15
/מחקרים
אנשים
בהיבט הלשוני. "במחקר, שהתפרסם
לפני כארבע שנים בכתב העת המדעי
, גילינו
Brain and Cognition
שלאספרגרים יש סגנון 'תזזיתי' בקבלת
החלטות - הם מדלגים בין האפשרויות
שלפניהם. ב'מטלת איווה' (ראו מסגרת
מימין) הם מדלגים בין חפיסות הקלפים
שלפניהם ולא 'ננעלים' על חפיסה אחת."
במחקר-המשך שנערך בישראל נבדקו
54 איש, ובהם 51 אספרגרים, במטרה
לבדוק את תקפות הממצאים של מחקר
אינדיאנה, וכן לנסות להבין את מקורו של
אותו דפוס תזזיתי.
"ראינו שהדפוס ההוא אכן נשמר,
והמסקנה שלנו - המבוססת על מודלים
מתמטיים של למידה מבוססת תגמול -
היא שבשעה שאנשים 'רגילים' ממוקדים
בתגמול, האספרגרים מוּנעים מחקרנוּת.
הם מרגישים שהם חייבים לבדוק את
כל החלופות, כלומר את כל חפיסות
הקלפים. במילים אחרות, הם ממוקדי-
תהליך ולא ממוקדי-מטרה, והם מדלגים
בין החפיסות למרות שהם יודעים שזו
אינה האסטרטגיה הרווחית ביותר. בעולם
האמיתי עשויה ההתנהגות הזו למנוע
מהם רווחים מסוימים, אבל היא גם עשויה
להוות יתרון כשמדובר במשימות של
מחקר ופיתוח."
ן, אז מה
ֵ
העישון מסרט
"הסיגריות גורמות למחלות ולמוות בטרם
עת". "עשן הסיגריות פוגע בבריאות
ילדיך". "כל סיגריה מכניסה 34 חומרים
מסרטנים לגופך". האזהרות המופיעות
כיום על קופסאות סיגריות מוכרות היטב
לכל מעשן. נזקיו הרפואים של העישון
ידועים לכל, והחקיקה הנוגעת לעישון
הולכת ומתפשטת בעולם המערבי,
ולמרות זאת, מעשנים רבים מסרבים
לפרוש מן ההרגל הסורר; בישראל
עומד שיעור המעשנים על %32 מכלל
האוכלוסייה הבוגרת - יותר משיעור
המעשנים בארה"ב.
"מחקרים שונים מקשרים את העישון
לתכונות אופי כגון אימפולסיביות,
פסיכוטיות, אופטימיזם מתגונן ותשוקה
לגירויים חושיים, ותיאוריות שונות
מסבירות שמעשנים מתקשים להפסיק
מפני שהם מכורים, מפני שאינם מבינים
את הסכנות שבעישון, מפני שהם חובבי-
סיכון."
מחקר חדש של פרופסור יחיעם, שנערך
בשיתוף שני סטודנטים שלו - פרופסור
אייל ארט (יוזם המחקר, וכיום חבר
סגל באוניברסיטה העברית) ואולגה
ארשבסקי - מעלה ממצאים חדשים
בנושא זה: מעשנים אמנם נוטים להסתכן
יותר מאחרים, אבל לא בשל טפשות או
אהבת-סיכון אלא מתוך חשיבה קצרת-
טווח והתמקדות בנוחות המיידית. "בניסוח
קצת בוטה אפשר לומר שהם עיוורים
לטווח הארוך, ושהם חלשים בדחיית
סיפוקים. זה תואם לכך שמעשנים -
בהכללה - מעורבים יותר בתאונות דרכים
ונוטים יותר להתנהגויות מיניות מסוכנות.
כל זה יוצר רושם מוטעה שהם חובבי
סיכונים, אבל זה לא נכון - הם מסתכנים
יותר, אבל לא מתוך אהבת-סיכון אלא
מפני שהם מעניקים משקל רב יחסית
לנוחות המיידית שלהם, ומשקל מועט
להשלכות ארוכות-הטווח של התנהגותם.
יתכן שזו הסיבה שהם יסעו מהר יותר
ו'יתעצלו' להשתמש באמצעי מניעה,
ושנשים מעשנות אינן מקפידות ללכת
לבדיקות ממוגרפיה."
ההתנהגות ה'סיכונית' של מעשנים -
שנמצאה גם בקרב צרכני סמים קשים
(קוקאין) וקלים (מריחואנה) - הוכחה
גם בניסוי "מטלת הבלונים" של קארל
לז'ואה מאוניברסיטת מרילנד. בניסוי
זה מתבקשים הנבדקים לנפח בלונים
וירטואליים על פי הכלל הבא: כל
'נשיפה' מגדילה את סכום הכסף ב'קופה'
הזמנית של המשתמש, אבל הכסף
שנצבר בקופה עובר לידיו רק כשהוא
עובר לבלון הבא, ופיצוץ של בלון גורם
לאובדן הכסף בקופה הזמנית. המעשנים,
כך מתברר, נוטים לנפח כל בלון עד
שהוא גדול מאוד, ובכך הם מסתכנים
באובדן הכסף - מפני שהם ממוקדים
בטווח הקצר.
