4 / 40
“
ניתנה לי הזכות הענקית לקבל יהלומים
יקרי ערך וללטש כל אחד מהם כך
שזוהרם יבלוט למרחקים”, כך בוחרת
קרן גלנטי־גורין, מחנכת מיהוד, לתאר
את השליחות שלה - שעיקרה מציאת החיוב
ונקודות החוזק בכל אחד מתלמידיה. גלנטי־
גורין, עם ותק של 41 שנה במערכת החינוך,
היא אחת מ־51 המועמדים שהגיעו לשלב הגמר
בתחרות “המורה של המדינה”. התחרות, שכבר
צברה מסורת נאה ויצרה סדרה של מורים
מצטיינים ששמעם הגיע גם אל הציבור הרחב,
נערכת מדי שנה במטרה לשלוח זרקור מכוון
אל המורות והמורים ולהאיר את עבודתם
היומיומית, שלרוב לא זוכה להבלטה הראויה.
לגלנטי־גורין, נשואה ואם לבת, לא היו
לבטים בבחירת מקצועה. “נולדתי לחנך”, היא
קובעת, ומסבירה שההחלטה שקיבלה בתחום
המקצועי בגיל צעיר עיצבה במידה רבה את
חייה ואישיותה. “זאת מתנה שקיבלתי מבורא
עולם - ניתנה לי הזכות לשנות גורלות, לגעת
בכל ילד ולהעניק לו עולם ומלואו”. עבורה,
חינוך הוא קודם כל דוגמה אישית בנתינה לזולת
וביכולת לפרוץ דרך ולהתגבר על מכשולים.
בארבע השנים האחרונות היא מורה, מחנכת
כיתה ורכזת שפה ותוכניות לימודים בבית
הספר “הרצל” ביהוד. במשך עשר שנים לפני
כן היתה מורה, מחנכת ורכזת פדגוגית בבית
הספר “ניצנים” בשוהם. הרזומה המקצועי
שלה כולל גם שלוש שנים כמדריכה ארצית
במחלקה לחינוך לחיים בחברה במשרד החינוך,
והשתתפות בצוות שפיתח את התוכנית “מפתח
הלב”.
גלנטי־גורין מבקשת להדגיש שהמשנה
החינוכית שלה כוללת גם היכרות עם משפחות
התלמידים שלה, כדי להבין טוב יותר ובאופן
בלתי אמצעי את הרקע שלהם. לדבריה, היא
רואה בהורים, בתלמידים ובקהילה יחידה בעלת
מטרה משותפת. במקביל, היא מאמינה שאת
החינוך לערכים יש להעניק דרך עשייה פעילה,
כדוגמת התנדבות בקהילה. לא פחות חשוב,
לדבריה, “ללמד את הילדים לחלום בגדול” -
להדריך אותם לבנות מטרות ברוחו של החלום
ולשאוף להשגתן.
מדוע לדעתך זכית להיכלל ברשימה
הסופית בתחרות?
“מאחר שאני רואה בכל תלמיד את מעלותיו
ולא את חסרונותיו, ועושה לילות כימים כדי
שכל תלמיד יראה את חוזקותיו ויעצים אותן.
אני לא מורה שבאה ללמד, אלא מורה שבאה
ללמוד את הילדים וללמוד איתם. כמורה אני
מחויבת לתת לכלל תלמידי את המקסימום כדי
שיאהבו את עצמם, יאמינו בעצמם ויגיעו לבית
הספר בשמחה וברצון, ובכך יוכיחו לעצמם ולי
שההשקעה בהם משתלמת”.
מה השפיע על גיבוש ה”אני מאמין” שלך?
“אין ספק שהרקע האישי שלי השפיע עליו
מאוד. הייתי תלמידה שמערכת החינוך לא
האמינה ביכולות שלה, לא חיזקה ולא קידמה
אותה. לקחתי על עצמי לראות כל תלמיד
כמשפחה האישית שלי, לתמוך בו ובהוריו
ולראות בו את הטוב ביותר. מי שעובר את
‘מסלול קרן’ – יצליח בחייו”.
ותמליצי לבתך ללכת בדרכך?
“בהחלט, זה מקצוע שהוא מתנה של החיים”.
״החוזק שלי הוא מול אנשים,
לא מול קופסאות״
לב,
ֹ
גם יפעת פלח, מורה למתמטיקה באולפנת ד
רואה בהוראה דרך - כשהמטרה, לדבריה, היא
להראות לתלמידותיה “כמה הן שוות באמת
ולהעניק להן חוויות הצלחה, כדי שיאמינו בעצמן”.
פלח, נשואה ואם לשבעה, מלמדת כבר יותר
מעשור באולפנה פנימייתית ארצית המיועדת
לנערות בסיכון בכיתות ז’ עד י”ב. בעת השיחה
עמה, קשה שלא להתרגש מהמאמץ שעושה פלח
לשמור על תלמידות האולפנה “שלה”, לא לחשוף
שום פרט מזהה ולהתייחס אליהן בכבוד הראוי.
ההחלטה לעסוק בהוראה וחינוך גמלה בליבה
אחרי ניסיון קצר של לימודים בתחום המחשבים
באוניברסיטת בר אילן ועבודה בתעשייה האווירית.
בשלב מסוים הבינה פלח שטעתה בבחירה. היא
הגיעה למסקנה ש”החוזק שלי הוא מול אנשים,
ולא מול קופסאות”, והשלימה לימודים לתעודת
הוראה. אחרי ניסיון קצר בהוראה בבית ספר באור
לב, פנתה
ֹ
יהודה, וכשעברה עם משפחתה ליישוב ד
פלח לאולפנה במקום. “כשנכנסתי לשם הבנתי
שזה מקומי”, היא משחזרת, ומוסיפה: “האתגר
החינוכי - יותר מזה הלימודי - נתן לי המון: יכולת
לתת לתלמידות כלים, לראות איך הגיבורות שלי
מתמודדות ולקבל מהן כוח ופרופורציות לחיים”.
לדבריה, “התפישה החינוכית המנחה את
אקטואליה
“ניתנה לי
הזכות לשנות
גורלות, לגעת
בכל ילד
ולהעניק לו
עולם ומלואו"
שלושה מהמועמדים הסופיים בתחרות המורה של
המדינה מספרים על השליחות המיוחדת בהוראה,
מסבירים כיצד בחרו במקצוע ומדגישים את חשיבות
הדוגמה האישית שהם מעניקים לתלמידים
“הייתי
קרן גלנטי־גורין:
תלמידה שמערכת החינוך
לא האמינה ביכולות שלה,
לא חיזקה ולא קידמה אותה.
לקחתי על עצמי לראות כל
תלמיד כמשפחה האישית
שלי, לתמוך בו ובהוריו
ולראות בו את הטוב ביותר״
מימין לשמאל: המועמדים
קרן גלנטי־גורין, יפעת פלח
ואחסאן חלבי. "מקצוע שהוא
מתנה של החיים"
צילומים: אביגיל עוזי/
ידיעות אחרונות
יוני 5102
<
שיעור חופשי
4