59 / 94
עט
השדה
59
לאור זאת אני מבקש למקד כאן את הדיון בצבע עורם של יוצאי אתיופיה. ברצוני לנסות להבין
כיצד צבע העור ממלא תפקיד מרכזי בהתייחסותה של האוכלוסייה הקולטת ובקרב יוצאי
אתיופיה עצמם, ומהווה גורם מעכב או מונע השתלבות.
לאחר שלושה עשורים של תהליך קליטה עדיין מקננות בקרב הקהילה תחושות של ניכור
וחוסר השתלבות. השונות התרבותית של יוצאי אתיופיה היא ללא ספק גורם בעל השפעה על
תהליך הקליטה, אך לצערי, הגורם הדומיננטי לתחושת הניכור ולחוסר ההשתלבות הוא צבע
עורם השחום. עבור רבים בחברה הישראלית הכללית (הלבנה) צבע עורם של יוצאי אתיופיה
מהווה תמרור אזהרה. עבורם, זהו צבע המעורר פחד, חשש, רצון להתרחק ורצון להאמין כי
אלה הנושאים אותו אינם חלק מהכלל.
החברה הישראלית, כמו גם החברה הלבנה בכללותה, רוויה בסטיגמות המיוחסות לצבע
השחור. זו חברה המגדירה את הצבע השחור כצבע הטומאה, צבע הקשור למוות, לפחד
) על המשמעויות והתכונות
1986 ,"
ולאימה. תמר גולן כותבת בספרה ("שחור לבן, לבן שחור
שמייחס האדם הלבן לצבע השחור או לאדם השחור:
מרטין לותר קינג [...] נטל את המילון ובסתר פתח אותו בערך “שחור” [...]. הוא החל קורא
את המילים הנרדפות למושג. אל כולן נלוותה משמעות שלילית, מפחידה, והן היו קשורות
יותר מכל במוות, בפחד, באימה. לאחר מכן פתח בערך “לבן” ושוב החל לקרוא [...]
המילים הנרדפות ללבן היו כמעט כולן קשורות בטוב, בחיובי, בטהור [...]. אחת האמיתות
שקשה לנו להודות בקיומה, ואשר אנו מעדיפים להדחיקה, היא החרדה הבלתי הגיונית
והבלתי מודעת הטבועה באדם הלבן מפני האדם השחור. חרדה זו באה לידי ביטוי באלף
סימנים קטנים בחיי היום-יום.
מתוך הגדרות חשוכות אלה אנסה להבהיר כיצד הדבר משפיע על השתלבותם, או ליתר דיוק
אתיופיה.
על אי- השתלבותם, של יוצאי
אם נחזור לשתי הקבוצות שציינתי (האקדמאים והרבנים), הרי ברור שהדבר המרכזי המבדיל
אותם מאחרים הוא צבע עורם. הרי יש להם ההכשרה הנדרשת, ואפשר להניח שהיו אמורים
לפחות חלקם הגדול.
−
להשתלב בחברה בצורה טובה, אם לא כולם
לאור זאת אני מבקש לומר, כי לצבע העור יש השלכות והשפעות שליליות על שני הצדדים.
ראשית, מבחינה חברתית, צבע העור אינו מאפשר ליוצאי אתיופיה להיטמע בצורה מלאה
בחברה הישראלית, אפילו לא לאלה שהשקיעו מאמצים בכך, דוגמת האקדמאים והרבנים.
עולים מארצות מוצא אחרות, אלה הדומים בגון עורם לחברה הקולטת, יכולים להיטמע
בה בקלות יחסית באמצעות אימוץ הדפוסים, התפיסות והמאפיינים של הקבוצה שאליה
הם מבקשים להשתייך. הדבר עשוי לרוב להימשך זמן-מה, אך בסופו של דבר הם יכולים
להיטמע ולהשתלב. לעומתם, יוצאי אתיופיה שכבר אימצו את כל המאפיינים של החברה
הקולטת, עדיין נראים למתבונן או לקולט יוצאי אתיופיה ותו לא, אף שהם חיים בארץ כבר
עשרות שנים וחלקם אף נולדו בה. עבור רבים בחברה הקולטת הם יישארו לנצח "עולים
מאתיופיה", יישארו "שחורים" לנצח.