"לאור כל הממצאים האלה, אם ברצוננו
לצמצם את העישון, עלינו להקטין את
'הרווח המיידי' של המעשנים. אפילו
צעדים שלא זו מטרתם - למשל איסור
על עישון במבני ציבור ובשטחים ציבוריים
פתוחים (איסור שנועד להגן על המעשנים
הפסיביים) - עשויים לסייע בכך מפני
שהם מצמצמים את התגמול הזה."
את הפוסט-דוקטורט עשה פרופסור
יחיעם באוניברסיטת אינדיאנה, שם הוא
בחן הבדלים בין-אישיים בקבלת החלטות,
בעיקר בקרב מכורים לסמים קלים. "שם
מצאנו את אותו דפוס של העדפת-הטווח-
הקצר, שמצאנו עכשיו בקרב מעשנים."
מארה"ב חזר ישירות לטכניון, וכיום הוא
ראש שטח מדעי ההתנהגות והניהול
ה 41 חברי סגל.
ֶ
בפקולטה, המונ
הקלדה עיוורת: למרות היתרונות
פרופסור יחיעם הגיע לטכניון עם תואר
ראשון בפסיכולוגיה מאוניברסיטת
בר אילן, וכאן - בפקולטה להנדסת
תעשייה וניהול - עשה תואר שני ושלישי
בפסיכולוגיה תעשייתית. "הדוקטורט שלי
עסק בין השאר בהקלדה עיוורת, ובעצם
בשאלה מדוע אנשים נמנעים מלמידה
של הקלדה עיוורת למרות היתרון הגדול
שלה - הקלדה של כ-021 מילים בדקה
לעומת 06 בהקלדה מונחית-מבט? יותר
מזה - מדוע אנשים רבים, שכבר השקיעו
בלמידת הקלדה עיוורת, חוזרים להקלדה
רגילה?
"השערת המחקר שלנו, שאומתה במחקר
ההוא, היא שבמעבר להקלדה עיוורת
מתרחשת בשלב הראשון האטה בקצב
תרגלים מספיק אז
ְ
ההקלדה, ואם לא מ
ההתקדמות איטית מאוד. יש כאן שלב
של רגרסיה זמנית, שמפתה את האדם
לחזור להקלדה מונחית-מבט, ורבים
נופלים בפיתוי הזה ונוטשים את ההקלדה
העיוורת."
בימים אלו מתמקד פרופסור יחיעם
גם במאפיינים המוחיים של התנהגות
הקשורה בקבלת החלטות. "אפשר לנבא
התנהגויות כאלה - ברמה מסוימת - על
סמך גנטיקה ולפי פעילות המוח בזמן
רגיעה. מעבר לניבוי עצמו, מעניין אותנו
להבין אם הנטיות הגנטיות המוּלדוֹת
של האדם ניתנות לשינוי; אם אפשר,
באמצעות מטלות מסוימות, לחזק או
להחליש את הנטיות האלה. ניקח
לדוגמה ילדה עם נטיות אגרסיביות.
ברור שהיא לא תהיה אגרסיבית בכל
מצב, והשאלה שלנו היא אם אפשר
לתרגל אותה במטלות ובסיטואציות
חברתיות מסוימות באופן שיחליש
את כוחה של הנטייה הראשונית
לאגרסיביות."
עיוורון לארועים נדירים
"בקבלת החלטות אנחנו נוטים להפחית
ממשקלם של ארועים נדירים, כגון
אפשרות של תאונה. הרי אילו היינו
שוקלים דברים בצורה רציונלית טהורה,
כולנו היינו חוגרים חגורת בטיחות - אבל
לא זה המצב בשטח. פרופסור עידו ערב
מהפקולטה שלנו פיתח הסבר שלפיו
הנדירוּת היחסית של תאונות גורמת
לכך שנתעלם (יחסית) מהסכנה הזאת
ונתפתה לפיתוי המוחשי והמיידי - הנוחות
שבנסיעה בלי חגורה. במילים אחרות,
המועקה שבשימוש בחגורה 'תנצח' את
הסיכון הפוטנציאלי.
"התיאוריה של פרופסור ערב מקובלת
עלי, אבל חידדתי אותה בכך שלטענתי,
הבעיה האמורה האמורה מחריפה כאשר
הנסיבות מעצימות את ה'עיוורון' שלנו
לאותם מקרים נדירים. לדוגמה, אם
אנחנו נוסעים באוטובוס ומגלים שאנחנו
היחידים שחגורים, יכול להיות שניגרר
אחרי השאר ונוריד את החגורה. 'אפקט
הפראייר' נכנס כאן לפעולה ודוחף אותנו
להתנהגות סיכונית, ספקולטיבית. אותו
מנגנון סובייקטיבי פועל גם בהשקעות
כספיות - אם אנחנו משקיעים את הכסף
בפק"מ, אבל החברים שלנו מושקעים
באפיקים ספקולטיביים ומספרים לנו על
הרווחים שלהם, סביר מאוד שהקינאה
תדחוף אותנו לאותם אפיקים."
