57 / 68
אייר תשע"ד
57
עד צוואר, רבים רבים חללים יפיל, אבל
אנחנו ננצח אותו. איני יודע כיצד ואיני
יודע מתי ואיני יודע אם במו עיני עוד אראה
זאת. אבל יודע אני - הוא ירד מעל הבמה
וזכרו יימחה. כבר ראינו שכמותו, מהמן ועד
טורקויאמאדה. ופגרי כולם מונחים לפנינו
באשפה. היטלר, קאנצלר הרייך הגרמני,
עוד אנחנו, יהודים בזויים ומושפלים ואובדי
אונים, עוד אנחנו נרקוד על קברך. נרקוד,
יהודים, ככה... והסוחר האלמוני מן העיירה
היהודית האלמונית התחיל למחוא כפיו
ולהתנועע כמי שמלווה ריקוד חסידי.
“וכל הקהל הצפוף הרב כאילו נדבק, ועיניים
התדלקו, וכפיים השתלבו ורגליים התנשאו,
וקהל של אלפי יהודים התחיל לרקוד,
בדמיונו, על קברו של היטלר... בביטחון
גמור. בדיוק לפני שתים-עשרה שנים
. אותו יהודי, אותם היהודים,
1933
במאי
אינם חיים עוד. הם הובלו אל המוקד. אבל
מובטחני, שגם בדרכם לכבשני האש, גם
בטלטוליהם בקרונות המוות, גם ברגעיהם
האחרונים, נמשך אותו הריקוד הדמיוני על
קברו של היטלר. הם לא ידעו כיצד ולא
ידעו מתי, אבל זאת ידעו: עוד ירקדו יהודים
על מאורתו של זה.
“וידע כל יהודי מאלה שנותרו בחיים, בכל
רחבי העולם. בימים השחורים ביותר,
כאשר נראה היה, כי הכול אבוד, כאשר
העידו על כך כל הידיעות והעובדות
והמצביאים והנואמים - שכן בקרקעית
נשמתו של כל יהודי הביטחון הסתמי הזה:
היה לא תהיה, ההוא לא ינצח, וגם אם כל
הסימנים מוכיחים על כך, אי אפשר: הרע
אינו יכול לנצח. כן, הוא יכול לפגוע בנו עד
מוות, אין מגן בעדו. הוא יכול לשרוף את
נשינו ואת ילדינו ואת ספרינו יחד. ידענו גם
ידענו, מאה פעמים ואחת. אבל לנצח לא
יוכל. בסתר לבו מאמין כל יהודי, איש איש
לפי דרכו, כי רק הצדק יוכל לנצח לאורך
ימים. ואף כי אין עם בעולם, שכל תולדותיו
הן הוכחה גדולה אחת לכישלון הצדק, אף
על פי כן (ואולי דווקא משום כך) אין לך
אומה בעולם, שכל בניה מאמינים באמונת
אומן כה עקשנית בניצחונו הסופי של הטוב
על הרע בעולם.
“יודע ועד כל אחד מאתנו: את היהודים
אפשר להדביר, לדכא, להשמיד. זה קל. אבל
את העקרונות שהביאה היהדות לעולם, את
נבואת נביאי הצדק וחזון חוזי המשפט,
אי אפשר להדביר, להשמיד... אותו יהודי
פולני פשוט נסתם פיו ואיננו עוד, אבל
דומה, שאילו היה יכול לדובב שפתיו, היה
אומר: אף על פי כן, יהודים, תרקדו. אף כי
אנוכי ומיליונים אחים כמותי אינם עמכם,
אתם שנותרתם, תרקדו ואפילו היה, חס
ושלום, נשאר בעולם כולו רק יהודי אחד
ויחיד, היה הוא חייב לעלות לברלין, לחטט
בין חורבותיה, למצוא את קברו של היטלר
ולרקוד עליו. לא ריקוד של שמחה. אלא
של סמל. מחול הניצחון של רוח-ישראל..
תרקדו, יהודים עד אשר ירעדו עצמות פגרו
בקברו וידעו, כי ריקוד יהודי הוא ריקודו
של עולם”.
אותו סוחר מהעיירה הקטנטונת לא שיער
בחלומו הרחוק ביותר, שלא יהודי אחד
ירקוד אחרי השואה הנוראה על קברו של
היטלר, אלא ה’ זיכה אותנו בהקמת מדינת
מה במדינה ריבונית,
ֵ
ישראל. אומה של
נושאת את שם ישראל, עם צבא הגנה
לישראל, מוסדות של תורה בכל אתר ואתר,
השכלה, כלכלה מתפתחת, והתיישבות
רחבה בכל חלקי ארץ ישראל. זהו מחול
הניצחון של רוח ישראל.
המשורר אורי צבי גרינברג בשירו המופלא
“מחזה שבת קדש בשמים”, מתאר דו שיח
שלו עם אמו הנמצאת “על סף בית המדרש
בשמים”. בין היתר הוא אומר לה: “היהודים
עומדים ובוכים, וגם אני עומד כך ובוכה.
