Page 23 - מגזין הטכניון | אביב 2007

≤≥
‰  ˘ † ‰ Ù Ï Á
מבחינתם המלחמה עדיין נמשכת. סגן )מיל'( טל
ברחד, סגן )מיל'( שלומי שריקי, לב מוקובסקי
וסויד תמים, הסטודנטים שנפצעו במלחמת לבנון
השניה, נלחמים כבר כמעט שנה על חזרתם לשגרה
המבורכת של לימודים, בחינות ומשפחה. במפגש
עצוב וחסר חיוכים הם מספרים על מה שעבר
עליהם ועל נחישותם להתמודד ולשוב לחיים
נורמליים ככל הניתן. אין בפיהם טרוניות או טענות,
וגם כאשר הם מספרים על פינוי שהגיע אחרי
שעות ארוכות, ומרמזים על ביורוקרטיה מצד
משרד הביטחון - הם אומרים זאת בשקט ובלי
כעס.
סגן טל ברחד, סטודנט בפקולטה להנדסת תעשייה
וניהול, נפצע בכפר דבל מטיל נגד טנקים שנכנס
לחדר שבו שהו הוא וחייליו. תשעה חיילים נהרגו,
92 נפצעו, והוא בתוכם. "כולם חיילים שלי," הוא
אומר בשקט.
הפינוי הגיע אחרי שש שעות. "המסוקים לא יכלו
לנחות בשטח," הוא מסביר. "הרופאים עבדו מצוין,
תחת אש. אני פוניתי לנהריה, שם עברתי ניתוח
ראשון, ואחר כך הועברתי לרמב"ם, שם עברתי
עוד ארבעה ניתוחים. אחרי חודש וחצי ברמב"ם
עברתי שיקום של חודש וחצי בבית החולים בני
ציון."
טל עדיין סובל מכאבים. הוא שב לטכניון שבוע
לאחר פתיחת שנת הלימודים. הוא מתגורר
במעונות עם אשתו, ענת, אחות ברמב"ם. עד היום
הוא סובל מבעיות קשב וריכוז. "האטתי את הקצב,"
הוא אומר. "הטכניון בא לקראתי, נותן לי שעורים
פרטיים. לא, המחשבה על פרישה מהלימודים
אפילו לא עלתה על דעתי."
סגן שלומי שריקי, מהפקולטה להנדסת חשמל,
נפצע בעיינתא, ליד בינת ג'בייל. טיל נגד טנקים
פגע בדחפור שבו נסע יחד עם המפעיל. שלומי
נפצע ביד וברגל ופונה לאחר 21 שעות בשטח.
"צלעתי עם המפעיל ועם החובש לעבר בית בכפר,"
הוא מספר. "שם כבר היה רופא. אחרי שעה פוניתי
לכפר אחר. שם המתנתי לפינוי במשך שעות
ארוכות."
ø˘‡†˙Á˙†‰È‰†¯ÙΉ
"לא, שם היה שקט לגמרי".
øÍ˙‡†ÂÈÙ†‡Ï†Ú„ӆʇ
שלומי מושך בכתפיו וחבריו משפילים את מבטם.
גם הוא סובל כיום מבעיות קשב וריכוז. "גם
המוטיבציה פחתה," הוא מודה.
ø¯ÊÚ†ÔÂÈÎˉ†Íφ̂
"הטכניון בשבילי הוא שרה קציר, ראש היחידה
לקידום סטודנטים. אין לי מילים. לא היה דבר
שביקשתי ולא קיבלתי ממנה. היא הגיעה אלי
לבית החולים, סידרה לי מעונות עד שמצאתי
דירה, אירגנה לי חונכים."
בעניין שרה קציר מסכימים איתו כל השאר -
לכולם סיפורים דומים על מסירותה של שרה.
כמו לא די בצרותיו של שלומי, נפגע בית
משפחתו בקרית שמונה. "למרבית המזל הוא
היה ריק," הוא מספר. "גם הנזק לא היה גדול,
יחסית. רק החלונות התנפצו." גם פרנסתו נפגעה
כי הוא נאלץ להפסיק לעבוד.
לב מוקובסקי, מהפקולטה להנדסת חשמל, נפצע
ליד כפר גלעדי, כאשר טיל פגע בקבוצת
מילואימניקים שהתארגנה לקראת כניסה ללבנון.
