תשע"ד יולי 4102
35
החיסול של בן לאדן.
ובבקשת הויזה שהגשתי אז זה כיוון שלא
רציתי לשקר בקשר לבעל שלי כי אתה
צריך לכתוב מה הדת שלו מה הלאום שלו
בטח לא יכולתי לכתוב שהוא יהודי ושהוא
פרודה. הוא
Separated
ישראלי אז כתבתי
ראה את הבקשה לויזה. והוא אומר לי, 'תגידי
איך אתם שם במערב לא מסוגלים לשמור
על המשפחה שלכם כולכם מתגרשים,
נפרדים'... ולך תספר לו שאני קורעת את
עצמי כדי שאוכל לקיים גם וגם.
תשמע אני חשבתי על זה לאחרונה שמצד
אחד אין תחליף לזמן שמבלים ביחד ובמובן
הזהאנימבלהפחותמידיזמןעםהילדיםשלי
אבל מצד שני, אני רואה עכשיו כשהילדים
קצת יותר גדולים והבת שלנו הגדולה היא
קצינה בצה"ל והבן הצעיר מסיים כיתה י"ב
והבן העוד יותר צעיר מסיים כיתה ט' אני
רואה כשיש משהו בריא בקשר וכשיש איזה
שהיא קרבה ואינטימיות אמיתית אז זה גובר
גם על הקשיים הטכניים. אז לפעמים אנחנו
עושים שיעורים במתמטיקה ביחד בטלפון
ולפעמים אני מוצאת את עצמי בכל מיני
מקומות מוזרים עוצרת הכול בשביל לדבר
עם הילדים כי אני רואה שהם צריכים אותי.
ישבתי פעם אצל ציפי לבני כשהייתה שרת
החוץ, לשיחת רקע והילד שלי האמצעי
התקשר ואמרתי לה ציפי אני חייבת לענות
כי לילדים אני תמיד עונה לא משנה איפה
אני, אני תמיד עונה וכשסגרתי אמרה לי:
'את יודעת שאני חושבת על זה שהילדים
שלי למדו כבר לא להתקשר...' ואני מקווה
שהילדים שלי לא ילמדו לא להתקשר.
ובעניין הזה הסיפור הזה שתקוע לי עמוק
עמוק בזיכרון זה דווקא לפני הרבה שנים
משהו כמו לפני 8 שנים. כלומר, לפני שני
מונדיאלים ביקשו ממני להשתתף באיזה
טוק שואו בגלל שאני ארגנטינאית ולדבר
על כדורגל. משהו שאני לא מבינה למה
הסכמתי. והיה שם גם מרייאנו מ'ארץ
נהדרת' כי הוא גם ארגנטינאי וכמה דקות
לפני שנכנסנו לאולפן הילד שלי זוהר
האמצעי, התקשר ואמר לי גונן הקטן רוצה
שאני אשים לו קלטת וידאו ואני לא מצליח
לשים את הוידיאו זה לא מנגן. אז התחלתי
להסביר לו זוזקו (כינוי) תוציא את הקלטת
תכבה את כל המכשירים תתחיל מחדש
כמו שאנחנו עושים תמיד והמפיקה אומרת
לי, אילנה את חייבת להיכנס אמרתי לה
"אני לא נכנסת עכשיו כי אני חייבת לפתור
משהו" ובליבי אמרתי את לא זזה עד שאת
לא פותרת לזוהר את הבעיה עד שהוידיאו
לא מנגן את לא נכנסת. ואני אומרת לו זוזקו
(כינוי) בוא נתחיל מחדש בוא נכבה עוד פעם
את כל המכשירים נתחיל מחדש. והמפיקה
אומרת לי "אילנה, אם את לא נכנסת עכשיו
אז מריאנו יכנס קודם" אז אמרתי לה
"שמריאנו יכנס קודם...". ומאז יש לי חברה
טובה כששנינו מדברות בקודים על סדר
העדיפויות בחיים אנחנו אומרות "שמריאנו
יכנס קודם". זה סדר העדיפויות.
ש: נחמד מאוד, בעלך משתלב בכל העניין
הזה, זה בסדר?
