Page 6 - מגזין הטכניון | סתיו 2004

∂
"לכל מקום הוא לוקח איתו מאמרים.
כשאני סוחבת אותו לקניון הוא יושב עם
המאמרים - ואני הולכת לקניות". כך
מספרת יהודית הרשקו על בעלה,
פרופסור אברהם הרשקו. "המדע היה
מאז ומתמיד אהבה גדולה עבורו".
עם זאת, מציינת יהודית בגאווה, "תמיד
היה לו זמן למשפחה. הוא תמיד הקפיד
להגיע הביתה עד שש בערב כדי לשבת
עם הילדים על שיעורי הבית". פרופסור
הרשקו מאשר את הדברים: "יהודית
יודעת שהדבר היחידי שיכול להוציא
אותי מניסוי הוא הודעה שלה שהנכדים
באים. אז אני רץ הביתה". ואכן, אפילו
ההודעה על זכייתו בפרס החשוב מכולם תפסה אותו כשבילה עם הנכדים
בבריכה.
פרופסור אברהם הרשקו נולד בשנת 7391 בעיר קרצג בהונגריה, ובגיל 21
עלה לישראל עם הוריו ואחיו. לאחר סיום התיכון ב-6591 החל ללמוד
בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה. "ישעיהו לייבוביץ',
אדם מבריק ורב-תחומי, לימד אותי כימיה אורגנית. בקורסים שלו התוודעתי
לעולם הביוכימיה", הוא אומר. "בכלל, היה לי מזל עם מורים. היו לי מורים
מעולים. את יעקב מגר, ביוכימאי גאוני שלימד אותי בירושלים, אני רואה
כ'המורה שלי' בהא הידיעה".
‰ÈÓÈÎÂȷφ‰‡ÂÙ¯Ó
במהלך לימודיו, אחרי השנה הרביעית, מימש הרשקו את האפשרות להפוגה
בלימודים לטובת שנת מחקר. שם התאהב במחקר המדעי. את הקריירה
שלו בתחום הרפואה סיים בשירות צבאי כרופא, שאחריו התמסר כל כולו
לתחום הביוכימיה.
לאחר שהשלים דוקטורט בביוכימיה )9691( באוניברסיטה העברית יצא
פרופסור הרשקו לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו,
בהנחיית טומקינס. "שם התחלתי להתעניין בפירוק של חלבונים. מצאתי
שהפירוק דורש אנרגיה, וזה מפתיע, כי פירוק בדרך כלל לא דורש אנרגיה".
מארצות הברית היה אמור לשוב לירושלים, אבל אז נפתחה הפקולטה
לרפואה בטכניון, והוא התגייס להקמתה של המחלקה לביוכימיה.
בשנת 8791 יצא הרשקו לשנת שבתון בארצות הברית, שם הצטרף למעבדתו
של פרופסור ארווין רוז. "ארווין נתן לי יד חופשית לעבוד על התחום שכבר
התחלתי לחקור - פירוק חלבונים". בעקבות השבתון הזמין אותו רוז
"לבלות" עמו במעבדה קיץ נוסף, ואף נענה לבקשתו להביא עמו לארצות
הברית את עובדת המעבדה חנה הלר ואת הדוקטורנט אהרן צ'חנובר. "אז
כבר ידענו שהאוביקוויטין נקשר לחלבונים", הוא מספר, "אבל לא ידענו
י )קשר כימי חזק שלא ניתן לנתקו(. באותו קיץ הבנוִטְנֶשזה קישור קוֹול
שזה קוולנטי. פריצת הדרך ארעה דווקא שם, ואני שמח שארווין, שלא
‰ÁÙ˘Ó†ڄӆ∫ÌÈ·È·Á˙
¢ÌÈ„Î‰†Ï˘†¯Â˜È·†‡Â‰†ÈÂÒÈÓ†È˙‡†‡ÈˆÂ‰Ï†ÏÂÎÈ˘†„ÈÁȉ†¯·„‰¢
היה שותף לפרסים קודמים שבהם זכינו,
שותף בפרס נובל הנוכחי. זה בהחלט
מגיע לו".
