Page 35 - מגזין הטכניון | סתיו 2004

≥π
את שנת השמונים לטכניון הוחלט לציין במהות האמיתית של פעילותו
- מקומו המרכזי בתחומי המדע, הטכנולוגיה, הכלכלה והביטחון, והקשר
ההדוק בינו לתעשייה בישראל.
במסגרת ארועי שנת השמונים התקיימו ב-13 במאי פעילויות שונות,
שבמוקדן עמדו כנסי היובל ומחצית היובל - לבוגרי 4591 ולבוגרי
0891-8791, בהתאמה.
תוך מבצע לוגיסטי מורכב ביותר של לשכת הקשר לבוגרים ונציגי
הפקולטות נחוגו במקביל כנסי מחזור ב- 81 הפקולטות, כאשר כל
פקולטה ארחה את בוגריה. לאחר הכנסים הפקולטיים נקבצו כל הבוגרים
באמפיתיאטרון ע"ש קלנר, לאירוע המרכזי שנושאו היה: הצדעת התעשייה
לטכניון. בארוע נכחו בוגרי טכניון אשר נשאו ונושאים בתפקידים מובילים
בתעשייה הישראלית. אורח הכבוד היה שר האוצר בנימין נתניהו.
ÔÂÈÎËφ‰ÚÈ„ˆÓ†‰ÈÈ˘Ú˙‰
בכנס היובל ראיתי מסביבי רק אנשים נרגשים
ונפעמים. רובם, כמוני, לא ראו איש את רעהו שנים
רבות, ואחדים לא נפגשו מאז סיום הלימודים. את
רובם לא התקשיתי לזהות, וגם הם זיהו אותי
בקלות יחסית. במיוחד היו אלו בוגרי הפקולטה
שלי - מכונות - אבל היו גם אחרים.
עבורי רק טבעי היה לבוא למפגש היובל עם רעייתי
אידה. בשנתיים האחרונות )מתוך ארבע( ללימודי
בטכניון כבר היתה אידה חברתי. היא עבדה אז -
וגם שנים אחר כך - כמזכירת אגודת הסטודנטים.
אידה הכירה את רוב חברי לספסל הלימודים
בטכניון, והם הכירו והוקירו אותה. לכן היה זה
מפגש מיוחד גם עבורה.
בפקולטה שלנו סיימו 87 מהנדסים - חלקם, למרבה
הצער, כבר אינם בין החיים. חמישה היגרו לחו"ל.
למפגש הגיעו כעשרים בוגרים מהפקולטה.
הכנס חייב אותנו למצות 05 שנות היסטוריה -
מקצועית, עסקית, משפחתית - בכמה רגעי שיחה.
וכאילו זה היה אתמול נזכרנו ללא קושי בשנות
הלימוד המשותפות, בנסיעה הראשונה לחו"ל
במסגרת חילופי סטודנטים, במגורים במעון-דוד
שבכרמל המערבי - אותו מחנה צבאי בריטי
שהוכשר למגורים לסטודנטים יוצאי צה"ל.
חלק מחברינו מספסל הלימודים השתייכו
ל"עתודה האקדמאית" ולימודיהם בטכניון היוו
המשך ישיר ללימודים בתיכון, ואילו האחרים )ואני
בתוכם( הגיעו לטכניון כבר עם "תואר"- והוא
"ב.מ.ש". האומר "בוגר מלחמת השחרור". אני הגעתי
Șүȷ҆¯È‡Ó†Ø†ÌÈ˘ÈÓÁ‰†ÔÓÈÒ·
עם תואר נוסף "נ.ש." שהוא- "ניצול שואה"... הייתי
כנראה בין המעטים מאוד, אם לא היחיד במחזור
שלנו עם "תואר" נוסף זה.
דברים רבים חיים בזיכרון מימים רחוקים אלו.
במיוחד זכורות עבודות סוף השבוע בנמל. היינו
יורדים )ברגל( לנמל מייד אחרי גמר הלימודים
ביום שישי ועובדים בסבלות מ-2 אחרי הצהריים
ביום שישי במשך 42 שעות רצופות. זה נחשב ל-5
משמרות עבודה, והדבר סייע להימצאות הפרוטה
בכיסינו.
יוזמות אלו ואחרות הובילו אותי למשרת מנהל
לשכת העבודה של אגודת הסטודנטים, שם הכרתי
)באפריל 2591( את אידה, שהייתה לחברתי הקרובה
ואחרי גמר הלמודים לרעייתי - עמה ציינתי
לאחרונה 05 שנות נישואין.
זכורים לטוב נשפי הסטודנטים השנתיים
שהתקיימו ב"גני הטכניון" בהדר. כל ציבור
הסטודנטים עסק בהתלהבות )ללא תמורה(
בהכנות, באיסוף מתנות ותרומות ממפעלים
ומוסדות ובעבודות הקמה וארגון. הנשפים היו
עליזים וציוריים, עם מופעים מגוונים, ומשכו
צעירים רבים. בנשף האחרון שימשתי כגזבר,
והעשרנו את קופת האגודה ב-05 אלף לירות -
סכום מכובד מאוד בימים ההם.
הפרופסורים "הרביצו" בנו תורה, עדיין לפי
האסכולה הישנה, אחדים כמו מקס קורריין ושברין
שהיו יוצאי גרמניה, ואחרים כמו גרוסמן וצ'רניבסקי
שהיו מיוצאי רוסיה. על מחשבים עוד לא חלמנו.
סרגל החישוב ששימש אותנו אז שמור עמי עד
היום.
בהערכה רבה אני זוכר את הסיוע שקיבלתי
מקרוביי שעלו ארצה טרם שואה - כחלוצים -
ובמיוחד מגיטלה מרחובות, חנה מכפר סבא
ושמריה מיגור, וכן מכמה מחברי ללמודים שסייעו
לי לעמוד ב"קצב הלמודים" בשנתיים הראשונות.
)בגרות הרי עשיתי באקסטרני, מאחר ובגיל 41
הופסקו לימודי הסדירים בשואה(.
במיוחד יצוינו אליעזר שיין, אורי תמיר ונחום
נמירובסקי.
לטוב ייזכר גם אבי-מורי דוד-לייב סבירסקי ז"ל.
בי' באב מלאו 05 שנה למותו. אבא אציל הנפש
ושופע ההגינות והיושר "נלחם" בגרמנים ויכול
להם. הוא הציל את אמא וארבעה מילדיו
מציפורניהם.
אבא היה גאה בבנו בכורו, בן העיירה הקטנה
קובילניק )פלך וילנה( שרכש השכלה גבוהה
בישראל. הוא רצה להיות משוכנע שאני גם בן
אדם ראוי לשמו - ובזה ראה את העיקר. מאבא
למדתי להעדיף העשייה על הביקורת, את האהבה
על השנאה ואת הנדיבות על רדיפת הבצע.
כיום, כשהמסגרת העסקית-המשפחתית מפרנסת
021 משפחות - וזאת עם הרבה תשומת לב ורצון
טוב - אני חש את המורשת שאבא הנחיל לנו.
¨˙ÂÂÎÓ†˙Ò„‰Ï†‰ËϘى†¯‚·†¨È˜Ò¯È·Ò†¯È‡Ó
ÔÂÈÎË·†Í¯Ú˘†Ï·Âȉ†Òη†Û˙˙˘‰
כנס בוגרי הנדסת חשמל
Ô Â È  Î Ë ‰ † È ¯ ‚  · Ï † ¯˘˜ ‰ † ˙ Î ˘Ï