37 |
הביטחון
אוגוסט-ספטמבר 4102
בתכנית המתוחכמת והסדורה, שאמורה להכניע שוב את צרפת תוך
זמן קצר ולהסיט את המערכה לחזית המזרח נגד הקיסרות הרוסית,
בעלת בריתה של צרפת מאז 2981.
דוקטרינת המתקפה ומלחמת תנועה להכרעה מהירה של האויב
בשדה הקרב ייתרה את כוחות המילואים, במיוחד, בצבא הצרפתי,
והמשוחררים מהשירות הסדיר לא נקראו עוד למילואים ולתרגולות,
דוקטרינה שגם היא נופצה לרסיסים כבר בחודש הראשון למלחמה.
מספר הנפגעים הרב משני הצדדים הבהיר לראשי הצבא, שאין לנהל
קרב ללא כוחות תחלופה (מילואים). באיחור רב הוחל בגיוס חפוז של
חיילים משוחררים והכשרתם הצבאית.
איפה צמחה אותה תפיסה של מלחמה קצרה? ייתכן, שהמלחמות
שקדמו לאותה "המלחמה הגדולה", בעיקר אלו שניהלה פרוסיה נגד
דנמארק (4681), נגד אוסטריה־הונגריה (6681) ונגד צרפת (0781) היו
קצרות, יחסית, למלחמת קרים (5581-8581), בה היו מעורבים צבאות
רוסיה, צרפת, אנגליה, תורכיה, סרדיניה ואת מוראותיה, כנראה, כבר
הספיקו לשכוח. מעניין, שגם בסט. פטרסבורג בנו תכניות על מלחמה
קצרה. אולי הנחת היסוד, שגרמניה תאלץ הפעם להילחם בשתי חזיתות
בו־זמנית, תאלץ אותם לפצל כוחות ותקל על מתקפה משולבת רוסית
, ראש מטה משרד המלחמה
דיבאי
- צרפתית. בשיחות שניהל גנרל
הצרפתי, עם עמיתיו במטה הכללי הרוסי בשנת 1191 לובנו סוגיות
אלו של גיוס מהיר, התארגנות ויציאה לקרב הכרעה קצר. הרוסים אף
גילו נכונות באותן שיחות לפתוח במתקפה טרם היערכות כוחותיהם
ניקולאי
והשלמת הגיוס הכללי. מתוך ביטחון מופרז זה התרברב הצאר
, כי "עלינו להכות בלב־לבה של גרמניה". הוא אף
דיבאי
בפני גנרל
השני
ציין: "היעד המיועד לשנינו צריך להיות ברלין".
הגרמנים חשבו גם הם באותם מונחים של מלחמה קצרה. אולם
שלא בדומה להיערכות של צבאות רוסיה וצרפת, שהייתה מרושלת
בשל אילוצים תקציביים ופוליטיים, הרי בגרמניה הדברים התנהלו
נודע כבר בהצהרותיו
וילהלם השני
כמכונה משומנת. אמנם הקייזר
המתלהמות ובנטייתו להתרברבות, אך את הצבא ניהלו בעלי ניסיון
הלמוט יוהאן
וידע, פרט אולי לראש המטה הכללי מאז 6091, הגנרל
"הקשיש"
הלמוט פון מולטקה
. לא זה פלדמרשל
לודוויג פון מולטקה
(0081-1981), שהיה ראש המטה הכללי הפרוסי ובהמשך הגרמני
(7581-8881) ועל שמו רשומים הניצחונות הגדולים ששינו את מאזן
הכוחות באירופה, אלא זה "הקטן", או "הצעיר", ששמו הלך לפניו
("הקשיש"), אך ברגע האמת
הלמוט פון מולטקה
כאחיינו של... הגנרל
- כשל. לכן, הודח כבר בחודש הראשון למלחמה (ספטמבר 4191).
איש לא ידע על כך. פיטוריו היו סוד מדינה. מאוחר יותר הפיצו כלי
התקשורת הגרמנים, שהתפטר מסיבות בריאותיות.
כתבה עליו בזלזול. בעיניה, הוא היה
ברברה טוכמן
ההיסטוריונית
צל דודו הזקן. "מחלון משרדו בבניין המטה הכללי, העשוי לבנים
אדומות, בקניגספלאץ, [ברלין], מקום שם גר וגם עבד, היה משקיף יום
יום על פסלו הרכוב של הנושא את שמו, מי שהיה גיבור 0781, ויחד עם
- אדריכל הקיסרות הגרמנית. האחיין היה רוכב גרוע, שמנהגו
ביסמרק
גם מייחסת לו חולשות שונות שלא
טוכמן
ליפול בעת רכיבות המטה"...
הולמות קצין פרוסי, כמו בעל עניין באנתרופוסופיזם ושאר הפולחנים.
, 'אוגוסט 4191',
טוכמן
בגלל סיבה זו ואחרות הוא נחשב "נמושה" (
"מערכות", 4691, עמ' 77). היסטוריונים אחרים נוהגים לראות את
דמותו באור אחר - חיובי. מכול מקום, כישלון יישום תכנית "שליפן"
מוטלת, לעניות דעתי, על הדרג המדיני שערך בתכנית שינויים של
הרגע האחרון משיקולים מדיניים. והיו עוד סיבות לכישלון. אך, כמו
שנהוג לומר במקומותינו, "להצלחה אבות רבים ואילו הכישלון־יתום".
אריך פון פאלקנהיין
במקומו מונה בחשאיות, ללא פרסום, הגנרל
לראש המטה הכללי הגרמני ובהמשך למפקד עליון של הכוחות
העות'מאנים בארץ־ישראל. הוא שינה את תכנית המלחמה - הפוך על
הפוך. ממלחמת תנועה שנתקעה במערכת המארן, "נס המארן", בפי
הצרפתים (4 בספטמבר 4191) ל"מלחמת התשה" של חפירות, שגבתה
מיליונים של הרוגים ופצועים משני הצדדים והגיעה לקיצה המזוויע
במערכת "ורדן". זו הסיבה להדחתו באוגוסט 6191, הדחה שקיבלה
פרסום תקשורתי בניגוד למינוי שהיה חשאי.
המלחמה שתוכננה להיות מהירה וקצרה נתקעה לארבע שנים,
שלושה חודשים ואחד־עשר ימים עד לשעה 00:11לפי שעון צרפת. עוד
ביום האחרון למלחמה נהרגו בחזיתות השונות עשרת אלפים חיילים.
, שנפרד מאחד הגייסות שיצאו
וילהלם השני
דברי הרהב של הקייזר
לחזית באחד מימי אוגוסט 4191, ימים של התלהמות, צחצוח חרבות
ותקיעת חצוצרות, "תהיו בבתיכם לפני השלכת", התפוגגו כבר בימים
הראשונים למלחמה. מלחמה היא דבר שקל לאתר את תחילתה. קשה,
אם בכלל, לחשב את סופה.