לפני הזכייה הנוכחית זכה פרופסור
הרשקו בשורה של פרסים חשובים,
ביניהם פרס ישראל בחקר הביולוגיה
)4991(, פרס וולף לרפואה )0002( ופרס
לסקר )0002(. בשנת 3002 נבחר פרופסור
הרשקו כחבר באקדמיה האמריקנית
הלאומית למדעים. בעשור האחרון הוא
מתמקד בחקר תפקידה של מערכת
האוביקוויטין בבקרת חלוקת התא.
"לפירוק החלבונים ישנו תפקיד מרכזי
בחלוקת התאים, שהיא אחד התהליכים
החשובים ביותר בגוף. חלוקת התאים צריכה להתבצע היטב, ובעיתוי הנכון.
שיבוש בתהליך זה משבש את פעילות הגוף ועשוי לגרום למחלות. סרטן, למשל,
הוא תוצאה של חלוקת תאים שלא אמורים להתחלק. לכן מדובר בנושא שהשלכותיו
הרפואיות עצומות".
פרופסור הרשקו אוהב את משפחתו וגאה בה. אביו, משה ז"ל, פיתח שיטה חדשה
ללימוד חשבון וכתב על פיה ספרי לימוד שעליהם התחנכו ילדי ישראל במשך
שנים רבות; אמו, שושנה ז"ל, היתה מוזיקאית מוכשרת ואישה משכילה מאוד.
"אני שמח שאבא הספיק לראות אותי מקבל את פרס ישראל, ואמא - את פרס
וולף", הוא אומר.
דן, הבן הבכור, בוגר הפקולטה לרפואה, הוא כירורג בבית החולים רמב"ם, מרצה
בכיר בפקולטה ואב לשתי בנות ובן. הבן השני, יאיר, בוגר מדעי המחשב בטכניון,
עובד בחברת סטארט-אפ באזור חיפה. גם הוא אב לשתי בנות ובן. הבן השלישי,
עודד, לומד רפואה בהונגריה.
יהודית, ביולוגית במקצועה וכיום סבתא במשרה מלאה, עבדה שנים רבות
במעבדות בטכניון, מתוכן 51 שנה במעבדתו של בעלה. השניים נישאו לפני יותר
מ-04 שנה.
ÔÂȯ‚†Ô·Ó†„ÂÓÏÏ
ההודעה על זכייתו בנובל לא ניתקה את פרופסור הרשקו ממעבדתו. הוא מוסיף
להגיע אליה מדי יום. "אני רק מבקש שיתנו לי קצת שקט ואפשרות לעבוד". עם
פתיחת הסמסטר חזר גם להוראה. "כיום אני כבר לא חייב ללמד, אבל ההוראה
חשובה מאוד בעיני, ולכן אני ממשיך להעביר את הקורס בביוכימיה קלינית".
הוא לא מסתיר את דאגתו ביחס לעתיד המדע הישראלי וההשכלה בכלל. "מדינת
ישראל תמיד תהיה דלת אמצעים ואנחנו צריכים להתמקד בדברים שהם חשובים,
חדשניים, שיכולים להוות פריצת דרך. לא נוכל לעשות את זה כשמערכת החינוך
קורסת". העובדה שהטכניון סובל מבעיה תקציבית כה חריפה היא בלתי נסבלת
בעיניו. "בן גוריון דחף את חוק חינוך חובה דווקא בתקופת הצנע. הוא הבין את
חשיבותה של ההשכלה, ולא ויתר עליה אפילו בתקופה הרבה יותר קשה מהתקופה
הנוכחית. זו הגישה שדרושה לנו היום".
"היה לי מזל עם מורים". פרופסור אברהם הרשקו עם רעייתו יהודית ונכדיהם