43 / 60
43 |
הביטחון
אוקטובר-נובמבר 4102
בהמשך, פוזרו הפלוגות של גדוד הקלעים ה־83 במסגרות גדודיות
שהיו נתונות בלחימה במגמה של תגבור, תרגול לחימה והכרת הארץ.
שילובם של החיילים היהודיים בגדודים הקרביים היה ללא תקלות
ומפקד הדיביזיה העשירית שערך ביקור במספר יחידות, הביע קורת
רוח על שילוב זה ועל רמת החיילים היהודיים. אולם היחס לחיילים
היהודים היה, בסופו של דבר, מזלזל. הדברים אמורים, במיוחד, בעת
שעברו מאחריות פיקודית של הדיביזיה העשירית לת"פ הדיביזיה
השישים. החיילים נותרו במקומותיהם, התחלפה רק המרות. אבל
רוח אחרת - רוח רעה של שנאה ואיבה - החלה לנשב ולהרעיל את
האווירה. "הרגשנו את השנאה הבולטת לכל דבר יהודי מצד מפקד
)14(
הבריגדה [ה־06]".
בחודש יוני 8191 ותחילת יולי, נכנסו חיילי הגדוד העברי לעמדות
שפינו חיילים בריטיים באזור ההררי של השומרון. מראשי הגבעות
ניתן היה להשקיף על עמדת חיילים תורכיים. הגדוד קיבל אחריות על
שטח של כארבעה מילים של חזית, שבין הכפר הערבי ג'לג'וליה לבין
הכפר הערבי אבוין.
מלא שבחים על החיילים היהודיים שמשרתים בגדוד
פטרסון
שתחת פיקודו. "כל הזמן שהחזקנו בחלק הזה של חזית שכם, ... היו
החיילים רצים הנה והנה למלא עבודות קשות והיו עסוקים כנחיל
חיילים אלה, לא רק עסקו באחזקת הקו ובעבודות
)15(
דבורים".
ביצורים, אלא גם בלחימה על הגנת השטח. בשעות המוקדמות של
יום 41 ביולי (8191), הם עמדו בגבורה תחת הפגזות כבדות של
תותחים תורכיים. באותו יום כוחות תורכים וגרמנים תקפו יחידות
בריטיות בעמק הירדן.
ב־71 ביולי (8191), נספחו לאחת החטיבות של הדיביזיה ה־06.
מספר ימים לאחר־מכן, פקד אסון את הגדוד. אחד הקצינים, הלויטננט
נפצע קשה ומת מפצעיו בבית החולים בעת שניסה לעצור
ב' וולף
ביקרו
פטרסון
במנוסתם סוסים משתוללים, שגררו עמם קרון מטען.
בבית החולים וציין שהיה "יהודי טוב" ואהוב על כל דרגות הצבא. כן
)16(
העיד, שנקבר לפי מנהגי ישראל ועל קברו אמרו "קדיש" במניין.
חיילים מוכנים 'לכול'
חיילים טובים לא ניכרים רק בשדה המערכה, אלא גם בעבודות
הצבא השגרתיות. חיילי הגדוד עסקו בחפירת עמדות מגן, בבניין
עמדות אבן, בסלילת דרכים למרגלות ההרים, ביום ובלילה, משימות
שאין בהן סממני כבוד ותהילה. ולמרות הכול הם עמדו גם במבחן זה -
עשו את כל שהוטל עליהם ברצון ובזמן קצר.
עם קבלת התרעה על מתקפה תורכית קרבה, האמינו החיילים
היהודיים, כי הפעם תוטל עליהם משימה קרבית, אבל שוב טעו.
המפקדה הצבאית הטילה עליהם עבודות ביצורים - הקמת מצודות
אבן מעל הכפר ג'לגי'יליה, כ־51 ק"מ מצפון לרמאללה, והקמת עמדות
מחופות לתותחים. עבודות אלו נעשו תוך מאמץ פיסי רב, ללא הילת
לוחמים ובתנאי מזג־אוויר קשים. היו אלו עבודות שוחקות. הן שחקו
גם את מדי החיילים. ההליכות הממושכות, הטיפוסים על צלע ההר
פנה למפקדה
פטרסון
והירידה היום־יומית ממנו קרעו את נעליהם.
ולכל גורם שמצא לנכון כדי לקבל מדים חדשים ונעלים תואמות, אך
נתקל בסירוב; וברוב המקרים גם בזלזול. האם היו בצבא הוד מלכותו
גילויי אנטישמיות? מדוע העניקו בגדים, נעליים וציוד חיוני אחר ביד
רחבה לגדודים אחרים ואילו לגדוד היהודי היחס היה שונה? "נדמה
כאילו יש מי שמוצא לו עונג למנוע ממנו [מהגדוד ה־83] צרכי תלבושת
נחוצים, כמו כתנות, מגפים, גרבים, מכנסים קצרים וכו', ולהעביד
את החיילים בעבודות נמבזות..." היה גם מחסור חמור במים, אפילו
, כמו בריטי טיפוסי, ציין, כי "לפעמים קרובות חסר
פטרסון
לשתייה.
