56 / 68
אייר תשע"ד
56
הגות תורנית
הרב סולוביצ'יק היטיב
לבטא את ההבדל בין
האדם הבודד לאיש
הברית: "הברית היא
איחוד של כל מימדי
הזמן, מעורבות במה
שכבר חלף ומחויבות
למה שטרם בא לעולם,
ברית של דורות...
האדם מתעב את היותו
בודד בזמן, כגרגיר
חול הצף עם הזרם...
הוא מחפש לו כיוון
בכל עת... אם האדם
מתנתק מן העולם
ההיסטורי, מתנכר
לעבר ואדיש כלפי
העתיד, אזי הוא היצור
הבודד ביותר עלי
אדמות"
רצף הימים שבין יום השואה לבין יום הזיכרון
לחללי צה”ל ויום העצמאות מסמל את המעבר
מהשואה אל התשועה
י
ום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון
לחללי צה”ל ויום העצמאות הם ימים
מלאי הוד. לכל אחד מהימים המיוחדים
והמשמעותיים הללו יש מקום משלו, שיש
ללמדו ולהבינו. כך יש צורך להבין לעומק
את משמעות השואה הנוראה שעברנו, את
ה”פלנטה האחרת”, כפי שהגדירה ק. צטניק
במשפט אייכמן, וכך יום הזיכרון לחללי צה”ל,
שנקבע בד’ באייר, יום נפילת גוש עציון תש”ח,
מחייב למידה והפנמה של המחויבות של
כולנו לנופלים על הגנת מדינת ישראל. לימוד
דמותם ועוז רוחם של הלוחמים שחירפו נפשם
על מזבח המולדת. וכך יום העצמאות - היום
שכולו שירה והודאה לה’. “זה היום עשה ה’
נגילה ונשמחה בו”, על הנסים ועל הנפלאות
שזכינו להקמת מדינת ישראל אחרי כאלפיים
(!) שנות גלות.
אך בצד הייחודיות שבכל אחד מהימים, יש
מקום לראות בעשרה ימים אלו שבין כ”ז
בניסן ליום העצמאות, רצף אחד, מהלך שלם,
מורכב, קשה ומרומם, הנוגע בנימי הנשמה של
העם היהודי. פעמים שראיית הרצף, התהליך,
המבט הקווי ולא רק הנקודתי, נותנת משמעות
עמוקה לתקופה כולה, ולכל אחד מהימים
עטופי ההוד.
לעתים המילים מצמצמות את החוויה,
ההגדרות וה”דיבור על...” מקטינים את
הרגע הגדול. ופעמים התחושה היא הפוכה...
ההמשגה, היכולת לבטא את רוממות הזמן,
ההבנה של משמעות המועד, נותנים עומק
ליום המיוחד שאליו מתכוונים להגיע.
הרב סולוביצ’יק (זמן חירותנו, מסות על חג
הפסח) היטיב לבטא את ההבדל בין האדם
הבודד לאיש הברית: “הברית היא איחוד של
כל מימדי הזמן, מעורבות במה שכבר חלף
ומחויבות למה שטרם בא לעולם, ברית של
דורות, משחר ההיסטוריה ועד לסופו של
מחזור הזמנים... האדם מתעב את היותו בודד
בזמן, כגרגיר חול הצף עם הזרם, בא מן האין
ונע לשום מקום. הוא מחפש לו כיוון בכל עת,
נמתח אל תוך האינסופיות הן במבט לאחור
והן בציפייה לעתיד... אם האדם מתנתק
מן העולם ההיסטורי, מתנכר לעבר ואדיש
כלפי העתיד, אזי הוא היצור הבודד ביותר
עלי אדמות”... הברית מסמלת וחוגגת אחוות
דורות מכל הזמנים: מי שהם בין החיים, מי
שכבר הלכו לעולמם ומי שטרם נולדו...”. הרב
סולוביצ’יק ייחס זאת לליל הסדר, למקום שבו
היהודי שבכל דור ודור חש כאילו הוא יצא
ממצרים, ובסוף התהליך הוא חולם ומתפלל
להגיע ל”שנה הבאה בירושלים הבנויה”.
במקום זה ממש אנו מצויים בתוך “עשרת
ימי התשועה”. אנחנו יוצאים לגמרי מהמעגל
האישי, הימים הם של האומה כולה, אנחנו
הופכים בימים אלה להיות גדולים יותר
מעצמנו וחווים משמעות של נצח. ה”אני” הוא
חלק מההיסטוריה הקרובה של עמנו. העולם
הפנימי שלי מתלכד עם העם היהודי כולו,
בדור של שואה ותקומה. אני מנכיח בתוכי
ומצרף ל”אני” שלי את השואה והתקומה.
ייתכן שהדברים הבאים שכתב עזריאל קרליבך
) יסייעו לנו ליצור קשר
74 ’
(“ספר החורבן” עמ
בין עשרת ימי התשועה. הוא מציין אירוע
שהוא זוכר מהתקופה שקדמה למלחמה.
מדובר באסיפה המונית בוורשה, בתחילת
שלטונו של היטלר, כשהתעוררה מחשבה אצל
יהודי פולין להטיל חרם על סחורות הבאות
מגרמניה. הוא מתאר אולם מלא קפוטות,
שטריימלים, כשלצידם כל מיני קרחות של
אנשים מומחים שהסבירו שלציבור קטן אין כל
סיכוי להטיל חרם על גרמניה: “מה כבר אתם
חושבים שאתם מסוגלים לעשות”. תחילה
דיברו המומחים ובאולם השתרר דיכאון.
נצטט בלשונו: “ואז, כאשר ירד אחרון
המומחים מן הבמה, עלה יהודי אחד, יהודי
פשוט מכל ימות השנה, סוחר מאיזו עיירה
קטנטונת - שכחתי את שמו, ורק את פרצופו
אזכור עד יומי האחרון. הוא קם ואמר: יהודים!
מספרים לנו כאן, מה אדיר כוחו של היטלר, מה
רב שלטונו, מה עצום צבאו. נכון, נכון מאוד.
ומספרים לנו כאן, כי לנו אין מדינה משלנו,
אין אף חייל, אף רובה, אף כדור, אין כלום.
וגם זה נכון, נכון מאוד. ובכל זאת, יהודים, אנו
חזקים ממנו. אנו קשישים ממנו. הוא ירדפנו
משואה
לתקומה
הרב ד”ר אברהם ליפשיץ, ראש מנהל החינוך הדתי