Page 50 - מגזין הטכניון | סתיו 2004

µ¥
Ô Â È  Î Ë ‰ † È ¯ ‚ Â · † Ô Â ‚ ¯ ‡
מיוחד, צנוע ומרתק. יעקב נחמני ז"ל
ÈÓÁ†·˜ÚÈ†Ï˘†Â¯ÎÊφ†∫¢ÚÏ҆̄‡¢
ÌÈÈÚˆ˜Ó†Í¯„†ÈÂȈ
®ÌÈ˘†±≤©†‰ÈÓ„˜‡†˙„ÒÂӷ†ÔÂÈÎË·
- ראש אגף מינהל בטכניון
- מרצה ומנחה סטודנטים בעבודות גמר ומגיסטר
- מרצה בכיר בתחום ניהול פרוייקטים, כלכלה ולוגיסטיקה,
ניהול עסקי תעשייתי
®ÌÈ˘†¥©†ÌÈ˘ÈȯنωÈ†˜ÂÂÈ˘†¨È‚¯‡†ıÂÚÈȆ–†¢˙ÈÓÚ¢†˙¯·Á·
- מנכ"ל משותף בחברת "אדם-עמית"
- יועץ בכיר וחבר הנהלה ב "עמית"
®ÌÈ˘†µ©†Ëȷχ·
- ראש מחלקת תכנון וארגון
- מנהל ומבקר פרוייקטים, מנתח מערכות ותהליכים
- מנהל פרוייקט הקמת בית אלביט
- מנהל וועדת המכרזים של החברה
®˙Â¯È˘†˙Â˘†≤¥©†Ìȉ†ÏÈÁ·
- ראש מחלקת ארגון ולוגיסטיקה
- ראש ענף במטה חיל הים
- סגן מפקד מספנות חיל הים
- עוזר נספח צ.ה.ל בוושינגטון
- ראש מדור פיתוח אמל"ח
- מפקד יחידה לשיפוץ טילים וטורפדו
- מפקד ספינה
˙ȯ·Ȉ†˙ÂÏÈÚÙ·
- חבר "צוות" ועמותת ידידי חיל הים
- מזכיר ארגון בוגרי הטכניון
- חבר במועצה לשלום ובטחון
- חבר הקורטוריון של הטכניון
- חבר הנהלת אגודת בוגרי ביה"ס לקציני ים, עכו
את יעקב נחמני הכרתי במסגרת
פעילותי בארגון בוגרי הטכניון.
מיד בתחילת הכרותינו הוא
הצטייר לי כאדם חביב, נוח לבריות,
מנומס, דמות שמשרה רוגע. מין
אבא'לה שכזה. בכל המפגשים
תמיד שאל לשלומי, התענין
בקריירה האקדמית שלי ושאל
שאלות מקצועיות בתחום
התמחותי.
המפגש שהעמיק את קשרי עמו
התחיל בנסיעה רגילה לאחד
ממפגשי "טכניון קפה" שאותם
מארגן ארגון הבוגרים. נחמני נסע
במכוניתו הפרטית והציע לי
להתלוות אליו לתל אביב. את הנסיעה הזו לא אשכח לעולם.
בפטפוטים רגילים, עד ששאלתי אותו לסיפור חייו ולקרירה הצבאית שלו.
בעברית קולחת, תוך ברירה קפדנית של אוצר מילים מתאים והתלהבות גדולה
סיפר לי נחמני, בעיניים נוצצות, את סיפור חייו השזור בחיל הים ובצוללת
דקר. הסיפור החל בצאתנו את חיפה ונגמר במבואות תל אביב. הסיפור היה
כל כך מרתק ומדהים היה שלא הרגשתי כלל כיצד חלפה לה ביעף שעת נסיעה.
לא יכולתי להפסיק לחשוב על הסיפור ועל האיש במשך ימים רבים. רק אז
הבנתי איך, בשקט וענווה כל כך אופינית לו, חי לצדי בארגון הבוגרים איש
מיוחד כל כך, ממש נדבך של היסטוריה מהלכת. מובן שהחלטתי לנצור רגעים
אלה ולשמוע כמה שיותר סיפורים ממנו. כשנבחרנו לנסוע, נחמני ואנוכי כנציגי
ארגון הבוגרים לפולין, שמחתי על הבחירה, כי ידעתי שמסע קשה עומד לפני,
וטוב שיהיה לצדי אדם מיוחד לחלוק איתו את החוויות הקשות.
היו לנו שיחות ארוכות ומרתקות. למדתי על משפחתו האהובה שהיה כה גאה
בה, על התחנות הרבות בחייו הצבאיים ובקרירה המפוארת שלאחריהם. וכמובן
- הרבה מאוד שיחות על מה שראינו ושמענו על פני קילומטרים רבים של אדמה
עקובה מדם. איך ידע מתי לדבר ומתי להניח למחשבותי לנדוד לבדן, מתי להציע
עזרה ומתי לחלוק את הידע הרב שהיה לו בכל תחום ותחום שעלה לשיחה?
במסע הזה התגלתה לי יותר ויותר הדמות האבהית שלו. כל בוקר היה מוודא
שקמתי, ומחכה לי בחיוך רחב ואבהי בחדר האוכל. באחד הבקרים חשקה נפשי
במיץ תפוזים לדרך. מכיוון שהמלצרית הפולנייה אסרה עלינו להוציא את קרטוני
המיץ מחדר האוכל השלמתי עם מר גורלי ויצאנו לדרך ללא שתייה. נחמני
חייך ואילו אני זעופת פנים, ולא מבינה למה חייך. לאחר מספר דקות נסיעה
אמר לי: פתחי את התרמוס שלך. כשפתחתי אותו, הבנתי למה חייך. כזה היה
האיש, טוב לב, דואג, רץ לעזור עוד לפני שבקשת עזרה, תמיד נמצא שם, כמו
"המלאך השומר" שלי.
בהלוויתו הבטתי בקברו המכוסה בזרים רבים כל כך, ממקורות רבים ומגוונים
כל כך, וחשבתי בלבי כמה זה אפיין אותו - כל כך הרבה תחומי ענין והתמחות,
וכל כך הרבה אנשים שונים שהספיקו להכירו.
כשאני עוצמת את עיני נשארת לי תמונה של אדם חייכן, רגוע, מרוצה מהכל,
טוב-לב. דמות אלמותית, חזקה ואיתנה. אדם שמשרה ביטחון שהכל יסתדר.
אדם סלע.
לכן רציתי להודות על הזכות הנפלאה שנפלה בחלקי להכירו, ועל הרגעים
הקצרים מדי שחלקתי עם האדם היקר הזה, שעדיין אינני קולטת את הסתלקותו
מחיי ומחיי כולנו. אני מרגישה את חסרונו בהוויה היומיומית שלי ושל כולנו.
כנראה שבאמת הוא היה סוג של "מלאך", וכידוע - אלה נקראים בחזרה.