≥∞
Ì È Ò  Î
"אני מרגיש קצת מתחזה", אמר הפסיכולוג פרופסור שלמה ברזניץ ביום העיון
השנתי השני להיסטוריה של מדעי הנוירולוגיה, שהתקיים בבניין הפקולטה
לרפואה ע"ש ברוך רפפורט. "הרי אני לא נוירולוג ולא רופא".
הרצאתו של פרופסור ברזניץ עסקה בירידה ביכולותיהם הקוגניטיביות של
אנשים עם העליה בגילם. מתברר כי הדעיכה הקוגניטיבית נבלמת, או מואטת,
בקרב אנשים ה"מפעילים את המוח" יותר. גם הסיכון ללקות באלצהיימר נמוך
במיוחד בקרב אנשים אלה. ממצאים אלו עולים ממחקר שנערך כבר עשר
שנים בקרב נזירות.
"המסקנה החד-משמעית העולה מהמחקרים היא שכדאי להשקיע במוח",
אומר ברזניץ, "אין לי שום ספק כי בעתיד הלא רחוק יילכו אנשים למכון
לתרגול מוח כפי שהם מקפידים כיום להתעמל במכון כושר".
פרופסור שפרה שוורץ, מזכירת האיגוד להיסטוריה של הרפואה, הביעה את
סיפוקה מהעובדה שאולם הכנסים היה מלא עד אפס מקום. כמי שהחלה
לפני 51 שנים לעסוק - כחוקרת יחידה - בתחום ההיסטוריה של הרפואה,
חשה שוורץ גאווה מרובה מהעניין הגדל בתחום.
הניסיון לשקף את העניין המצטבר סביב ההיסטוריה של הנוירולוגיה הניב
ביום העיון מפגש מרתק של תכנים, פיצוחי תעלומות, שבירת מוסכמות
ותחזיות מרתקות. פרופסור הלל פרת גילה כיצד נפגשו אורתופד וחוקר שמיעה
בגזע המוח. פרופסור ערן דולב סיפר מדוע השפעת הספרדית, שקטלה 701
אלף אזרחים בספרד של ראשית המאה שעברה, לא "השתתפה" כלל במלחמת
העולם הראשונה. פרופסור פרץ לביא סיפר על הקשר שבין שעון השמש
לשעונים ביולוגים )מדוע ציפורים מתחילות לנדוד לפני שחל השינוי במזג
האוויר, ולמה הגולם הופך לפרפר משי תמיד רק בזריחה(. ד"ר צבי ישראל סקר
את תולדות הגישה הנויורופיסיולוגית לטיפול הכירורגי במחלות מערכת התנועה.
פרופסור אדו פרלמן הציג בשקופיות ססגוניות את הצבעים שראה החוקר ג'והן
דלתון שהיה עיוור צבעים )התמונות שלמעלה נלקחו מהרצאתו(. פרופסור משה
פיינסוד פרש את תולדות חייו של ויקטור הורסלי מערש הנוירוכירורגיה לקבר
בביצות אמרה בשנת 6191 בעיראק. פרופסור יואל דונחין הרצה על "המוח
בקולנוע", והציג קטעים בכיכובם של מל ברוקס, וודי אלן ואחרים.
˙„„Â†ÌȯÂÙȈ†ÚÂϘ†¨‰È‚¯Â¯ÈΆ¨‰È‚ÂÏÂÎÈÒÙ
הימים האחרונים בחייה של רופאת משפחה מהצפון, אשר לקתה בסרטן
וטופלה בביתה על ידי צוות רפואי שליווה אותה עד למותה, עמדו במוקד יום
העיון השנתי על יחסי חולה-רופא ע"ש פרופסור אהרון ולירו בפקולטה לרפואה.
"ככל שמחלה סופנית מתקדמת ומחלישה את החולה, ויכולתו להילחם בה
קטנה, כך קיימת חשיבות רבה יותר לטיפול תומך, המוכר בשם טיפול פליאטיבי.
