42 / 60
הגדוד העברי
אוקטובר-נובמבר 4102
הביטחון
| 42
אל כתף, הכידונים בשיפוע מקביל ומדויק, כל צעד - מכת־רעם, גאים,
שיכורים מן ההמנונים, מצעקת־ההמונים ומהכרת התפקיד המשיחי,
שלא היה כדוגמתו מזמן שבר־כוכבא נפל בביתר על חרבו, בלא לדעת,
)7(
אם יימצאו לו יורשים..."
, חש במשק כנפי ההיסטוריה. "כשהתקרבנו
ז'בוטינסקי
כמו
פטרסון
), גדלה ההתלהבות והגיטו הלונדוני
Mile
End
Road
ל'מיל אנד ראוד' (
('וייטשפל' - י"ק) רעד ממש מקול המון חוגג והריע תרועת ברוכים
הבאים לבניו. דגלים יהודים התנוססו בכל מקום והמחזה היה יחיד־
זה היה רגע של
)8(
במינו בדברי ימי גדוד מגדודי הצבא הבריטי".
, המפקד הכללי במחוז לונדון, חלק
פרנסיס לויד
התעלות כאשר סר
)9(
לחיילי הגדוד היהודי מחמאות על הופעתם הצבאית הנאה.
מאנגליה, הפליגו חיילי הגדוד למערכה בארץ־ישראל לצרפת,
ממנה נסעו ברכבת לאיטליה ומשם שוב בהפלגה ימית למצרים לצורך
הוזמן הגדוד
)10(
אימונים והתארגנות. שם, ב"ארץ העבדות", כלשונו,
ה־83 על־ידי הקהילה היהודית של אלכסנדריה לתפילת חג הפסח, חג
נכח במעמד
פטרסון
החירות, בבית הכנסת היפה ברחוב הנביא דניאל.
זה על אף היותו לא־יהודי והביע את התרשמותו, "התפילה השאירה
רושם כביר, והרב הראשי ברך את אנשי הגדוד בברכה מיוחדת בשפת
בעיר זו, בה הוקם שלוש שנים קודם לכן גדוד "נהגי
)11(
הנביאים היפה".
עם האנשים שסייעו בידיו. טקס דומה
פטרסון
הפרדות של ציון", נפגש
ערכו אנשי הקהילה היהודית לחיילי הגדוד בקהיר.
זמן קצר לאחר־מכן, עברו חיילי הגדוד אימוני חי"ר במחנה הלמיה
היה שבע רצון מקצב האימונים ומהתקדמות אנשי
פטרסון
[חלמיה].
הגדוד בלימוד התרגילים, בשיפור הכושר הגופני שלהם, בקרב כידונים,
בהטלת פצצות, בתרגילי־סדר, בירי רובים ובסימנים צבאיים. על
רשמיו מאותם חיילים יהודיים בעלי נתינות רוסית אשר "ממלאים את
חובותיהם יפה וברצון רב, ואינני מוצא שום פגם בהם," תאר בספרו.
הוא חזר ודרש הרחבת היקף הגיוס והקמת מרכז החטיבה של הגדודים
העבריים ביהודה עצמה.
, ראש חבר המפקדים,
ל' י' בולס
תשובה מאכזבת קיבל מהגנרל־מיור
נוטה להצעתו.
אלנבי
אשר צינן התלהבותו והודיע לו, כי אין הגנרל
בהמשך, למד לדעת על הפער שבין מדיניות ממשלת בריטניה כלפי
וחבר המפקדים שלו שידרו
אלנבי
הציונות לבין המציאות בשטח.
עויינות כלפי היהודים. "לצערי קם, כנראה, פרעה חדש אשר לא ידע
את יוסף! ושוב נדרש לעשות לבנים ותבן לא יתנו לנו, ונהיה לחוטבי
עצים ושואבי מים. במקום לעזור לגדוד החדש הזה ולאמץ את לבבו,
הרגשנו במשך עבודתנו במשלחת הצבאית למצרים כי הננו בבחינת
אולם תופעות אלו לא ריפו את ידיו. הוא
)12(
ישמעאלים, שיד כל בהם".
מצא בשורות הצבא גם תומכים ברעיון הציוני ובהרחבת פעולות הגיוס
ליפסי
לגדודים העבריים. בין אלה התומכים הוא מציין את הליוטננט
מגדוד הקלעים המלכותיים ה־93, שהיה
ג'מס די רוטשילד
והמיור
המפקד הממונה על העבודה הזו [של הגיוס] במצרים ובארץ־ישראל.
