאופיינת
בשני דימויים חופפים וסותרים של תרבות
הצעירים: "כיף" ו"בעיה". אנחנו מדמיינים את
חייהם של הצעירים (במידה לא מבוטלת של
קנאה, אגב) כקלילים וחסרי דאגות, אך בו
בזמן נחרדים מאין ספור הבעיות, הממשיות
והפוטנציאליות, הגלומות באורח חייהם.
הסלפי הוא דוגמה מובהקת למקרה שבו
הכיף של הצעירים מנוסח על-ידי החברה
הבוגרת במונחים של בעיה.
הפניית חצי הביקורת כלפי מאפיין ספציפי
בתרבות הצעירים - אִפשרה לראות בה
מעין תמונת מראה (ויש שיגידו סלפי) של
התמודדות החברה עם הבעיה שהסלפי
הפניית חצי הביקורת כלפי
מאפיין ספציפי בתרבות
הצעירים אִפשרה לראות
בה מעין תמונת-מראה (ויש
שיגידו סלפי) של התמודדות
החברה עם הבעיה הבעיה
שהסלפי מסמל