בעלי צוחק כשמתקשרים
אילנה דיין:
הביתה ואני לא בבית אז הוא אומר "אילנה,
בדיוק עכשיו משלבת בין משפחה לקריירה,
במקרה עכשיו יוצא שזה קריירה".
לא, אני חושבת שיש גם ביחסים בינינו
משהו מאוד מאוד בריא. חשבתי על כך,
לאחרונה אפרופו הקשר בין אמא שלי
לאבא שלי ז"ל שנפטר לפני 4 שנים והיה
ביניהם קשר מדהים באמת. הייתה שמה
אהבה גדולה וגם תשוקה, שנמשכה לאורך
כל השנים קשר מאוד מאוד חזק ועמוק.
אבל לא היה ספייס. זאת כנראה מילה שלא
הייתה קיימת לפני 04 שנה. הם כל הזמן
היו ביחד וספייס לא היה. זה שכל אחד נתן
לאחר את הספייס כי לא לא הכירו לא ידעו
אפילו איך לאיית את המילה זאת.
ואני חושבת על מה שיש בינינו בין הראל
לביני זה משהו שהוא איזה מין סוד כזה
שכאילו רק אנחנו מבינים אותו, איך יכולה
להיות קרבה מאוד גדולה וגם ספייס בתוכה.
אבל עובדה זה קיים.
ש: ולעצם העבודה, כיצד את מקבלת
החלטה להתלבש על תחקיר כזה או אחר?
כלומראיך זהבאפתאום, למהדווקא נושא
כזה ולא משהו אחר, איך זה מתבשל?
כאילו אין
menu
כאילו אין
אילנה דיין:
לזה כללים אבל בעצם יש, זאת אומרת אין
כללים במובן הזה שאני לא יכולה להגיד לך
שיש תרשים זרימה שחוזר על עצמו. איך
מגיע סיפור? איך מחליטים דווקא עליו
להתלבש? ואיך הוא מבשיל לכתבה? כי כל
פעם זה קורה אחרת!
זה יכול לקרות, זה יכול להיות משהו שאנחנו
רואים בעיתון? אני זוכרת לפני הרבה מאוד
שנים העורך של התכנית ראה, שרופא
מסוים מונה להיות אחראי על האתיקה
בהסתדרות הרפואית משהו כזה והשם
צלצל לו משהו מוכר. ואז הגענו למסקנה
שהרופא הזה עצמו עמד לדין שנים קודם
על רשלנות רפואית והתחלנו בתחקיר. זו
דוגמא, לא ממש מרכזית. לעומת זאת
התחקיר על הרופאים ששידרנו השנה על
הרופאים באיכילוב שמקבלים כסף מתחת
לשולחן. אז זה מתחיל בטיפ, זה מתחיל
באינפורמציה המגיעה מבפנים שאנחנו
הולכים ובודקים אותה ורק אחרי שהגענו
למסקנה שאכן יש לנו בסיס מוצק להניח
שיש שלושה מנתחים בכירים באיכילוב
שמקבלים כסףמתחת לשולחן. רקאז אנחנו
מצאתי את עצמי נלחמת
על האמת שלי.ואני
אומרת לך שמבחינתי זה
הדבר המרכזי בכל הפרשה
הזאת. שאני יודעת אני
בטוחה שהמ"פ שתבע לא
נהנה לראות את הכתבה
הזאת, אני בטוחה שיש
אנשים שבכלל לא רוצים
לראות כתבות כאלה, לא
רוצים לראות כתבה על
ילדה קטנה שמתקרבת
כנראה בטעות למוצב של
צה"ל וכל המוצב יורה
עליה כתבות כאלה לא
רוצים לראות
יכולת להבין שאנשי הרב
פינטו פעלו עפ"י שיטה.
בוא נארגן לו סוויטות,
בוא נארגן עזרה לילד,
בוא נארגן ויזה לילד
ולאישתו. זאת אומרת,
יש שם שיטה של אנשים
שנמצאים בצמרת של
מקומות שמתקבלות
החלטות כדי שיום אחד
כשנצטרך אותם הם יהיו
איתנו. אז במובן הזה
הסיפור של ארביב מלמד
על ארביב אבל לא פחות
מזה גם על הרב
המשך בעמ' הבא
צילום: גלעד טוקטלי
