13 / 68
אייר תשע"ד
13
ארגז תפוזים, עזרו לו לשמור על צלם אנוש.
בכלא היו גם, כך נזכר תור, רגעים של התעלות:
“יום אחד קרן שמש הכתה על כתפי ולפתע
פתאום נכנס לתא פרפר לבן ואני חשבתי על
יופייה של הבריאה ועל עולמו של הקדוש
ברוך הוא. זה היה בשבילי רגע של עוצמה,
אושר ותחושה יוצאת דופן של חופש”.
כדי להקל על הגעגועים למשפחה ולקיבוץ,
צייר תור מפה של טירת צבי ודמיין את עצמו
מטייל בשבילי הקיבוץ. “הייתי מדמיין שאני
הולך ופוגש את האנשים שאני מכיר אומר
להם ‘שלום’, מתעדכן בחיים שלהם ושואל
מי מבני הקיבוץ חזר מהמלחמה. הייתי אפילו
מדמיין את הדייסה שמגישים בקיבוץ בחום
ואהבה, מגיע לחדר האוכל ואוכל אטריות
שרופות שאחת מחברות הקיבוץ נהגה לבשל”.
סביבון מסבון
למרות התנאים הקשים חגגו השבויים את
חגי ישראל בעזרת סמל דת, בנימין מזוז,
שהצליח לזכור את התאריכים. בפסח התעורר
ספק בקשר לתאריך והם חגגנו שני ימי סדר.
“היו לנו שלוש מצות ומרור והסוהרים הרשו
לנו לכבוד הסדר לדבר בקול רם. האסירים
הערבים זרקו עלינו מהתאים שלהם אבנים
וצעקו שהם רוצים לעשות בנו לינץ’ אבל
אנחנו התעלינו מעל זה והתפללנו בכיוון ארץ
ישראל. אוכל לא היה לנו, אבל חווינו התעלות
נפש”.
כשהגיע חג החנוכה הצליח יוסי תור לשכנע
את חבריו לוותר על חתיכת סבון וגילף
ממנה סביבון עם המילים “נס גדול היה שם”.
מאותו סביבון הוא המשיך ויצר עם חבריו
משחקים מחומרים זמינים אחרים. תור:
“פעם בשבועיים קיבלנו פרי. מהקליפות
יצרנו ריבועים ששימשו כלים למשחק דמקה
שצויר על הרצפה. הסורים רצו לחנוק לנו את
הנפש, אבל אנחנו בעזרת העשייה שמרנו על
הנפש, והתגברנו בעזרת המשחקים שיצרנו על
השעמום ועל עודף הזמן, שהן אחת הבעיות
הגדולות בשבי”.
העיסוק ביצירת משחקים מאולתרים ובכתיבת
התפילות חיזקו את תחושת הסולידריות:
“הסורים רצו שנפנה זה נגד זה, ולפעמים
הכריחו אותנו להכות זה את זה. והיו ימים
קשים של נשיכת שפתיים אבל כשעזרתי
לחבריי הרגשתי שאני בוחר בחיים. ביצירה
ובעזרה לזולת גיליתי את תעצומות הנפש
שבי ונשארתי שלם בנפשי”.
את התפילות והמשחקים הצליח יוסי תור
להחביא מהסוהרים. הוא תפר אותם לבגדיו
בעזרת מחט מאולתרת. “באחת הפעמים
גרם בשר פרגית. החלטתי לוותר
300
קיבלנו
על הבשר וביקשתי את עצם המשאלות
של הפרגית. הפכתי את העצם הזאת למחט
באמצעות שיוף על קיר מחוספס, ויחד עם
חוט שתלשתי מאחת השמיכות תפרתי לחלק
הפנימי של החגורה שבמדי הכלא את הציורים
והקלפים, את התפילות והמפה”.
עינויי גוף ונפש
החודשים שיוסי תור וחבריו שהו בכלא הסורי
איש
35 .
התארכו. התנאים היו בלתי נסבלים
מצטופפים בחדרים צרים עם מחראה, אור
“בכלא היו גם רגעים
של התעלות. יום אחד
קרן שמש הכתה על
כתפי ולפתע פתאום
נכנס לתא פרפר לבן,
ואני חשבתי על יופייה
של הבריאה ועל עולמו
של הקדוש ברוך הוא.
זה היה בשבילי רגע
של עוצמה, אושר
ותחושה יוצאת דופן
של חופש”
מפה שצייר תור בשבי ובעזרתה דמיין פגישות עם אנשים בקיבוץ