מלחמת קרים השנייה
>
מרץ-אפריל 4102
הביטחון
| 36
הגרמני תוך ריסוק המשטר הדמוקרטי ולא בממשלתו הנבחרת של
. ברגע שראה כי אינטרסים רוסיים עלולים להיפגע, ואכן,
ינוקוביץ'
לפעול ללא דיחוי בהשתלטות צבאית על
פוטין
הייתה פגיעה, החליט
חצי האי קרים.
חצי האי קרים - בסיסי צי ואוויר
לחצי האי קרים חשיבות אסטרטגית עבור רוסיה, במיוחד לצי
המלחמה הרוסי. הגרמנים במהלך פלישתם לברית המועצות במלחמת
העולם השנייה, במסגרת "מבצע ברברוסה", (22 ביוני 1491), נתנו
עדיפות לכיבוש חצי האי קרים. בהוראה מספר 43 א' של הפיקוד
הראשי של הכוחות המזוינים הגרמניים, מיום 21 באוגוסט 1491,
שיצא ממפקדת ה"פיהרר" בחתימת 'קייטל' הוא פילדמרשל וילהלם
קייטל, ראש הפיקוד הראשי של הכוחות המזוינים של גרמניה, נכתב
כהשלמה להוראה מס' 43 מיום 03 ביולי 1491, בחתימת אדולף היטלר,
סעיף 1. (ב) "לכבוש את חצי האי קרים, המסוכן במיוחד כבסיס אווירי
, הוראות
טרבור־רופר
של האוייב נגד שדות הנפט ברומניה". (ה"ט
, הוצאת "מערכות" - משרד הביטחון, 2991, עמ'
היטלר
המלחמה של
.)135
חמישה חודשים לאחר מכן כבר הגיעו הצבאות הגרמנים ובעלי
בריתם אל חצי האי קרים. שמונה חודשים עמדו כוחות 'הצבא
האדום' והתושבים של עיר הנמל סבסטופול במערכה קשה, שגבתה
מאות אלפי נפגעים - הרוגים ופצועים. במאי 2491 יצאה העיר מכלל
שימוש כבסיס הצי הרוסי בים השחור ועיקר פעילותו של הצי עברה
,
פון מאנשטיין
את גנרל
היטלר
לנובורוסיסק. באותם ימים העלה
מפקד צבאות גרמניה בקרים, לדרגת פילדמרשל. עוד ביום 1 ביולי
2491 הודיע רדיו לונדון על קרבות עזים בסבסטופול בעוד שרדיו
ברלין הודיע על קרבות הכרעה בעיר לאחר פריצת השריון את קווי
ההגנה ועל קרבות עזים בחוצות העיר. לפי מקורות אחדים נכנעה
העיר ב־1 ביולי 2491. מקורות אחרים קובעים , כי העיר נפלה סופית
בידי הגרמנים ב־4 ביולי. אולם המחיר שגבו חיילי 'הצבא האדום'
מהגרמנים היה גבוה. במהלך חודש יוני (2491), החודש האחרון
למערכה, אבדו לגרמניה 000,051 קצינים וחיילים, מהם 000,06
הרוגים, הושמדו למעלה מ־052 טנקים (ייצור חודשי של הטנקים
בגרמניה באותה שנה), הושמדו 052 תותחים ואבדו 003 מטוסים.
ואילו במשך שמונה חודשי המצור על סבסטופול ספגו הגרמנים
000,003 הרוגים ופצועים. גם לרוסים היו אבדות כבדות באנשים
ובציוד: 583,11 הרוגים, 990,12 פצועים, 003,8 נעדרים, 03 טנקים
ו־003 תותחים הושמדו ו־77 מטוסים הופלו.
יחלפו עוד כשנתיים פחות שלושה חודשים ורק ב־8 באפריל 4491
תחל מתקפת 'הצבא האדום' בקרים. קבוצת הארמיה האוקראינית
הרביעית נכנסה למערכה עם הארמיה ה־71 הגרמנית. חודש לאחר
מכן, ב־9 במאי, יכבוש 'הצבא האדום' את סבסטופול. גם במערכה זו
מחיר הדיפת הגרמנים ובעלי בריתם הרומנים, ההונגרים ויחידות של
אוקראינים משתפי פעולה, היה גבוה.
כבשו את קייב ואיבדו את חצי האי קרים
אחת הסיבות למהומות שפקדו את אוקראינה בשלהי 3102 והתגברו
בתחילת 4102 היא הסכם הסחר שחתמה הממשלה האוקראינית עם
הפדרציה הרוסית במקום לחתום עם האיחוד האירופי. אולם קיימות
סיבות נוספות. החתימה על הסכם סחר עם הפדרציה הרוסית היא רק
עילה.