אבל אין את רואה את בנך בבכיו, אימי!
כה קר לי, כה אבוי לי!
איך הגוף יכילני עם זה מגורי,
עם זה בכיי?
יכילך זה הגוף, כהבל העולם
במלואה כל תוגת אחריתנו, בני!
וכהכל אדמה אלהית כל דמנו בשרנו, בני!
על בכי-זה חייה כעל ברזל מהותך
צרפהו בשיר.זעם זה ילהט עד.
כרה אפיק לירדן-זה-הבכי לצמיתות:
השני לירדן שכחו מלא-
ענתה לי אמי ופניה אינם:
כי מכוכב רחוק פיה דבר _ _
ואמרתי: אמן.. ירדן אל ירדן".
אצ"ג מרגיש שהוא אינו יכול להכיל את
הנורא הזה, את רצח אמו, ואת אחותו
היושבת מלוכלכת בדמיה. ואמו אומרת
לו לאגור את הדמעות ולכרות עמן אפיק
לירדן... כאן בארץ ישראל... מה שחשבו
שונאינו לראות את סופו של עמנו: "אמרו
לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל
עוד", התגלה האינסוף שבעם ישראל. זוהי
משמעותו של נצח. עשרת ימי התשועה
מבטאים את "נצח ישראל לא ישקר".
הרב עמיטל זצ"ל שאיבד את משפחתו
בשואה, אמר בשיחה ליום העצמאות
בישיבה: "איך אפשר שלא להודות להקב"ה
כשאנו רואים את חסדיו הגדולים עמנו?
מדינת ישראל היא מקלט ומגן למיליוני
יהודים. לאחר שנות השואה הנוראות,
מאות אלפי פליטים יהודים נדדו בעולם
מארץ לארץ. רק כאן בישראל, מצאו להם
בית ומקלט...". הוא גם לא פעם הצביע על
הקושי בתפיסה הפנימית שלנו להכיל את
גודל התקופה. הוא טען שהאינטנסיביות
של השואה הנוראה מכול ותקומת מדינת
ישראל במרחק של שלוש שנים!!! לא
מאפשרת להפנים את העוצמה שבקשר
ביניהם.
והדגש המיוחד בשיחותיו עמנו היה על
קידוש השם וחילול השם. ביחזקאל ל"ו
בנבואת התוכחה על גולי ישראל שחיללו
את שם השם בגויים, מופיע הפסוק אותו
אומרים הגויים בבוז לעם ישראל: "...ואפיץ
אותם בגויים ויזרו בארצות כדרכם... ויבוא
אל הגויים אשר באו שם ויחללו את שם
קודשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו
יצאו. ואחמול על שם קודשי אשר חללוהו
בית ישראל בגויים אשר באו שמה". כשעם
ישראל נמצא בביזיונו, ועם ישראל עובר
תופעה שלא הייתה כמותה בעולם, אין לך
חילול השם גדול מזה.
"זכינו למדינה יהודית רק בגלל רצון הקב"ה
לקדש את שמו, לאחר חילול השם הנורא
בשואה. תקומת המדינה וניצחונותיה
במלחמות ישראל מול צבאות ארצות ערב
שקמו עליה, היוו תשובה של קידוש השם".
כן, הפנייה כאן היא אלינו... להשתדל ככל
שנוכל להמשיך את קידוש השם הזה. אם
מדינת ישראל תתנהל בדרכי צדק ומוסר,
יהיה בכך קידוש השם במובן הלאומי.
"וקידשתי את שמי הגדול המחולל בגויים
אשר חיללתם בתוכם... ולקחתי אתכם
מן הגויים וקיבצתי אתכם מכול הארצות
והבאתי אתכם אל אדמתכם... ונתתי
לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם"
(יחזקאל, בהמשך אותה נבואה).
קיבוץ הגלויות החל לפני ה' באייר וממשיך
עד ימינו אלה, אך ביום העצמאות הפכנו
להיות עם! הפכנו להיות עם אחד! הפכנו
ביום אחד להיות עם ישראל חי! לא חיים
של ברית גורל, אלא פתח לחיים של אומה
בדרכה לברית יעוד! רק כאן ביום הקמת
המדינה אחרי אלפיים שנות גלות, מילותיו
של יחזקאל הנביא: "ונתתי רוחי בכם
וחייתם", אפשריות ומבטאות את הנס
הגדול.
במקום סיכום, נביא את דבריו הידועים של
הרב סולוביצ'יק ב"קול דודי דופק". הרב
סולוביצ'יק הצליח לגעת בנקודה העמוקה,
שבאותו מקום שעם ישראל נמצא בשיא
נפילתו, מושמד ומושפל, משם הוא נגאל!
"לפני שמונה שנים, בעצם ליל בלהות
מלא זוועות מיידנק, טרבלינקה ובוכנוולד,
בליל של תאי גז וכבשנים, בליל של הסתר
פנים מוחלט, בליל שלטון שטן הספקות
והשמד, אשר רצה לסחוב את הרעיה