39 / 64
ובשיחה, והסטודנטים נדרשו להביא למליאה את עצמם ואת הקונפליקטים האישיים שלהם. לאורך כל
הקורס קונפליקטים ודילמות זכו להמשגה ונידונו דרך הפריזמה של תעסוקה.
תרגיל הפתיחה של הקורס נועד לחבר את הסטודנטים לעולם שהם עתידים לפגוש לאחר הלימודים.
הסטודנטים התבקשו לצייר את “הסטודנט האידאלי” בצמתים מרכזיים בחייו בשלוש תחנות זמן: בעבודה,
בעוד חמש שנים; בשעות הפנאי; ביום הולדת ארבעים. תרגיל זה הציף את הערכים החשובים בחייהם
של הסטודנטים ואת החזון התעסוקתי שלהם וגם שיקף התחלה של גיבוש עוגנים. התרגיל עורר סימני
שאלה אשר ליכולתם של הסטודנטים להמשיג ערכים בחייהם. בציוריהם של הסטודנטים הוצגו היבטים
קונקרטיים של הזהות התרבותית החרדית, הבאים לידי ביטוי בעיקר בלבוש, בשפה ובהפרדה בין גברים
כמו מקום המשפחה בחייהם, תפקיד
ערכים פנימיים מהותיים,
לנשים, אולם בציורים לא באו לידי ביטוי
אב המשפחה ועוד.
אחד הדיונים המרכזיים והחשובים בקורס היה הדיון שהתפתח בקבוצה על שמירת קוד הלבוש של
הקהילה גם במקום העבודה: האם עליהם להתלבש לעבודה כפי שהם לבושים בקהילה? מה מסמל הלבוש?
האם עליהם לשנותו? האם שינוי לבוש פירושו שינוי זהות? הדיון התלהט בשאלה עד כמה שימור החזות
האם הלבוש מסייע לאדם להיבדל מסביבתו וככזה יש בו כדי לשמור על
¯
החיצונית רלוונטי לחרדי עובד
המהות הערכית הפנימית, או שמא שימור החזות החיצונית דווקא, באופן שאינו הולם את הרמה הרוחנית
ואת ההתנהגות היום־יומית, עלול לשמש מסווה ולהותיר את האדם חרדי כלפי חוץ אך חלול בפנים?
מפגש נוסף בקורס עסק ביחס הקהילה החרדית לחרדי העובד. הרציונל היה להציף את התופעה ואת
האתגרים שהיא מציבה, לזהות את הרגשות של חברי הקבוצה ורק אז להתעמק בדיון בתופעה עצמה.
הדיון בנושא נועד לסייע לסטודנטים לחפש דרכים להתמודד עם המציאות המורכבת. סבב הסיכום
התמקד בשאלה מהו החלק שעליו יכול הסטודנט להשפיע, אם הוא בוחר לנהוג אחרת וכיצד. כאן נשמעו
שני קולות: קול אחד סבר כי יש לשמור על ההשתייכות לקהילה גם במחיר של אי־נוחות, וכי חשוב לא
לנופף בשונות ולהסתיר את הסממנים החיצוניים עד כמה שאפשר; קול אחר ייחס חשיבות ליצירת קהילה
הקמת מוסדות חדשים שיחילו נורמות אחרות, בניית בתי כנסת לאנשים עובדים וכיוצא באלה.
¯
נפרדת
הם נגעו באחד הנושאים הכאובים ביותר
¯
המפגשים שעסקו בקשר עם הקהילה עוררו סערה בכיתה
בחייו של גבר חרדי שבחר לצאת לעבוד ובמחירים הקשים ביותר הקשורים בבחירה זו. אולם הדיון אפשר
לסטודנטים להאזין גם לאמביוולנטיות של עצמם, לזהות בתוכם קולות שונים ולהבין כי אפשר לפתח
כלים שיסייעו להתמודד עם הדילמות והקונפליקטים.
עבורי כמנחה היה כאן אתגר לא קל: מתוקף תפקידי כמנחה היה עליי להישאר מחוץ לתהליך ולאפשר
לדברים להתרחש; אך כחרדי עובד אלו דילמות שמעסיקות גם אותי. בהקשר זה הנחיית הקבוצה הייתה
מאתגרת משני היבטים: חבריה ניסו לבדוק את אופן ההתנהלות שלי כחרדי עובד ולשאול על בחירות שלי
חצי מנחה וחצי
¯
בתהליך ההשתלבות שעברתי. פעמים רבות הרגשתי תחושת כלאיים שאינה פשוטה
משתתף סמוי.
הסערה גרמה לקבוצה להבשיל, והחלו נשמעים יותר ויותר קולות שביקשו עצות מעשיות. במפגש השביעי
התנהגויות או ערכים משמעותיים עבור הבוחר בהם, שיש בהם כדי להשפיע על שימור
¯
החל הדיון בעוגנים
הזהות והערכים החרדיים (למשל קביעת עתים לתורה, רב או חבר שישמשו מנטור, שבת). אמנם העוגנים
הובאו לקבוצה (הוצגו על ידי המנחה ומבוססים על חשיבה של צוות הפיתוח של הקורס) ולא הועלו מפי
חבריה, אך הם גם לא הוצגו כ”כזה ראה וקדש”; הם נותחו בדיון בקבוצה. לכל עוגן הוקדש מפגש שלם,
שבמהלכו נדונו השאלות מה בו יכול לשמש עוגן, מה מאתגר בו ומה כל אחד מזהה בו שיכול לסייע לו.
39
9 '
גיליון מס
|
אדם ועבודה