)17(
לנו הנוזל היקר הזה אפילו לבשול התה."
לחייליו היהודים ולכבודם האישי והלאומי דומה
פטרסון
דאגתו של
לדאגת אב ואם לילדיהם. הוא רגיש מאוד לנושא זה של הכבוד הלאומי.
כתב מכתבים ושלחם לגורמים שונים בצבא כדי למצוא מוצא מגילויי
היחס העוין והמבזה לחיילי הגדוד. אולי לא הייתה, כאן, תופעה של
אנטישמיות מטעם, אבל הייתה, ללא ספק, רוח המפקד של שנאת
יהודים שנשבה בשורות הצבא הבריטי.
אחד המבחנים הגדולים, בו הוכיח אהבתו לחייליו היהודיים היה
מקרה של חייל, שנתפס ישן בעת שמירה. הוא נשפט בבית דין צבאי
עשה כל
פטרסון
למוות, עונש חמור המוטל על חייל בזמן מלחמה.
מאמץ להצילו ממוות בירייה. לדעתו, החייל המורשע עבד קשה שתי
יממות ברציפות, ללא מנוחה, קודם־לכן וזו הסיבה, שנרדם בעת מילוי
תפקידו. טרם ביצוע גזר דין המוות, שלח מכתב פרטי למפקד העליון
, בבקשת מחילה. המכתב
אלנבי
של חיל המשלוח המצרי, הפילדמרשל
נמסר ביד לרוכב אופניים אל המפקדה העליונה, שהתמקמה במרחק
של 03 מיל. הוריתי לו "למהר ולעוף כחץ מקשת, כי חיי איש תלויים
ייאמר, כי על אף העובדה
אלנבי
במהירותו". לזכותו של הפילדמרשל
שלא נודע במיוחד כידיד ישראל, הוא ביטל את גזר־דין המוות והמיר
אותו במאסר על תנאי של מספר שנים בבית הכלא. על מעשה חסד זה
לברכה מצד הממונים עליו, אלא נקרא לבירור. האשימו
פטרסון
לא זכה
אותו בעקיפת סמכויות.
אירוע זה של התנכלויות חוזרות ונשנות מצד השלטונות הצבאיים
כלפי הגדודים העבריים והחיילים היהודים לא היה בודד. זו הייתה
האווירה הכללית. זו גם הייתה המגמה של איתור פתרונות שונים
לפירוק הגדודים העבריים ושילובם ביחידות השונות של הצבא
נלחם בכל כוחו כדי לסכל מגמות עוינות אלו. כמפקד
פטרסון
הבריטי.
, שבימי חג הפסח תרע"ח יהיה אוכל 'כשר לפסח'
פטרסון
הגדוד, דאג
לחייליו. הדברים לא היו פשוטים, שכן המערכת הצבאית היא בריטית.
אולם בזכות כוח רצונו ואהבתו לחייליו היהודיים, דאג שבליל הסדר
הראשון, ובכל ימי חג החירות תהיינה מצות וגם יין 'כשר לפסח' מיקבי
ראשון לציון.
במהלך כיבושה של ארץ ישראל מידי התורכים במלחמת העולם
הראשונה, אבידות הבריטים מיום 82 בינואר 5191 ועד כניעת תורכיה
(03 באוקטובר 8191) היו גדולות. 791,21 חיילים בריטיים נקברו ב־71
בתי קברות צבאיים מדיר אל בלח (רצועת עזה) בדרום ועד חיפה
בצפון. 55 חיילי הגדודים העבריים נפלו במערכה קשה זו.
תרומתם הצבאית הייתה שולית. ערך של שלושה גדודים במלחמה
אלנבי
גדולה. בהודעתו הלקונית של המפקד העליון הפילדמרשל
ל"ח לקלעי־המלך את
"ב־22 בספטמבר לכד הבאטאליון
צויין,
היטיב להגדיר
ז'בוטינסקי
ואילו
מעברת־ הירדן אום־אש־שרט".
אותה מציאות במשפט: "הצבא הבריטי יכול היה לשחרר את ארץ־
ישראל גם בלעדינו. ואולם הוא שיחרר את ארץ־ישראל ביחד עמנו;
וברגע אחראי מסר לנו תפקיד אחראי בעמדה מסוכנת ביותר.
אולם ערכו של הגדוד העברי
)18(
זה לא הרבה ולא מעט; זהו היש".
הוא בעיקרו מוסרי. ההכרה בזכותנו על ארץ־ישראל קיבלנו במחיר
קרבן דמים ומסירות נפש. ולצד מוסרי זה אין ערוך. בפרק זה של
, אוהב ישראל
ג'והן הנרי פטרסון
ההיסטוריה, זכה לויטננט־קולונל
וידיד הציונות, שאיננו בן־ברית, למלא תפקיד חשוב.
(31) 'עם הגדודים העברים', עמ' ס'
(41) 'עם הגדודים העברים', עמ' סח
(51) 'עם הגדודים העברים', עמ' סג
(61) שם, עמ' סו
(71) 'עם הגדודים העברים', עמ' ע
(81) ז'בוטינסקי, 'מגילת הגדוד', עמ' 003