78 / 94
עט
השדה
78
שמנסה לשכנע משפחות להתאגד יחד כדי להילחם בעירייה שתחליף
22
משם. צעיר בן
להם את תקרות האסבסט מעל לראשם. הפרקים האלה, על עבודתו של אובמה באותם
שיכוני עוני הידועים לשמצה, יכולים להיכתב בקלות בכל מקום אחר. הקשיים אוניברסליים,
הפתרונות מקומיים.
אובמה מתאר בלשון ציורית ובכנות מפתיעה את הצלחותיו ובעיקר את כישלונותיו בתפקיד.
הוא ניסה ליזום תכנית השמה תעסוקתית, מרכז לימודים והכנה להשכלה גבוהה ומרכז
למיצוי זכויות לתושבים (נשמע מוכר?). הוא עבר מדלת לדלת, וקיבל בעיקר טריקות בפנים.
הוא ארגן אספות דיירים שאליהן לא הגיע כמעט אף אחד. הוא הבין שאינו יכול לפעול לבד,
וחיפש שותפים מקומיים. הוא מצא אותם בכנסייה המקומית, שדרכה הצליח לגייס את
התושבים. הוא גילה שהכנסייה היא אמצעי יעיל להשפעה קהילתית, אבל גם מזור לפצע
שבלבו, מקום להשתייך אליו, ומאז הוא חבר קבוע. הוא גילה שנושאים שקשורים בבריאות
ובקידומה הם נושאים שקל לאנשים להתאגד סביבם. הוא הבין שחוסנה של קהילה טמון
לא ביכולותיה הכלכליות או בנדל”ן שהיא צוברת, אלא בתחושת הסולידריות, ביכולתם של
אנשים לדאוג זה לזה.
כשקוראים את פרקי הספר העוסקים בעשייה קהילתית, מבינים עד כמה הצליח אובמה
להשליך מהעשייה הקהילתית בשיקגו על מסע התעמולה הפוליטי שלו. במקום להתעסק
בעצמו או במעלותיו, הפנה אובמה את הזרקור חזרה לקהילה. המתנדבים שלו עברו מבית
לבית לא כדי לשכנע את הבוחרים עד כמה אובמה מוצלח, אלא אספו את הבוחרים למסעות
ולמיזמים של ניקוי השכונה, טיפוח הגינה העירונית, חלוקת מזון לנזקקים. ההתמקדות
בקהילה, ולאו דווקא במועמד, הקלה וגישרה על הניכור הרב שרבים בארצות הברית הרגישו
כלפי העולם הפוליטי. אף אחד (כמעט) לא רוצה לשבת באספת בחירות ולשמוע פוליטיקאי
מרוחק, מבטיח הבטחות סרק שעוד שנייה יעזוב חזרה לוושינגטון. אבל להתאסף יחד, תושבי
השכונה, לנקות יחד את הגן העירוני ולהרגיש שהיטבת את מצבך, ולו במעט – זה הרבה יותר
משמעותי. כמובן, בסופו של דבר הכול גם מקרין חזרה למועמד, ומסע התעמולה של אובמה
היה מוצלח במיוחד, גם בהיבט האישי.
הניסיון של אובמה בארגון קהילתי, והדרך שבה השתמש בו במסע התעמולה הפוליטי
שלו, מעוררים מחשבה על המתח בין פוליטיקה לעשייה חברתית, ורלוונטיים במיוחד היום
בישראל, על רקע המעבר של רבים משדה העשייה החברתית לפוליטיקה.
כמי שעסוקים בארגון קהילתי, התהליכים שאובמה מציג אינם זרים, אולי אפילו לא מחדשים
הרבה. אולם העובדה שהם באים בלב הספר האוטוביוגרפי של מי שהפך, בתוך שנים לא
רבות, לנשיא ארצות הברית – מאירה את התובנות באור שונה לחלוטין. קו ישר מחבר בין מיזם
הדיור בדרום שיקגו לבית הלבן בוושינגטון. קו ברור, לא מטושטש ולא מוסווה. קו שמתפארים
בו, למרות הלגלוגים מסביב. קו גבול שתוחם בבירור: עד כאן הייתה אמריקה אחת, לבנה,
עשירה, גברית ושמרנית, לאומית, ומכאן מגיעה אמריקה אחרת – מגוונת, מורכבת, צבעונית,
נשית וקהילתית יותר.