*הכותב הינו היסטוריון
מלחמת קרים השנייה
מרץ-אפריל 4102
הביטחון
| 34
יוסף קיסטר*
מלחמת קרים "השנייה", החלה ביום רביעי, י"ט באדר א' תשע"ד
(91 בפברואר 4102). ראשיתה בכיכר ה"עצמאות" שבמרכז קייב,
בירת אוקראינה.
כמו מלחמות רבות שקדמו לה, הפתיל הוצת הרחק מאתר המחלוקת
- חצי האי קרים. ביום זה גדוש בהתנגשויות אלימות בין מפגינים
זועמים לבין כוחות משטרה וביטחון, נהרגו תשעה שוטרים וכעשרים
מפגינים. מספר הפצועים קשה הגיע לשלוש מאות. אירוע זה כמו
אירועים אלימים אחרים, שגדשו את מרכז קייב לא הצטמצמו לבירה
האוקראינית עצמה, אלא גלשו לערים אחרות.
ראוי לציין, כי תופעת ההפגנות הגדולות בכיכר
ה"עצמאות", שבמרכז הבירה האוקראינית,
בה הציבו המפגינים מתרסים (בריקדות),
מאות פחים וחביות, מצבורי אשפה, עצים,
חומרי בניין ותבערה, הפכו את חיי היום־
יום לבלתי־נסבלים. היא הפכה לתופעת קבע
מזה חודש נובמבר 3102, אולם עד למחצית
פברואר 4102 היא הייתה תחת שליטה. כוחות
הביטחון והמשטרה של אוקראינה בפיקודו
של אולכסנדר יקימנקו, השתלטו, פה ושם, על
המצב וניסו להחזיר את הסדר לקדמותו. אולם
"באזורים רבים במדינה נתפסו בנייני עיריות,
משרדי ממשלה, מחנות צבאיים ומחסני
נשק". המפגינים, או "הפורעים", לשון דוברי
, הטביעו
ויקטור ינוקוביץ'
נשיא אוקראינה,
את הבירה והמדינה כולה בקלחת של תבערה
גדולה. הם העלו באש בתי משפט, הורסים
והורגים אזרחים.
אנדרו היגינס
סופרי ה"ניו יורק טיימס"
, דיווחו מקייב הבוערת, כי
ואנדרו קריימר
משרד הפנים הודיע על "מבצע נגד טרוריסטים"
בתגובה ליום האש והדמים, שפקד את הבירה
וערי אוקראינה ב־91 בפברואר (4102), אך על־פי תיאוריהם על עשרות
שוטרים מותשים, שפניהם מכוסות בפיח, שנראו כשהם רובצים
באפיסת כוחות על המדרכה של רחוב כרשצ'אטניק, בקייב, עורק
תחבורה ראשי המוביל לכיכר ה"עצמאות", בצד שממול המתרסים
שהציבו המפגינים, המחיש יותר מכול דבר אחר, שאין לשלטונות
פתרון לדיכוי המהומות. מה גם שדרכים אחרות אל מוקד המהומות כמו
כיכר "אירופה" (ייברו־מיידאן), נחסמו
במתרסים נוספים, שהקימו המפגינים.
טורים של משאיות צבאיות ושריוניות
נתקעו בפקקי תנועה.
חוסר האונים של השלטונות להסרת המתרסים,
לפתיחת צירי התנועה ולהדיפת המפגינים, שהתקשורת של
יחד עם התקשורת התומכת של הפדרציה
ינוקוביץ'
הרוסית גם מדביקים להם כינוי "נאצים", הייתה
משימה בלתי־אפשרית לביצוע. אמנם, בשלב
הראשון, נדמה היה שכוחות הביטחון שולטים בגובה
הלהבות, אך כפי שנראים האירועים
במבט לאחור הצליחו השלטונות, תחילה,
רק לאתר את השריפות אך לא לכבותן. מכול
מקום, בשלהי פברואר (4102), הבינו גורמי
,
ינוקוביץ'
השלטון באוקראינה, ובראשם הנשיא
כי המשחק נגמר. המהומות ששיתקו זה חודש
ימים את החיים בעיר וכבר הציתו מוקדי
תבערה בערים אחרות עלולות לצאת משליטה
גם של המורדים עצמם. גורמים שונים, ללא
קשר ביניהם, חברו להדיח את הנשיא המכהן
וחברי ממשלתו וליצור מציאות מדינית חדשה.
גם הנשיא המכהן וחבריו להנהגה הפנימו כי
דיכוי המהומות אפשרי, אם בכלל, רק במחיר
מרחץ דמים ומלחמת אזרחים. ואכן, למחרת
, נשיא אוקראינה,
ויקטור ינוקוביץ'
הודיע
באמצעי התקשורת, כי הגיע להסכם הפסקת
אש עם מנהיגי המחאה. עם אותם "גורמים
קיצוניים", שהעלו באש בניינים בכל רחבי
המדינה, בלשון דוברי משרד הפנים וכי הצדדים
יפתחו במשא ומתן. הודעה, כמו כל הודעות
אחרות, שנמסרו באמצעי התקשורת ההמונית,
אף לא אחד נתן בה אמון. שוב חזר התרחיש של
הפגנות, שגולשות למהומות ולאבדן שליטה, הן
מצד המפגינים והן מצד השלטונות.
, נשיא הפדרציה הרוסית, השכיל לשכנע את עמיתו
ולדימיר פוטין
להיענות לדרישתו ולהקים עם נציגי
ינוקוביץ'
הנשיא האוקראיני
המפגינים ממשלת "אחדות לאומית", שתכהן עד למועד הבחירות
הקרובות, אך נציגי המפגינים לא דרשו כלל הקמת ממשלת "אחדות
לאומית". כך או אחרת, האירועים התגלגלו בקצב מסחרר. הם יצאו
מורדים, מתרסים ושקרים
בקייב ובחצי האי קרים
