השיר
של לולה
תיאטרון־מחול ראוי לבני 3-7 לא ממש נפוץ
אצלנו, ולכן שמחנו על הולדתו של המופע
״השיר של לולה״ בתיאטרון קליפה. הצפייה
במופע גם איפשרה לנו להציץ מדי פעם
בילדים הצעירים ולהבחין בשלל החיוכים,
הצחוקים ומחיאות הכפיים, ולהזכיר לעצמנו
שבסופו של עניין, ההנאה הזאת שלהם היא
הדבר החשוב ביותר. כן, אפילו יותר ממסר
רב חשיבות שמבקש ״לחנך״ את הקטנים
ולטעת בהם ערכים של כבוד, התחשבות
באחר, סובלנות ודומיהם.
ולמה ההנאה חשובה כל כך? כי היא
מעוררת אצל הצופה חוויה, ואם היא מהנה
וטובה, הילד זוכר אותה וגם את תכניה והכל
בלי לחטוא בדידקטיות, שמעצם טבעה נוגדת
את המעשה האמנותי. המסר מנוסח בשיר
הנושא הקליט, שאומר, בין היתר, כך: ״גם
דג רוצה ללמוד לשיר, נחש לרקוד בנעליים,
צב להיות הכי מהיר, תמנון חולם על שתי
ידיים, להיות קלילה בוכה פילה, זבוב מזמזם
להיות חזק, עורב חושק בקול יפה, כבשה
פועה ׳שער חלק׳".
״השיר של לולה״, על פי ספרה של
הסופרת והמאיירת המצוינת אורית ברגמן,
הוא פרי שיתוף פעולה מתמשך בין התיאטרון
המרתק הזה, שמציג אלטרנטיבה לתיאטרון
הממסדי, לבין ברגמן. הצגת הילדים הקודמת
שלהם, ״מה קורה עם שבתאי?״ כבר זכתה
בשבחים רבים, ואלה מגיעים גם להפקה
הנוכחית: היא מקסימה וקולחת, עשויה
בטעם ומשלבת בחן בין תיאטרון לתנועה
לטובת הצופים הצעירים, ובעיקר - טמון
בה הרבה דמיון. גם בטקסט שפונה לדמיונם
של הצופים, גם בשילוב תיאטרון הצלליות
הקטן המוקרן על הקיר האחורי, וכן, גם בגלל
המסר החינוכי שהוא פשוט חלק מהסיפור
ואף אחד לא עושה ממנו עניין ולכן, כאמור,
הוא מצליח להיות אפקטיבי.
מדובר בלולה, צבועה מכוערת שחיות
היער נמנעות מחברתה, ומטבע הדברים היא
בודדה וחסרת ביטחון. בזכות מפגש מקרי,
מחויך ומקסים עם בואש שהוא גם אמרגן,
מתהפכים סדרי חייה של לולה שמפליאה
בריקוד ובשירה. המהלך לא היה פשוט וגם
היה כרוך בהרבה מתח עבורנו: האם תספיק
לולה להגיע לתחרות החיות בעיר הגדולה?
ההפי אנד הצפוי הניב שמחה רבה באולם
הבית הקטן של התיאטרון בתל אביב. ואחרי
הסוף הטוב הוזמנו הילדים למבואה, לפגוש
את השחקנים-רקדנים שעשו עבודה טובה
בהחלט. הילדים זכו בחיבוקים מהפילה
והכבשה הצמרירית, פגשו בצב, בעורב
ובבואש וגם צייתו להוראות, והאימהות
והסבתות קיבצו אותם לצילום משותף. ומלה
לסיום - יש בהצגה גם רמיזות אקטואליות
ומשחקי מלים שיגרמו גם לכם לחייך.
יעל אפרתי
כ
מו במרביתם של המוזיאונים בארץ
בעולם, גם בבית התפוצות בתל אביב,
שמראשית דרכו פועל באוריינטציה
חינוכית, יש מחלקת חינוך שמקיימת פעילות
רצופה מול גני הילדים ובתי הספר ומציעה מגוון
פעילויות לילדים ובני נוער. בית התפוצות,
המגדיר עצמו מוזיאון העם היהודי, מבקש לחשוף
את המבקרים הצעירים למוצגים היסטוריים
ואמנותיים, ולא פחות מכך, לרעיונות, סמלים
וערכים - והכל תוך סיורים מודרכים וסדנאות
שמותאמות לגילאי התלמידים ולבקשות
המחנכים.
הדגם הנפוץ של ביקורי התלמידים בבית
התפוצות כולל סיור בתערוכה ושיח ראשוני
עליה, דיון או פעילות משחקית ולסיום סדנת
יצירה בנושא הסיור. לרוב נמשך הביקור שעתיים
וחצי, ומומלץ להגביל את מספר המשתתפים
בקבוצה ל־02-52 תלמידים. "המטרה שלנו היא
לשלב הנאה עם לימוד ולאפשר לילדים לדבר,
לספר ולהסיק מסקנות. בכל פעם מחדש אנחנו
מגלים אילו דברים נפלאים הם מבטאים במהלך
הפעילות", אומרת תמי סרודיו, מנהלת פיתוח
תוכניות למערכת החינוך במקום.