היה לו מזל גדול - הטיל פגע ממש לידו והוא
נפצע מרסיסים ומהדף. עם זאת, הוא ראה 21
מחבריו נהרגים לידו, ורבים נפצעים. המחזות
הקשים עדיין ניבטים מעיניו העצובות.
לב עלה לארץ לבדו מסנט פטרסבורג. אמו,
המתגוררת שם, לא יודעת וגם לא תדע על
פציעתו. הוא לא יספר לה. "היא בכלל לא יודעת
שהייתי במלחמה, וגם לא תדע", הוא מבטיח.
"נישאתי אחרי הפציעה. אמא באה לחתונה.
למרבה המזל הפסקתי ללכת על קביים זמן קצר
לפני בואה. לשאלתה מדוע אני צולע השבתי
שנפלתי. לדעתי היא חשדה, ועדיין חושדת, אבל
היא לא הקשתה עלי בשאלות."
לב סובל מבעיות באוזניו וכמו חבריו - מבעיות
ריכוז. אבל הוא ממשיך לעבוד בחברת "אינטל"
ורוצה להמשיך בלימודיו לתואר שני.
ø¯ÊÂÚ†ÔÂÈÎˉ
"שרה קציר", הוא משיב בקצרה, וחבריו שוב
מחייכים בהסכמה.
תמים סויד מהפקולטה להנדסת חשמל נסע
במכונית, עם חבר, מבית הוריו בפקיעין לבית
אחותו. הם שמעו "נפילה" אחת וזינקו מהמכונית.
הטיל השני נפל מאחוריהם, כשרגלו האחת של
תמים עדיין בתוך המכונית. רסיס אחד פגע ברגל,
רסיס נוסף נכנס בין שתי חוליות בעמוד השדרה,
אחד ננעץ בגב התחתון והאחרון עשה דרך ארוכה
בגופו, מהריאה אל הסרעפת ואז לכליות, ולבסוף
נותר בכבד. "הייתי בטוח שרגלי נקטעו, ואז, על
הכביש, מבעד לדם, ראיתי אותן ושמחתי."
כל אנשי הכפר רצו למקום הפגיעה ויצרו פקק
ענק בין הסימטאות. האמבולנס ניסה, לשווא,
להגיע. תמים שכב שם ואיבד שלושה ליטרים של
דם, וחש שאינו יכול לנשום. ואז פרץ רופא מקומי,
ממש בכוח, את הטבעת ההדוקה של ההמונים,
שניסו לעזור ולא ידעו כי הם למעשה מקרבים
את מותו של תמים. "הוא הציל את חיי," אומר
תמים. "אפילו אחותי לא הצליחה להגיע אלי."
תמים עבר שלושה ניתוחים וחזר לטכניון עם
הרסיס בכבד. גם לו יש בעיות ריכוז, אך כמו
חבריו - גם שאיפותיו שלו לא נפגעו. "אני רוצה
לסיים את לימודי בטכניון ולצאת לשוק העבודה,"
הוא אומר.
ארבעת פצועי מלחמת לבנון השנייה בטוחים
שאינם היחידים הסובלים מבעיות ריכוז. "רבים
מבין 052,1 הסטודנטים של הטכניון ששירתו
במלחמה הזו סובלים לפחות כמונו," הם אומרים.
טל וחבריו לפלוגת החבלה בצנחנים עוסקים
בפרויקט הנצחה לחבריהם שנפלו. כל תשעת
הנופלים אהבו לטייל בארץ וחבריהם מכשירים
לזכרם מסלול הליכה ואופניים מים אל ים - מחוף
אכזיב עד חוף גינוסר בכנרת - יחד עם הקרן
הקיימת והחברה להגנת הטבע. הם כבר בנו שתי
בקתות-לינה בדרך, עבדו בשטח וגייסו כספים
לטובת הפרויקט. "לא שוקמנו, אבל כולנו
ממשיכים ללמוד, וזה בעינינו העיקר," מסכם טל,
וחבריו מסכימים איתו.
‰ÓÁÏÓ‰†Ì˙ÈÁ·Ó
˙΢Ó†ÔÈÈ„Ú
"הטכניון זה שרה קציר."
מימין לשמאל: תמים, שלומי, טל ולב