בשלב זה, גדל העניין של החולה בענייני משפחה וברצון ליישב נושאים טעונים.
את השאלה כמה זמן עוד נותר לי מחליפה השאלה מהי משמעות חיי. הסופר
אנטון צ'כוב סיכם את השלב המתקדם בגסיסתו של אדם במילים: כאשר
מתפתח בתוך משפחה מצב, שבו מישהו חולה במשך תקופה ארוכה ומחלתו
היא חסרת תקוה, מגיע רגע נוראי, שבו כל אלה הקרובים לו מייחלים בעומק
לבם, בסוד ובתחושת אשמה - למותו".
את הדברים האלה אמר ד"ר ג'ים שלום, מנהל הוספיס גליל עליון, נאמרו כרקע
להצגת סיפורה של רופאת משפחה בת 27, שטופלה בהוספיס בשבועות
האחרונים של חייה. חשיפת המקרה התאפשרה בזכות הסכמתה המוקדמת
של הרופאה, ולוותה בעדות מפיהם של בעלה, ילדיה והצוות הרפואי.
הרופאה, ילידת 9291, היתה נשואה לרופא ואם לארבעה ילדים. בשנת 9991,
בעקבות תלונות על כאבי בטן, אובחנה כחולת סרטן וטופלה מאז בכימותרפיה
ובכל מה שהאונקולוגיה המודרנית יכולה להציע.
בסוף 3002, כאשר מצבה התדרדר, הציע לה ד"ר שלום, שהכיר אותה מעברם
˙ÂÂÓ‰†Í‡ÏÓ†ÌÚ†ÔÓ¯
המשותף, טיפול בביתה על ידי רופאי ההוספיס, אך היא סירבה.
"היא היתה משוכנעת שנותרו לה יומיים-שלושה לחיות ולכן שאלה "מה זה
כבר יועיל לי?", נזכרת ד"ר מריאנה זורבשוב מצוות ההוספיס. "אנחנו יודעים
שהרופאים הם המטופלים הגרועים ביותר, אולם במקרה הזה היא החליטה
לבסוף ביחד עם בני משפחתה לתת סמכות לרופאים וללמוד להיות מטופלת.
היא נתנה לנו להבין שהיא לא מפחדת מהמוות, רק מהסבל. היא ביקשה גם
שלא נאריך את חייה".
הטיפול, שההדגש שלו עבר מריפוי לטיפול תומך, כלל החלפה של התרופות.
חודש לאחר קבלתה חל שיפור ניכר במצבה של הרופאה. "הייתי צריכה הרבה
אומץ כדי להגיד לה, 'את מרגישה טוב וזו אשלייה. זה לא יימשך הרבה זמן'.
זה היה לא קל, אבל לבסוף היא קיבלה זאת. ראינו את ההתפתחות שלה כאדם
נוטה למות.
"שבוע לפני שנפטרה, היא שאלה אותנו 'מה מצפה לי'? אמרתי לה שאף אחד
לא יודע, אבל לפי ניסיון ממקרים דומים והתפתחות המחלה שלה, זה יהיה
מוות קל. הבטחתי לה: אם תסבלי, אנחנו נקל עליך. יש לנו מספיק תרופות
להקלה. הדברים הרגיעו אותה. היא הגיעה לשלווה נדירה".
חודשיים וחצי לאחר תחילת הטיפול נפטרה הרופאה בביתה. "אמא היתה אשה
מדהימה", סיפר בנה לנוכחים, "אמא רצתה למות בסביבה מוכרת, מוקפת
במשפחתה. זה היה רומן של ארבע שנים עם מלאך המוות".
העולם מבעד לעיניים "רגילות" )למעלה מימין( ובעיניהם של עוורי צבעים
52...,27,28,29,30,31,32,33,34,35,36 16,17,18,19,20,21,22,23,24,25,...1