39 / 48
39
המגזין של אוניברסיטת בר-אילן
בר-שיח
העבודה מחברת את האדם לחברה
העיוורון הביא לחייו של שמחי לא רק
תובנות חדשות לגבי עצמו, אלא גם השפיע
על הדרך שבה הוא תפס את העולם. הוא
למד כי אי היכולת לראות מאפשרת למטפל
להיות ממוקד וקשוב יותר למטופליו ומנטרלת
את השיפוטיות הנובעת מהמראה החיצוני.
לאחר שהשלים את לימודיו נבחר שמחי
כיו"ר האגודה לעיוורים הנעזרים בכלבי נחייה
בישראל. בהמשך התמנה כמנכ"ל המרכז
לעיוור בישראל. מניסיונו ידע כי העבודה
מחברת את האדם לחברה, מקנה לו עצמאות
כלכלית ומחזקת את ביטחונו העצמי, ולכן
שם לו למטרה לקדם תעסוקה של אנשים עם
מוגבלות בישראל.
לפי סקר שערכה הלשכה המרכזית
לסטטיסטיקה, 83 אחוזים מבני 52-45 שיש
להם מוגבלות חמורה (ליקויי ראייה, שמיעה,
דיבור ונכות קשה) אינם עובדים, ו-82
אחוזים מהמועסקים עם מוגבלות חמורה
משתכרים עד 000,4 שקלים בחודש. לדברי
שמחי, מצב זה מקורו בשורה של חסמים
הקשורים במעסיקים ובדורשי העבודה גם
יחד. המעסיקים נמנעים מלהתמודד עם מה
שאינם מכירים. הם שואלים את עצמם איך
אדם שאינו רואה, או אדם בכיסא גלגלים,
יוכל לייצר ולעבוד? מנגד, אנשים עם
מוגבלות חוששים לצאת החוצה ולהתמודד
עם האתגרים הניצבים בפניהם בשוק העבודה.
בנוסף, יש חסמים אובייקטיביים של התאמת
המקום, כגון רמפה לכיסא גלגלים או תוכנה
קולית לעיוורים. התאמות אלה כרוכות בעלות
גבוהה, שאותה אמור משרד הכלכלה לממן,
אולם בפועל התהליך כרוך בבירוקרטיה
מסורבלת ועובר זמן רב עד שהמעסיק מקבל
בחזרה את הכסף.
מודל שיש לשאוף אליו הוא זה הנהוג בניו-
זילנד. שם, מסביר שמחי, העסקת אנשים עם
מוגבלות מעוגנת בחקיקה ומגובה בתמיכות
ממשלתיות ובעידוד כספי למעסיקים.
כמו כן, אנשים עם מוגבלות מקבלים ליווי
מטעם המדינה בתהליך כניסתם לעולם
התעסוקה. מצבה של ישראל ביחס למדינות
המתקדמות בעולם אינו טוב, הוא קובע, אך
גם מציין כנקודת אור את ההסכם שנחתם בין
ההסתדרות לבין התאחדות התעשיינים לגבי
כל גוף עסקי שיש בו מעל מאה עובדים: 3
אחוזים מהם יהיו אנשים עם מוגבלות.
ההסכם, שאף הורחב לאחרונה ויופעל בכל
החברות הציבוריות והפרטיות במשק, הוא
שהניע את שמחי להצטרף להסתדרות ולקבל
על עצמו את תפקיד הממונה על העסקת
סיבוכים של סוכרת נעורים הם שגרמו
לאובדן הראייה. "זה היה שבר גדול", מספר
שמחי, "התחושה הייתה שאני לא יכול
להמשיך לחיות. שאני רוצה להיכנס למיטה
ולהירדם לתמיד. אבל לאחר ההלם הראשוני
הבנתי, שיותר מכול אני דווקא רוצה להמשיך
לעשות, להתפתח, להקים משפחה, להתקדם
ולא להיעצר. לאט לאט נחלתי הצלחות
קטנות והבנתי שזה אפשרי, שהעולם ממשיך
להתקיים ואפשר לחיות בו ואפילו ליהנות
ממנו".
תהליך השיקום היה ממושך וכלל לימוד
מחדש של כל המיומנויות הבסיסיות וגם
המורכבות יותר, בבית ומחוצה לו. מורה
שיקומית ליוותה אותו גם בשיבתו ללימודים
בבר-אילן. אחרי שנה נולד בנו הבכור. "עדיין
ניסיתי להבין איך לטפל בעצמי, ופתאום
הפכתי לאב שגם צריך לטפל במישהו אחר",
הוא נזכר בחיוך, "למדתי איך להחליף חיתול,
איך להאכיל אותו עם בקבוק ולא לדרוך
עליו. למדתי גם להקריא לו סיפורים בעל
פה, לשחק איתו, לגעת ולהרגיש כמה מדהים
ויפהפה הוא, מבלי שאני רואה אותו. תקשרתי
איתו באמצעות הקשבה. הבחנתי שיש ארבעה
גוני צלילים לבכי שלו וכל אחד מהם אומר
משהו אחר". שמחי, אב מנוסה לשלושה,
מבין כיום כי החלטתו להפוך לאב סמוך כל
כך לזמן התעוורותו, הייתה נקודת המפנה
בשיקומו: "בדיעבד אני מבין שזו הייתה
הנקודה שבה החלטתי שאני לא נותן למגבלה
לעצור אותי. שבחרתי בחיים".
חוויה מכוננת נוספת הייתה קבלת כלב
נחייה, שהקל על ניידותו וגם חילץ אותו
מהבידוד החברתי הקשה שאליו נקלע כאדם
עם עיוורון. "כשהייתי עם מקל הרגשתי בודד,
אנשים לא פונים לאדם עם מוגבלות. הם
'לא רואים אותו' ולא מתייחסים אליו. לעומת
זאת כשהייתי עם טרנר, זה שם הכלב, אנשים
פתאום פנו אליי, התעניינו, ליטפו את הכלב,
זה היה מדהים, הכלב קירב אליי את העולם".
אנשים עם מוגבלות: "ההסכם הזה הוא
מהפכה של ממש. יישומו הוא תהליך מורכב
וההסתדרות היא הגוף המתאים לבצע זאת,
שכן נדרש תיאום בין גורמי הממשל השונים
לבין המעסיקים והעובדים האמורים לקלוט
את המועסקים. בנוסף, יש לגייס את קהילת
האנשים עם המוגבלות לתהליך, ולשם כך
אנו מטפחים בקרבם קבוצות מנהיגות שיהיו
מובילים חברתיים".
שאיפתו של שמחי, שכל אדם עם מוגבלות
שירצה בכך יוכל להשתלב בעולם התעסוקה.
בהשתלבות במעגל העבודה הוא רואה "לא
רק הזדמנות לחיות חיים מלאים עם תחושת
ערך עצמי, אלא גם צעד של החברה בדרך
להבריא את עצמה, לראות את המגוון האנושי
הרחב שבתוכה, לקבל אותו ולהפוך לחברה
טובה יותר".
שילוב של אנשים עם
מוגבלות במעגל העבודה
הוא צעד של החברה
בדרך להבריא את עצמה,
לקבל את המגוון האנושי
הרחב שבה ולהפוך
לחברה טובה יותר
העיוורון הביא לחייו
של שמחי את ההבנה,
כי אי היכולת לראות
מאפשרת לאדם להיות
ממוקד וקשוב יותר לזולת
ומנטרלת את השיפוטיות
הנובעת מהמראה החיצוני