א
יזו ילדה היית?
"הייתי ילדה מאוד פיוטית. הייתי רגישה
ליופיו של הטבע וזה הוליד בי מלים. את
השיר הראשון שלי חיברתי בגיל ארבע כשראיתי
טיפת טל בגינה. בדיוק מיהרנו לאירוע משפחתי
והמוזה החליטה לבקר אותי בזמן מאוד לא נוח.
אבל אמא שלי, שהיתה כמעט אנאלפבתית
ובקושי הספיקה לסיים כיתה ג' בפולין לפני
המלחמה, התרגשה כל כך שהיתה חייבת לעצור
ולרשום את השיר. אני זוכרת כמו היום את אבא
צועק על אמא שנמהר, ואת אמא מסבירה לו
את גודל המאורע. היא גרמה לי לחוש שעשיתי
משהו חשוב ומשמעותי. בשנים הבאות חיברתי
עשרות ומאות שירים ואמא רשמה את כולם
באהבה רבה ובשגיאות כתיב איומות במחברת
מיוחדת. והמוזה, מבחינתה, התרגלה לבקר אותי
בזמנים הכי גרועים".
מתי פרסמת לראשונה?
"בגיל 7 זכיתי להצלחה ספרותית מסחררת
כאשר שיר שכתבתי פורסם בעיתון משמר
לילדים שאז היה נפוץ מאוד. אמא שלי הסתובבה
כמו טווס ברחבי החצר הקיבוצית והשוויצה עם
העיתון. שום הישג ספרותי שבא לאחר מכן לא
הגיע לקרסולי החוויה הזו".
מה את זוכרת מתקופת הלימודים, דמויות
משמעותיות?
"היתה לי מחנכת בשם רחלי דנגורי שליוותה
אותי מכיתה ב' ועד כיתה ו'. היא היתה צעירה,
מדליקה וחכמה וגם ספורטיבית – שחקנית
כדורעף. רחלי ידעה לנהל את הכיתה ביד רמה
והשליטה אווירה של צדק. ידענו ששום חוטא
לא יחמוק מעונש וזה היה משמעותי עבורי
מפני שתמיד קראו לי ׳תולעת ספרים׳ והיה
לי פוטנציאל להיות נרדפת. תחת שלטונה של
רחלי נהניתי מתחושת ביטחון כזו של מיעוטים
במשטר נאור״.
את מורה לכתיבה יוצרת. איך אפשר לקרב
ילדים לכתיבה יצירתית בעידן של כתיבה
פייסבוקית?
״לפני שלומדים לכתוב צריך ללמוד לקרוא.
מצחיק אותי נורא שיש לי תלמידים רבים
שרוצים להיות סופרים אבל בכלל לא קוראים
ספרים. היום להכיר את טולסטוי, קורט וונגוט,
סאלינג'ר ונבוקוב זה לא מובן מאליו. בעיני
תמצית הפייסבוקיות היא התחושה שלכל אחד
יש מה לומר וכל מה שאומרים מעניין וחשוב. זו
הרוח בה נכתבים פוסטים על מה אכלתי בארוחת
הבוקר שלי. הרשתות מוצפות בגרפומניה וכולם
רוצים להתבטא. יש לזה גם צדדים יפים וחיוביים
אבל האתגר הוא איך מגיעים לעומק של ביטוי
ובעניין הזה אני חושבת שקריאה איכותית עוזרת
ונותנת כיוון. האמת היא שילדים מאוד אוהבים
סיפורים. רק צריך לעודד אותם לקרוא. ספריות
זה מקום נפלא״.
סוגת הפנטזייה אהובה עלייך במיוחד.
כיצד תורם הז'אנר הזה להתפתחותו של הילד
ולאוריינות?
״ילדים מתים על פנטזיה! כשאני מגיעה
לבית ספר ומספרת להם על סדרת ׳הלווייתן
מבבל׳ שלי העיניים שלהם נוצצות. בספרות
כזו יש מקום לדמיון ולכושר ההמצאה.
מבוגרים נאחזים באובססיביות במה שנראה
להם ׳ריאליסטי׳ ומצליחים להזדהות בעיקר עם
גיבורים שמתמודדים עם תנאים ובעיות דומים
לשלהם אבל לילדים אין את המגבלה הזו והם
יכולים להפליג לכל מקום. הפנטזיה נותנת
ביטוי גם לצרכים הפסיכולוגיים של הילד,
ולא סתם עומדים במרכז הספרים האלו ילדים
כמו הארי פוטר או יצורים קטנים ותמימים כמו
ההוביטים, שהם דמויי ילדים בעצם, שתפקידם
להציל את העולם. הילד מזדהה עם הדמויות
האלה שלמרות החולשה וחוסר הניסיון מצליחות
לעמוד באתגרים עצומים. יש לזה חשיבות רבה
עבור הילד וזה נותן לו ביטחון עצמי והשראה״.
איזו פינה בבית את אוהבת?
״הייתי רוצה לומר שאת פינת העבודה
שלי אבל זו לא האמת מפני שמדובר בפינה
די מאולתרת בסלון. אני חולמת על היום בו
יהיה לי מרתף משל עצמי כמו לסטיבן קינג
או לפחות חדר. עד אז, המקום האהוב עלי הוא
המטבח. גם הוא די קטן אבל בעלי מצא עבורי
שולחן עץ ישן וכבד וסידר יפה את כלי המטבח
שלי. אני אוהבת מאוד לבשל ולאפות וכשאני
לשה בצק הראש שלי פנוי לפתח רעיונות״.
1
2
"ילדים
אוהבים
סיפורים מאוד.
רק צריך לעודד
אותם לקרוא"
הגר ינאי היתה ילדה רגישה, "וזה הוליד בי מלים", כדבריה.
בראיון היא מסבירה למה ילדים כל כך אוהבים ספרות
פנטזיה ומדוע הם מזדהים עם גיבורים כמו הארי פוטר או
מאת רווית שרף. צילומים: מור ברנשטיין
ההוביטים
בנעלי בית
סופר
בובה קטנה של דורה
כשלילי בתי בת השלוש
יוצאת בבוקר לגן היא
אוהבת לקחת איתה
צעצוע והיא החליטה לתת
גם לי צעצוע בכל פעם
שאני יוצאת ללמד. הבובה
של דורה מבלה איתי
שעות בתיק וכבר יודעת
הרבה על כתיבה יוצרת
ועל כללי הסיפור והדרמה.
שני חפצים בבית
שיקרים לליבי:
תבניות אינגליש קייק:
אחרי שאמי נפטרה לקחתי
למזכרת את תבניות
האינגליש קייק הישנות
שלה, שפעם היו מאוד
מקובלות, ואני משתמשת
בהן לאפיית עוגות ולחם.
לפעמים נדמה לי שעדיין
יש בהן את ריח התבלינים
של אמא.
הגר ינאי. חיברה את השיר
הראשון שלה בגיל 4
שיעור חופשי 13
> 2014
יוני
