מגזין המים הישראלי

הנדסת מים

רשויות ניקוז הן לא נושא שעולה

לכותרות העיתונים ביום יום, וחבל.

מדובר ב 11 תאגידים סטטוטוריים

יעילים וקטנים המאגדים את האינטרסים

המורכבים של כל בעלי עניין בכל אגן

ניקוז וניקוז בשטחי מדינת ישראל הם

מסוג הארגונים ששמים לב אליהם

רק כאשר ישנה תקלה. מעבר לכך

לפעמים בעיות הנראות פשוטות יחסית,

מקפלות בחובן מיקרוקוסמוס של

סכסוך מדיני ארוך שנים. כזה הוא סיפורו

של נחל קידרון, שמוצאו בירושלים, והוא

זורם ונשפך עד לים המלח

תאגיד המים האחראי על העיר ירושלים, ”חב' הגיחון בע”מ”, מטפל בכל

הקשור למים ולביוב של העיר. התאגיד מטפל בכ-3/2 מהשפכים של העיר

וסביבותיה, כאשר שליש מהשפכים, בעיקר ממזרח העיר, מוזרמים לנחל

הקידרון, אשר זורם מאיזור ירושלים ונשפך עד לים המלח. אורכו של ערוץ

הנחל הוא כ-04 ק”מ ואגן הניקוז שלו משתרע על כ-021 קמ”ר, שטח בו

חיים מעל ל-000,042 תושבים, ישראלים ופלשתינים. אל הנחל נשפכים

שפכים לא רק מהעיר ירושלים, אלא גם מהערים עובדיה, בית לחם ובית

סחור, הנמצאות בשטחי הרשות הפלשתינית.

האכיפה בנושא הזרמת השפכים ברשות הפלשתינית כמעט ואינה קיימת,

כך שנוצר מצב בו השפכים מוזרמים באין מפריע, מבלי שעברו טיפול או

עיבוד כלשהו. כיום, זורמים בנחל, מדי יום, מעל ל-000,53 קוב מי ביוב

גולמי, המזהמים את הסביבה, את מי התהום ולפעמים גם את ים המלח,

אליו הוא נשפך בעיקר באירועים שיטפוניים. רק לשם השוואה, בעבר

הרחוק שימשו מי הנחל, מי מעין הגיחון להשקיה ולשתייה, ואין צורך לומר

שבמובנים מסוימים הפגיעה בסביבה היא כמעט בלתי הפיכה.

מדינת ישראל, עיריית ירושלים ותאגיד המים ”הגיחון” מודעים לבעיה, אך

נתקלים בקושי מהותי לפתור אותה. במהלך זרימתו עובר הנחל בין שטחי

מדינת ישראל והרשות הפלשתינית. ללא הסכמה משותפת לפתרון אחוד

של הבעיה, כל פתרון אחר יהיה פתרון הנוגד את חוקי הגראויטאציה, פתרון

בעייתי מהפן ההנדסי ומהפן הסביבתי, יקר וצורך משאבים ואנרגיה רבה

לתפעולו בהמשך.

רשות ניקוז ים-המלח, במסגרת הסמכויות שהוענקו לה מהשר להגנת

הסביבה כרשות נחל, פעלה בניסיון להגיע לפתרון הסוגייה. הרשות

משתרעת על שטח של מעל ל-3 מיליון דונם, ומאגדת בתוכה 5 רשויות

מוניציפאליות: ירושלים, ערד, תמר, רמת נגב, ומצפה רמון.

רשות ניקוז ים-המלח יזמה תוכנית אב לשיקום אגן נחל הקדרון. במסגרת

תוכנית האב, ניסתה הרשות להביא לפתרון סוגיית הביוב בהסכמה בין

הרשויות הישראליות והפלשתינאיות.

כאמור, הנחל אינו מכיר בגבולות מדיניים, ועובר, זורם מהמעלה

בירושלים, דרך שטחי הרשות הפלשתינאית ועד למורד הנחל בים-

המלח. לאור המצב המדיני הקיים, וככל שלא ניתן להגיע לפתרון

מוסכם - נאלצים עיריית ירושלים ותאגיד המים ”הגיחון” להתמודד

ולנסות ולטפל בשפכי העיר ירושלים בלבד, בתחומי העיר בתוכנית

, ושהיישום שלה יהיה קשה מאוד

₪

יקרה,שעלותה מוערכת בכמיליארד

הן הנדסית סביבתית והן פוליטית.

מדינת ישראל תשקיע מיליארד שקלים

בפתרון שכבר ממומן

על ידי האיחוד האירופי

עו"ד גדעון פישר, עו"ד נעמה זר כבוד

אודות כותבי המאמר - עוה”ד גדעון פישר ונעמה זר-כבוד, ממשרד גדעון פישר ושות',

המתמחה במשפט בינלאומי, בוררות, משפט מוניציפאלי ותביעות ייצוגיות

* מאמר זה מפורסם כאן במלואו. בטעות פורסם רק חלק ממנו בגיליון הקודם

עם הכותבים והקוראים הסליחה