Background Image
Next Page  40 / 60 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 40 / 60 Previous Page
Page Background

הגדוד העברי

אוקטובר-נובמבר 4102

הביטחון

| 40

הצדעה אחרונה לאדם

שהאמין בנו מן הרגע הראשון

(01 בנובמבר 7681 – 01 ביוני 7491)

ג'והן הנרי פטרסון

* הכותב הינו היסטוריון

יוסף קיסטר*

צילומים: באדיבות מכון ז'בוטינסקי

במבצע מיוחד הובא להטמנה בישראל אפרו של מפקד הגדודים

העבריים לויטננט־קולונל ג'והן הנרי פטרסון. כך ציין בהודעה מיום

)*(

א' באב תשע"ד (82 ביולי 4102), ראש הממשלה בנימין נתניהו.

לדבריו, היה קולונל פטרסון ממייסדי הגדוד העברי (הלגיון היהודי),

או גדוד קלעי המלך ה־83, הכוח הצבאי היהודי הראשון מאז מרד

בר־כוכבא והתשתית לצבא ההגנה לישראל (צה"ל), שנוסד עם הקמת

מדינת ישראל.

, אירי־פרוטסטנטי במוצאו,

ג'והן הנרי פטרסון

לויטננט־קולונל

יליד דבלין, אירלנד, 01 בנובמבר 7681, החל דרכו בחיים הבוגרים

בתור מהנדס מסילות ברזל בדרום־אפריקה. מאוחר יותר, בתחילת

0091, הועסק בהקמת גשרי רכבת באיזורים מיוערים (ג'ונגלים) של

קניה ואוגנדה. שם, נתקל באריות אוכלי־אדם, שטרפו פועלים במהלך

עבודתם. הוא גילה אומץ לב ותושייה והצליח ללכוד שני אריות ולפשוט

את עורם. על עלילה מסמרת שיער זו הוא כתב בשנת 7091 את ספרו:

)1(

. תוך זמן קצר הפך לרב מכר.

The man

־

eaters of Tsavo

)

London

1907(

,)1919- 1858(

תיאודור רוזוולט

הוא אף הוזמן למפגש עם נשיא ארה"ב

הנשיא העשרים ושישה (9091-1091), שהיה חובב ציד ונודע באומץ־לב

כמדינאי וכאיש צבא בעל עיטור הגבורה הגבוה ביותר בצבא ארה"ב. זה

.

פטרסון

האחרון גילה עניין רב במעללי הציד של

עם שובו לאפריקה, נטל חלק במלחמת הבורים ("השנייה"),

שניטשה בין כוחות בריטיים לבין המתיישבים ההולנדים והאחרים

ממוצא אירופי בדרום־אפריקה. אף עוטר ב"אות השירות המצוין"

.

D

.

S

.

O

. (

Distinguished

Service Order

)

ב־1 באוגוסט 4191, רעמו התותחים באירופה הרחוקה ופרצה

"המלחמה הגדולה" היא מלחמת העולם הראשונה (8191-4191).

הקיסרות העות'מאנית נגרפה למלחמה העולמית ב־92 באוקטובר 4191

לצידן של "מעצמות המרכז" (גרמניה הקיסרית והקיסרות האוסטרו־

ג'ורג' ה־5.

מתגייס שוב לצבא הוד מלכותו של

פטרסון

הונגרית).

, "לא ידע את היהודים עד

זאב ז'בוטינסקי

עד לאותה תקופה, ולפי

)2(

אביב תרע"ה , מלבד גיבורי עברנו שבתנ"ך".

ובתולדות עם

פטרסון

באפריל 5191, חל מפנה בחייו האישיים של

, מפקד הצבא הבריטי

ג'ון מקסוול

ישראל בעת החדשה. לויטננט־גנרל

במצרים, ממנה אותו לעמוד בראש "גדוד ציוני", שנודע בשם "גדוד

), הכוח הצבאי היהודי

Zion

Mule

Corps

נהגי הפרדות של ציון" (

הראשון מאז נפילת מצודת ביתר, בהרי יהודה, מעוז ההגנה האחרון

בשנת 531. אמנם לא הייתה זו יחידה קרבית,

שמעון בר כוכבא

של

אלא גדוד תומך לחימה. לא אותם החיילים היהודיים שראה לנגד

, אלא נהגי פרדות, שנשלחו על־ידי שלטונות הצבא

ז'בוטינסקי

עיניו

ז'בוטינסקי

הבריטי לחזית התורכית בגליפולי ולא לחזית ארץ־ישראל.

עצמו העיד, כי כאשר שמע לאן מיועד גדוד חסר הילה זה, כמעט השיב

יוסף

; ולמען הצדק ההיסטורי, גם

פטרסון

בבוז: "לא אסכים". אבל

, חשבו אחרת. הם האמינו, כי "כל אדם העושה חובתו הוא

טרומפלדור

גיבור". לפעמים, הדרך לציון חייבת לעבור דרך גליפולי.

(שליש)

האדיוטנד

וסגנו

פטרסון

והגדוד תומך לחימה בפיקוד

, לימים גיבור תל־חי (1 במרס 0291), שנחת עם 003 הפרדות

טרומפלדור

בחצי־האי גליפולי, ב־72 באפריל 5191, גילה שגם חייליו קורצו מחומר

של לוחמים. אולי מבלי שהתכוונו לכך. הם נקלעו להפגזות תותחי

האויב, לחילופי אש, לתנאים קשים, חשופים לייסורים ולסכנות, אך

,

פטרסון

גילה

טרומפלדור

עמדו בכבוד במשימות שהוטלו עליהם. ל

(7491-3581), המפקד העליון של כוחות

איאן המילטון

כי גנרל סר

הפלישה הבריטיים בחזית גליפולי, הביע בפניו, בפגישה אקראית,

את התפעלותו מהגדוד וממתנדביו היהודיים. אלה יפונו מחזית זאת,

במהלך ינואר 6191, עם כישלון תכנית הפלישה.

..."אלמלא היו נראים קברות יהודים בבית הקברות הצבאי על הר הזיתים ובכל בית

קברות צבאי במצרים ובא"י, היה הדבר לדיראון עולם לעם היהודי" ...

(ג'והן ה' פטרסון, 'עם הגדודים העברים בארץ־ישראל')

שאף נתכבד להיות סנדק

פטרסון

, נקרא על שמו של

נתניהו

בנציון

ופרופ'

צילה

הי"ד (6791-6491), בנם של

יונתן (יוני) נתניהו

(*) אחיו הבכור, סא"ל

היה מפקד סיירת מטכל, בעל עיטור המופת. נפל במהלך חילוץ 501 חטופי מטוס "אייר פראנס" באנטבה, אוגנדה,

נתניהו

יוני

בטקס ברית המילה.

(4 ביולי 6791).

(1) תורגם לעברית על־ידי יוסף נדבה, "אריות אוכלי־אדם על נהר צאבו" ("מסדה" 2591).

(2) י.ה. פטרסון, "עם הגדודים העברים בארץ ישראל", מבוא מאת זאב ז'בוטינסקי, הוצאת "מצפה", ירושלים/תל־אביב תרפ"ט, עמ' 7