נראה, כי שיטת המאבק של המורדים בשלטונות הוכיחה את עצמה.
נמלט על נפשו. הם הקימו
ינוקוביץ'
הם זכו בניצחון. ניצחון פירוס.
ממשלה חדשה בלא שנבחרו, אבל איבדו את חצי האי קרים, חשפו את
אוקראינה לפלישה מצד צבאות הפדרציה הרוסית, או לפילוג המדינה
לשתי יחידות מדיניות: אוקראינה מזרחית וזו המערבית.
, נשיא הפדרציה הרוסית יוזמה מדינית
פוטין
בינתיים, הוכיח
וצבאית. חצי האי קרים סופח שוב לרוסיה, לאחר שישים שנים,
בדיוק, שנמסר על־ידי הסובייטים לאוקראינה שהייתה אז חלק
מברית המועצות. קודם לסיפוח ולאחריו השתלטו כוחות צבא וצי
של הפדרציה הרוסית, כמעט ללא ירייה, על כל השטח וקבעו עובדות
, נשיא ארה"ב, ועמיתיו
אובמה
מדיניות חדשות באירופה. ואילו מנגד,
במדינות אירופה, יצאו בהצהרות, בגינויים ובאיומים על חרם כלכלי
שלא עשו כל רושם על שלטונות מוסקבה.
כולם רצו נתחים מהפגר התורכי
כתבים במערב הגדירו את ההתרחשויות בחצי האי קרים, החל
מארמון הנשיאות בקייב, כ"מלחמת קרים
ינוקוביץ'
ממנוסת הנשיא
השנייה". דרך אגב, ברוסיה אותה מלחמה, "מלחמת קרים", נקראת
"המלחמה המזרחית". אולם אין לכך כל קשר היסטורי להתרחשויות
בחצי האי, שהן רק בתחילתן. למה? כי מלחמת קרים - מלחמת
קרים "הראשונה" - שנמשכה כשלוש שנים (6581-3581), הייתה בין
הקיסרות הרוסית לבין הקיסרות העות'מאנית, הקיסרות הבריטית,
הקיסרות הצרפתית וממלכת סרדיניה, מלחמה שלראשונה בתולדות
המלחמות, תועדה בתצלומים משדה הקרב. מלחמה שבה, לראשונה,
היה שימוש (מוגבל) ברכבות, בטלגרף ובמנוע הקיטור. מלחמה
שמאופיינת, אולי יותר מכול, בהקזת דם ללא תכלית. מלחמה
שנרשמה בתודעה ההיסטורית של בני אותו דור כמלחמה שהתנהלה
ללא כל שיטה וללא כל חשיבה ורק תרמה לאבדות כבדות של הצבאות
השונים, שנטלו חלק במחזה האבסורד המדמם הזה. שלומיאליות
במיטבה.
הכול החל כאשר "האיש החולה" על גדות הבוספרוס, שליטי
הקיסרות העות'מאנית, שידרו חולשה והתפוררות. מציאות זאת לא
הותירה חלל והקיסרות הרוסית ניסתה לנכס נכסים שונים על חשבון
תבע להשתלט על נסיכויות
ניקולאי הראשון
הקיסרות הגוססת. הצאר
מולדביה, ולאכיה (רומניה) וכן, לטש עיניים לעבר סרביה ובולגריה.
הוא ניצל מציאות מדינית נתונה, בה מעצמות אירופה היו עסוקות
בבעיות פנימיות וערך מפגני כוח נגד התורכים. אלה האחרונים גילו
התנגדות. ב־4 באוקטובר 3581, הכריזה תורכיה מלחמה על רוסיה. זו
הגיבה בהשמדת שייטת תורכית בחוף סינופ כחודשיים לאחר־מכן.
חולשתה של תורכיה עוררה חששות בבירות מערב אירופה, שמא ינצלו
זאת הרוסים להשתלטות על מיצרי הבוספרוס וקביעת עובדות בשטח.
בריטניה וצרפת שיגרו לאזור המריבה אניות מלחמה והיחסים עם
רוסיה נותקו. וב־82 במרס 4581, הכריזו שתי מעצמות המערב מלחמה
על רוסיה. רוסיה הסתבכה במלחמה סביבתית מיותרת. גם הקיסרות
הפרוסית וזו האוסטרית אף שלא הכריזו מלחמה על רוסיה, כרתו
ביניהן ברית נגדה.
ארץ ישראל שהייתה תחת הקיסרות העות'מאנית שורבבה לאותה
, שהעלה לגבי המקומות
ניקולאי הראשון
מלחמה בדרישות של הצאר