לפניכם שתי דוגמאות לפעילויות בית
התפוצות המיועדות לתלמידי בתי הספר
היסודיים (התוכנית המלאה - באתר בית
התפוצות באינטרנט). לתלמידי כיתות ג'-ד'
מוצעת הפעילות "זה סמלי", המבקשת להמחיש
מושג מופשט ובה מוזמנים התלמידים לבחון
מקרוב סמלים מסוגים שונים וללמוד את
משמעותם ומקורותיהם - מה שלא פעם מותיר
אותם מופתעים.
עם הגיעם למוזיאון, מתכנסים התלמידים
לכיתה ומנסים להגדיר בעצמם מהו סמל, ובתוך
כך מציגים להם דוגמאות לסמלים מתחומים
שונים ונערך משחק זיהוי: הלוגו של מקדונלד'ס,
חמסה או מגדל אייפל. אחרי הנגשת המושג
הכללי, עובר הדיון לסמלים יהודיים מוכרים
ואז תוהים על מקורם וזמן היווצרם – כך החמסה
שמקורה מהעולם הערבי, המנורה שנוצרה עוד
בגלות או סמל המגן דוד שמקורו בעולם היווני.
בהמשך נערכת תחרות על זיהוי סמלים בין
שתי קבוצות, פטנט שתמיד מצליח להלהיב
את הילדים, כדברי סרודיו.
הפעילות כוללת, כאמור, גם סיור בחלק
מהמוזיאון הרלוונטי לנושא הביקור, וכך למשל
מתוודעים המשתתפים לסמלים רחוקים או
פחות מוכרים כמו סמלי משפחות באירופה,
סמלי מקצועות נפוצים (למשל כלי עבודתו
של הסנדלר) ובהמשך סמלים יהודיים מוכרים
- תפילין, חנוכיה או טבעת לקידוש. הפעילות
נחתמת בחדר היצירה, שם המנחה מנסה לברר
עם הילדים מאפיינים מיוחדים של משפחותיהם,
וכל אחד מהם יוצר, בעזרת שבלונות, מדבקות,
צבעים ועוד, את סמל המשפחה שלו.
באותה הרוח מוצעת לתלמידי כיתות ה'-ו'
הפעילות "בשביל הערכים", שמתחילה בדיון
קבוצתי בשאלות כמו איך נוצרים ערכים, האם
יכולה חברה להתקיים ללא ערכים, ומהם ערכים
יהודיים ואוניברסליים. כדי ליצור פעילות
אינטראקטיבית מציג המנחה סיפור שמאחוריו
מסתתר ערך כלשהו, והתלמידים מתבקשים
לספר סיפור משלהם כדי שחבריהם יגלו את
הערך החבוי בו. בהמשך מתחלקת הכיתה לשתי
קבוצות, ולכל אחת מהן מוצגים כ־03 פתגמים
השאובים מהעולם היהודי. על הרצפה מונחים
כ־05 מגנטים עם ערכים שונים, כאשר הקבוצות
מתחרות זו בזו מי תצליח להצמיד את הערך
הנכון לפתגם במהירות הרבה ביותר.
עוד מציע בית התפוצות טקס חגיגי לציון
אירוע קבלת ספר התורה לתלמידי כיתות ב';
אירוע בן שלוש שעות הכולל סיור במוזיאון
שעומד בסימן שילוב הסיפור הפרטי של כל
אחד מאתנו בסיפור הקולקטיבי העם היהודי;
ואירוע המסמן את סיומו של "פרויקט שורשים"
שכותבים תלמידי כיתות ז'. תוכנית הדגל של
המקום היא "סיפור משפחתי", תערוכה ותחרות
נושאת פרסים שמבוססת גם היא על עבודות
השורשים מצטיינות של תלמידים מהארץ
והעולם, אלא שהפעם הביטוי של עבודת החקר
הוא אמנותי: טקסט כתוב או קומיקס, אמנות
פלסטית וגם סרט, קליפ, משחק מחשב ועוד.
הפרויקט, שנערך השנה בפעם ה־81
ברציפות, מבקש לקרב את בני הנוער מהארץ
והעולם להיסטוריה ולתרבות היהודית ובתוך כך
לחזק את ההיכרות והדיאלוג ביניהם. העבודות
הזוכות בתחרות זוכות להיכלל בתצוגת הקבע
של בית התפוצות.
יעל אפרתי
סמלים, ערכים ושורשים
בבית התפוצות
פעילות בנושא סמלים בבית התפוצות.
לאפשר לילדים לדבר ולספר
שיעור חופשי 33
> 2014
יוני
