36 / 60
אוקטובר-נובמבר 4102
הביטחון
| 36
התארגנות לחירום ברשויות המוניציפאליות
מאמרשלישי מתוך סידרה
דרור שלו*
מוכנות הרשויות
במאמרי הקודם שהתפרסם בגליון מספר
75 של מגזין "הביטחון" טענתי, שהתפקיד
העיקרי של הרשות המקומית הוא רציפות
תפקודית, וזאת על־מנת להגביר את חוסנו
של העורף ועמידותו ולאפשר למקבלי
ההחלטות לקבל החלטות מיטביות.
הבסיס לטיפול במצבי חירום הוא השיגרה המתמשכת. הטיפול
במצב משברי יבוצע תמיד על־סמך היכולת התפקודית הקיימת של
הארגון, הקהילה והפרט בשיגרה, יכולת זו היא שתקבע. על־מנת
ליצור יכולת לטיפול משברי נגעתי במאמרי הקודם בדגם 5 המרכבים
אמון, טיפול באוכלוסיות חלשות, כוח אדם וידע,
בהיערכות לחירום:
.
תרבות של מוכנות ומיגון
כדי לבחון את מכונות הרשויות המקומיות בישראל נבחן את
חמשת המרכיבים, שאותם יש לפתח בשיגרה. למרות השונות הרשויות
המקומיות (מבחינת כמות תושבים, שטח גיאוגרפי, מבנים ארגוניים,
מצב פיננסי), ניתן לומר כי מאז מלחמת לבנון השנייה קיימת הבנה
בקרב כל הרשויות המקומיות כי יש להיערך לחירום, אך קשה לומר כי
הבנה זו באה לידי ביטוי מקיף בכל הרשויות.
אמון
ממחקר שנערך בשנת 1102 בנושא ביצועי השלטון המקומי בישראל
עולה כי האמון, שנותן הציבור בנבחרים ובממונים נמוך עד בינוני.
הממצאים לגבי ביצועי השלטון המקומי מתארים פער בין ציפיות
והערכות. התנהלות השלטון המקומי נתפסת בעיני הציבור כלוקה
בשקיפות, בהיענות ובנגישות נמוכות וכסובלת מפוליטיקה ארגונית
הפועלת לעיתים, שלא בהתאם לכללי האתיקה. תחושתהניכור והקיפוח
המאפיינת את התושבים היא בינונית עד רבה. הממצאים מצביעים
על הקשיים במימוש הפוטנציאל הגלום ברשות המקומית בישראל
כזירה לפעולה אזרחית דמוקרטית. הקשר שבין הציבור לבין המוסדות
האמורים לייצג ולפעול למימוש רצונותיו חלש ואמון הציבור בשלטון
המקומי וביכולתו להשפיע בזירה זו, נמוך. מכאן, סלולה הדרך לתחושה
של הידלדלות היעילות האזרחית והכדאיות, שבהשתתפות הפוליטית
.
)1(
ולהפיכתה של הפוליטיקה המקומית לחסרת תוכן ומשמעות
מכיוון שהציבור יאמין למנהלים ולארגון בעלי ניקיון כפיים, שטובת
העיר עומדת לעיניהם ולכן בשיגרה, פעילות העירייה חייבת להיות
מוכוונת שירות ומכוונת תושבים ויצירת דיאלוג מתמשך וחיובי עם
הרי תוצאות המחקר מראות פער ביחסי האמון בין
תושבי העיר,
הציבור למשרתיו, דבר שיכול להשפיע במצבי חירום על תפקוד ראשי
הציבור.
טיפול בפרט ובהקהילה
בעת משבר נדרש כל אדם לבצע פעילות חיוניות לשם שמירת
שלמותו ומניעת פגיעה רגשית ופיסית. ככל שלאדם יש יותר שליטה
בפעילות הנדרשות, כך גוברת המסוגלות האישית, דבר שמשפיע על
מסוגלות הקהילה. רמת אי־ודאות גדולה מעצימה את בעיית התפקוד
בקרב האוכלוסיות הרגישות והפגועות ממילא, דבר המגביר את התלות
במערכות החיצוניות ובגורמים המטופלים. על־מנת להגביר מסוגלות
קהילתית יש צורך לטפל בעיקר באוכלוסיות החלשות בקהילה, בראש
ובראשונה באוכלוסיות העניות. בישראל מושג העוני מתייחס לרמות
ההכנסה של אדם או משפחה. אדם או משפחה ייחשבו עניים אם
סך הכנסותיהם נמוך באופן קבוע מקו העוני. קו העוני נועד להיות
האינדיקטור בין אלה, שהכנסתם מספיקה לשם קיום ראוי לבין אלה
שהכנסתם לא מספיקה לכך, אולם הוא אינו קובע עוני מוחלט ואינו
חייב לסמל כי לאותם פרטים ומשפחות הנמצאות מתחתיו יש מצוקת
אמת ביכולת אספקת מצרכים ושירותים.
, עולה כי
)2(
מדו"ח ממדי העוני, שפרסמה הכנסת ביוני 2102
תחולת העוני ומדדי האי־ שוויון בישראל גבוהים בהשוואה לממוצע
במדינות המפותחות, כמפורט בטבלה. מדד ג'יני, המודד את רמת האי־
בניהול איזורי אסון מאוניברסיטת חיפה
A.M
*הכותב הינו מנהל אגף החירום והביטחון בעיריית חולון, בעל תואר
(1) "ביצועי השלטון המקומי -ניתוח עמדות תושבים והערכת מצב לאומית 1102" ד"ר איתי בארי־ המחלקה למנהל ומדיניות, בית הספר למדע
המדינה, אוניברסיטת חיפה,ד"ר פני יובל - המחלקה למנהל ומדיניות, הפקולטה לניהול, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב
(2) הכנסת־מרכז המחקר והמידע "תיאור וניתוח ממדי העוני והאי - שוויון בישראל ובמדינות המפותחות". 2102
ת
ָ
נ
ְ
ב
ִ
ל
ְ
הרשות המקומית כּ
היסוד בחזית האזרחית