מוכיח שהוא לא רק מפקד מוכשר, אלא בעל ברית, שאף איננו
פטרסון
בן־ברית, כולו מגוייס לקידום הרעיון הציוני. ראוי לציין, כי למרות
ההתנגדות להרחבת מסגרת הגדודים העבריים מצד המפקדה הבריטית
ליפסי
במצרים ומצד חוגים יהודיים אנטי־ציוניים, עלה בידי הסגן
לגייס כאלף טירונים. מודעת הגיוס שנוסחה בעברית ונשלחה לכל
רחבי יהודה הייתה תחת הכותרת: "ש מ ע י ש ר א ל !" ניסוח ששילוב
מילים זה מסידור התפילה ב'קריאת הקרב' של חטיבת "גבעתי", עורר
סערה תקשורתית במהלך מבצע "צוק איתן". שילוב פסוקים מתוך
המקורות לא עורר כל התנגדות אצל הממונים על התעמולה במפקדה
הבריטית העליונה, שבאותם ימים (אפריל 8191) התמקמה כבר בבאר
יעקב (ביר סלים).
המפגש הראשון עם ארץ־ישראל
בשלהי חודש מאי 8191, סיימו חיילי גדוד קלעי המלך ה־83 את
האימונים במחנה הלמיה, מצרים. וביום 5 ביוני, יצאו בלוויית ברכתו
, מפקד גדוד הקלעים המלכותיים
אליעזר מרגולין
של לויטננט־קולונל
ה־93, שהגיע עם חיילי הגדוד למצרים עוד בשלהי אפריל (8191).
רכבות משא עם קרונות חשופים לשיגיונות מזג־האוויר, הסיעו את
חיילי הגדוד על מטענם לעבר הארץ המובטחת. ההתרגשות בקרב
השורות הייתה גדולה. "הדבר הזכירנו בנדידת אבותיהם של האנשים
.
פטרסון
האלה באותו מדבר..." - כתב
המפגש הראשון עם ארץ ישראל משאת נפש של כל יהודי באשר
הוא וגם משאת נפשו, באו לידי ביטוי בשורות ספרו ובין השורות.
כל כך ציפו החיילים לרגע הזה. הדמיון לא נטש אותם כל הלילה בו
גנח הקטר וגרר קרונות עמוסים לעייפה לאורך המסילה בנופי המדבר
הצחיחים. עם הנץ החמה, חלף הקטר והקרונות שגרר על פני העיר עזה.
ברחבי העיר המוכה ובשדותיה היו עדיין גופות שהעלו צחנה.
בהדרגה נכנס הגדוד לשדה המערכה ולאווירת הקרב. ב־9 ביוני הגיע
הגדוד לאל־קובב ושלושה ימים לאחר מכן הגיע לאום־סופה. מיקומו
היה בין הרי שומרון. למחרת, ב־31 ביוני, הוטל עליו להיות חלופה
של הדיביזיה. יומיים לאחר מכן, בשבת קודש של 51 ביוני 8191, בזמן
התפילה בציבור, נחשפו חיילי הגדוד לאש ארטילרית עזה. "פצצות
התפוצצו קרוב מאד לאנשים, אך לא היו שום אבדות, והגדוד קבל את
הייתה זו, כעדותו של מי שהתנסה
)13(
טבילת האש שלו בנפש צוהלת".
בקרבות רבים, טבילת האש הראשונה של לוחמים יהודיים מזן חדש.
- הקמת דור של לוחמים עבריים במסגרת
ז'בוטינסקי
יצירת כפיו של
צבאית אשר יתנו תקווה לקידום הרעיון הציוני להקמת מדינה יהודית
בארץ־ישראל.
(7) ז'בוטינסקי, 'כתבים', אבטוביוגרפיה / מגילת הגדוד, עמ' 422 ־522
(8) פטרסון, 'עם הגדודים העברים בארץ ישראל', עמ' לה
(9) שם, עמ' לו
(01) שם, 'עם הגדודים העברים', מבוא: ז' ז'בוטינסקי, עמ' מא
(11) 'עם הגדודים העברים', עמ' מא
(21) שם, עמ' מו - מז
מצעד ראשון של חיילים יהודים בחוצות לונדון, קולונל פטרסון רכוב על הסוס
משמאל, ז'בוטינסקי בראש טור הצועדים, 2 בפברואר, 8191