קנת לוין: "סינדרום אוסלו". הוצאת אוניברסיטת אריאל המכון
₪ 72
לחקר ביטחון ותקשורת. כריכה רכה. 971 עמודים. תעריף
ספר הביקורים של אוניברסיטת אריאל, פרי הגותו ולקחיו של קנת
לוין, פרופסור לפסיכיאטריה מאוניברסיטת הווארד היוקרתית נתקל
בשתיקה רועמת מצד התקשורת הישראלית. לא קשה לנחש הסיבה
לכך. פרופ' לוין מציג את תהליך אוסלו וממשיכי דרכו בתנועת השלום
הישראלי כנגועים בתסמונת אשלייתית, שמקבלת כנכונות את האשמות
המוטחות בישראל על־ידי אוייביה.
התעלמות התקשורתית תואמת את
נטייתם של רוב ערוצי התקשורת בעבר
וגם בהווה לתמוך בוויתורים חד־צדדיים
מצד ישראל כאילו השלום המיוחל הינו
בר־קטיפה, אך אינה גורעת מחשיבותו
ומתרומתו של המחבר לדיון הפוליטי. גם
מי שאינו מקבל את עמדתו ומסקנותיו,
ראוי שיתמודד עמן ולא יתחפר בחול
כבת־יענא.
"סינדרום אוסלו" הינו גירסה מקוצרת
למקור בשפה האנגלית המכיל 925
צור
עמודים. המתרגם והעורך בעברית,
, מגיש לנו בשפה קריאה ובהירה
ארליך
את עיקרי הראיות והלקחים המופיעים
במקור.
התסמונת מופיעה כבר בראשית
תהליך אוסלו, כאשר ישראל בהנהגת
יבל"א
פרס
שמעון
ז"ל ו
יצחק רבין
התעלמה מתוכנית השלבים של אש"ף
שלפיה, ארגון הטרור יקבל במו"מ כל
פיסת קרקע אפשרית, אך ישתמש בה
כבסיס למטרה הסופית והיא השמדת
ישראל. התעלמות נוספת הייתה
בפני
יאסר ערפאת
מהצהרותיו של
ציבור ערבי לפחות תריסר פעמים
לאחר חתימת אוסלו א' לפיהן, הסכם
עם ישראל משול לברית שכרת הנביא
עם יהודי חודייבה בשנת 826
מוחמד
לספירה, אותה הפר לאחר שנתיים
במלחמת שמד.
:
ארי שביט
הפרופ' לפסיכיאטריה מצטט דברים שכתב העיתונאי
"פתאום נדמה לנו שקץ הסכסוך, קץ המזרח התיכון כמות שהוא... שגינו
באשליות, שנענו במצב קולקטיבי של גילופין משיחיים" (מוסף "הארץ",
.)26.12.1997
גם היום, כך סבור המחבר, טרם השתחררנו מן הגילופין המשיחיים.
היעדר הרצון בצד הפלשתינאי לקץ הסכסוך מודגם, בין השאר בתוכניות
הלימוד ובתקשורת שלו, שמטעימות במפורש כי כל שטח פלשתינה מן
הים עד הירדן הוא "וואקף", אדמת קודש איסלמית וה"השאידה" נגד
ישראל היא חובה דתית ולאומית. תנועת השלום הישראלית, לעמדת
הפרופסור, עדיין מתעלמת מן המחוייבות הפלשתינאית בהסכמי אוסלו
לעצור את גל ההסתה כמו גם להכיר בישראל כמדינת העם היהודי.
התקשורת הישראלית בצד האליטות האקדמיות והספרותיות, נותנת אף
היא ידה להשתקת נאומי השיטנה והמחוייבות הפלשתינאית להשמדת
ישראל.
אתהתופעההפאתלוגית
לוין
הספרמחולקלשלושהפרקים, בהםמנתח
של האשמה והלקאה עצמית, שמאפיינת
את ההיסטוריה היהודית, הן
בגולה והן בישראל. הדוגמאות
הרבות המובאות ממחישות את
הטענה, שאין קשר בין השכלה
גבוהה או מוסריות אישית לבין
ראייה מפוקחת של המציאות.
כאשר בשלהי המאה ה־91
העלו האנטישמים במרכז אירופה
ובמזרחה את הטענות לפיהן,
היהודים אינם כשרים לקבלת
אזרחות בגלל נחיתות מוסרית
ומחשבתית הטבועה בהן, תמיד
נמצאו משכילים בני דת משה,
שאימצו אותן לליבם כנכונות.
, מייסד
משה מנדלסון
הפילוסוף
תנועת ההשכלה בגרמניה, למשל,
תיאר את האידיש כשפה עילגת,
מושחתת ומעוותת המעוררת את
סלידתם של אלה היודעים לדבר
באופן תקין וסדור (עמ 32). הדוגמה
הידועה ביותר מגולמת בדמותו של
, יהודי אוסטרי,
אוטו וייניגר
ד"ר
שחיבר מאמרים פסבדו־מדעיים, בהם
ניסה להוכיח כי הנחיתות המוסרית
והחשיבתית של היהודים היא תכונה
מולדת.
מאמץ את השקפתה
לוין
, על
אנה פרויד
של הפיסכולוגית
הילד המוכה, שמקובל על פסיכו־
אנליטוקאים רבים ושלפיה, הילד מגלה
הזדהות עם תוקפנות הוריו כלפיו ומפנים את האשמות המוטחות בו
על־ידם כנכונות (עמ' 5-46). התופעה הפאתלוגית של האשמה והלקאה
עצמית משמשת את המחבר לאורך כל ספרו כדי לטעון, שהיא אופיינית
תהליך אוסלו
כתסמונת סיחרורית
יוסף פרנקל
ביקורת ספרים
אפריל-מאי 3102
הביטחון
| 34
60...,35,36,37,38,39,40,41,42,43,44 24,25,26,27,28,29,30,31,32,33,...1