15 / 68
אייר תשע"ד
15
הרבה אהבה ולא פחות הערצה. חשבתי
עליו ועל החלוצים שייבשו ביצות וכבשו את
השממה, ולאט לאט התחלתי להבין שהאשמת
המנהיגות וצה”ל בנפילה בשבי לא תביא לי
מזור. הצלחתי לעשות הפרדה ולא לחיות
בהאשמה, ובמקום זה להיות ממוקד מאוד
בשמירה על עצמי ובעזרה לחבריי”.
השיבה הביתה
בבוקר יום השחרור, בסביבות השעה חמש,
נפתחה דלת התא וסוהר שהביט בשבויים
עם דמעה בעיניו הודיע להם על השחרור.
“הדמעה של הסוהר גרמה לי לקלוט שעכשיו
אני משתחרר”, נזכר תור. לאחר מכן, על
המסלול בשדה התעופה, חיכה לשבויים מטוס
של הצלב האדום. לפני העלייה למטוס ביקשו
הסורים שהשבויים יחלצו את נעליהם וערכו
חיפוש כדי למצוא מסמכים מוברחים. “למזלי
בזמן החיפוש המסמכים שלי נדבקו לגרב
והסורים לא מצאו אותם. כך הבאתי אתי את
המפה, המשחקים והרשימות מבית הכלא”.
בזמן הטיסה אחד החברים סיפר ליוסי שהוא
חושש לבכות מול המצלמות בעת הנחיתה.
“עניתי לו: ‘טמבל זה רק טבעי שבמצב כזה
גם גברים בוכים’”. בשדה התעופה בן גוריון
המתינו כולם לשבויים השבים. ‘רק כשגלגלי
המטוס נגעו במסלול הבנתי שזה סופי, שאף
אחד לא יאחז פתאום בהגה ויסובב את המטוס
ויחזיר אותנו לסוריה”.
לבחור בחיים
נפילה בשבי, כך מדגיש יוסי תור, היא טראומה
קשה, ולכן חלק גדול מהשבויים סובל מפוסט
טראומה: “יותר מחמישים אחוז מהשבויים
התגרשו. השבי מותיר צלקת והשאלה היא איך
מתמודדים איתה”, אומר תור המתגורר כיום
בנתניה, נשוי בשנית ואב לשניים. תור נזכר
כיצד בשבועות הראשונים לשיבה מסוריה
כל אימת שמישהו נכנס לחדר שלו הוא קפץ
מהמיטה ונעמד עמידת דום כמו שנהג בכלא
הסורי. “עד היום כשמישהו פונה אלי בערבית,
אני קופץ וקשה לי כמובן לראות סרטי אימה
ועינויים”. הוא מספר כי רבים מחבריו לשבי
לא יכלו לחזור לחיים הרגילים אבל
הוא החליט לבחור בחיים, לא
מעט הודות לאביו. “חודש אחרי
השיבה, אבא שלי אמר ‘די הגיע
הזמן לצאת מהמיטה. עכשיו
אתה צריך לבנות את החיים שלך
ולחיות כאדם אחר’”.
בתהליך השיקום למד תור להכיר
בחשיבות השמירה על המסגרות,
בצורך להניח לעבר, לשים את הדברים
בפרופורציות מתאימות ולהמשיך לחיות.
לאמנות הייתה חשיבות עצומה בשיבה
שלו לחיים. המורה יחיאל מטלון חיבר אותו
לאמנות הגילוף בעץ, שהחלה לתפוס מקום
חשוב בחייו.
“מטלון גרם לי להבין את המשפט ‘כחומר
ביד היוצר’, באמצעותו הגשמתי חלום להפוך
את העץ הדומם לחי ונושם. אם בתחילת
הדרך עבודת היצירה הייתה מקום לפורקן
ולהתגברות על קשיים, היום מלאכת היצירה
היא במרכז. התחלתי ליצור מוצרי יודאיקה
שימושיים כגון פמוטים ובשנה האחרונה
נכנסתי לתחום של שילובי כסף בעץ. אני
שנה שהוא
60
משתמש בעץ סיסם הודי בן
בעל צבעוניות מדהימה וצפיפות גבוהה.
הסיסם נוח מאוד לעבודה ואינו מתפוצץ בזמן
העבודה. בסוף התהליך אני צובע אותו בלכה
וזה מאפשר רמת גימור גבוהה”.
ההרצאות שנותן תור בפורומים שונים,
במתנ”סים, בתי כנסת ובתי
ספר, הן חלק מתהליך
השיקום וההחלמה. את
דבריו הוא מלווה בסרט
על ניסיון חייו, חלקו מבוים
וחלקו דוקומנטרי. “המטרה
שלי בהרצאות היא לתת
לאנשים תקווה, להראות
להם שניתן להתגבר על
קשיים בלתי ניתנים לתפיסה
ושאפשר גם אחרי התנסויות
איומות לשוב ולשמוח
ולחייך. אני חולק עם הקהל
את הלקח האישי שלי, שאל
לו לאדם להתייאש גם מול
■
סכנות גדולות מאוד”.
“אבא שלי הוא עבורי
מודל לחיקוי. בשבי
חשבתי עליו ועל
החלוצים שייבשו ביצות
וכבשו את השממה,
ולאט לאט התחלתי
להבין שהאשמת
המנהיגות וצה”ל בנפילה
בשבי לא תביא לי מזור.
הצלחתי לעשות הפרדה
ולא לחיות בהאשמה,
ובמקום זה להיות ממוקד
מאוד בשמירה על עצמי
ובעזרה לחבריי”
עבודות גילוף בעץ של יוסי תור