גוינט ישראל | אדם ועבודה גליון 9 | יוני 2017

37 / 64

כהחלטה לחיות את החיים מכאן ולהבא בדרך של "בדיעבד", מתוך החמצת הייעוד העיקרי של החיים.
הקהילה החרדית מגוונת וקיימת בה חלוקה למגזרים ולתת־מגזרים שונים, שלהם דעות שונות ותפיסות
כך או כך ¯ שונות בעניין עבודה; אולם תפיסת לימוד התורה כערך עליון היא תפיסה של כלל הקהילה
גבר חרדי היוצא לעבוד נדרש לוותר על חלק מהותי מעולמו. תפיסה זו מנוגדת לתפיסת העבודה בחברה
החילונית, שבה עבודה היא חלק אינהרנטי ממימוש עצמי.
קושי נוסף ביציאה לעבודה נובע מחשש להיחשפות לעולמות תוכן שונים שלא היו עד כה חלק
מההתמודדות היום־יומית, ומכך שההתעסקות הפנימית תיסוב מעתה סביב עולם המעשה במקום מה
שהיה עד כה עולם של רוח.
חסמים אלו נוגעים גם להשתלבות בעבודה בתוך הקהילה החרדית (מוכר בחנות בקהילה, מלמד בתלמוד
תורה, סופר סת”ם, נהג הסעות), אף שזו נחשבת ללגיטימית יותר. ברם ככל שמדובר בעבודה מרוחקת
מעולמות התוכן המוכרים וכרוכה בהשתלבות בחברה הישראלית הרב־תרבותית, החסמים והאתגרים
רבים ומורכבים יותר. גם עבור חרדי שהשלים לימודי ליבה והמשיך ללימודים באקדמיה, היציאה מן
החממה המוגנת של הקהילה החרדית וההיחשפות לאורח החיים החילוני עלולות לערער את עולם
הערכים שעליהם גדל. מבחינת הזהות, עליו להתמודד עם אתגר ההשתלבות בעולם חילוני אשר לו מדד
אושר ועושר שונה, ובד בבד לשמור על אורח חיים חרדי, על מדדי האושר והעושר שלו.
יתרה מזו, כשחרדי מגיע לעבוד בחברה חילונית ונמצא בעמדת מיעוט, בודד ומבודד מבחינה קהילתית,
הוא עלול להימצא בעמדה של התנצלות מתמדת. כחלק מתהליך טבעי של רצון להשתייך הוא יהיה
מעוניין להשתלב במקום עבודתו, אולם לעתים יהיה הדבר כרוך באבדן זהות וערכים.
ביטוי אחד שלהם הוא בדיאלוג של העובד עם עצמו, כלומר עד כמה הוא נשאר ¯ אתגרים אלו כפולים
¯ חרדי על פי ההגדרה התאולוגית של המילה. ביטוי נוסף הוא בקשר בין העובד לקהילה או למשפחה
כלומר עד כמה הוא נשאר חרדי על פי הגדרה הסוציולוגית של המילה.
דוגמה להתמודדות עם הרצון להשתלב ולמחיר שכרוך בכך מוצגת בסיפור שסיפר אדם חרדי בריאיון
שערכנו עמו לקראת כתיבת המאמר; הסיפור נסב על הכיפה השחורה, אחד הסממנים הבולטים והמיצגים
של אדם חרדי:
כשנכנסתי לעבוד במשרד עורכי דין חילוני רציתי להשתלב חברתית ולא להבליט את
היותי חרדי, אך בד בבד גם לא לאבד את מקומי בקהילה החרדית. החלטתי להחליף את
כיפת הקטיפה השחורה המסורתית שעל ראשי בכיפה סרוגה שחורה. כך אהנה משני
העולמות: בשביל המשפחה והקהילה שממנה הגעתי אני נשאר זהה, בכיפה שחורה;
עבור ¯ בשביל חבריי החדשים בעבודה אני מותאם עם כיפה סרוגה. בפועל קרה ההפך
המשפחה והקהילה החלפת הכיפה הייתה אקט של שינוי מהותי ואילו עבור חברי
לעבודה נותרתי החרדי עם הכיפה השחורה.
הסכנה היא כי המפגש בין התרבויות ידרוש מן האדם החרדי לוותר על חלק מערכיו או על האופן שבו הם
מיושמים (דוגמת קוד לבוש חרדי, רמת כשרות או הקפדה בענייני צניעות). השתלבות הדורשת מן הפרט
לשנות את עצמו איננה השתלבות מחברת אלא השתלבות מפרידה: היא מפרידה אותו מהקהילה שאליה
הוא בוחר להשתייך, מממשפחתו ולעתים אף מעצמו ומזהותו. זאת השתלבות הכרוכה בוויתור עצמי,
ובמבט סוציולוגי סביר כי לטווח רחוק השתלבות כזו דווקא תעבה את החסמים בכלל הקהילה.
37
9 '
גיליון מס
|אדם ועבודה