Page 21 - מגזין הטכניון | סתיו 2011
Basic HTML Version
21
Á¯‰ ÔÂÁˆ
לחוש
את השטח
פ י ת ו ח חדש משפר את התמצא ו תם
של ע י ו ו ר י ם במרחב הצ י ב ו ר י
בטכניון נרשמו לזכותו ”מאיו“ רבות בקורסים השונים.
”הדאגות והשאלות שליוו אותנו מאז לידתו של אחמד עלו שוב בעוצמה גוברת
כשהוא התקבל לטכניון,“ מספר אביו זייד. ”חששנו שהמוסד היוקרתי והתובעני
הזה עלול ’לבלוע‘ אותו. בימים הראשונים הלכנו איתו מהמעונות לפקולטה, וליווינו
אותו לתוך אולם ההרצאות כאילו אנחנו סטודנטים מתחילים כמוהו. מהר מאוד
גילינו שההתמצאות בטכניון היא הבעיה הקלה. אם בבית הספר ישב אחמד בשורה
הראשונה, והמורה הקריא לו, הרי שכאן זו ’עיר‘ עם מאות סטודנטים בכיתה, ואחמד
נאלץ להיאבק על חייו האקדמיים.“
?
¯·˘Ó ÈÚ‚¯ Âȉ
בוודאי. היו רגעים של שברון, דמעות ואפילו חוסר אונים. לעתים הייתי הולך אחריו
בחשאי כדי לראות אם הוא מצליח להגיע לאולמי ההרצאות, יושב באולם ללא
ידיעתו כדי לראות איך הוא מסתדר, ניגש למזכירות ולמתרגלים כדי שתינתן לו
הזדמנות למצות את יכולותיו המדעיות והרוחניות המדהימות. אבל מעולם לא
ביקשתי שום הנחות עבורו.
אני חייב להודות שברגעים מסוימים בשנה הראשונה שקלתי לבקש שנת חופשה
ללא תשלום כדי להצטרף אליו בהרצאות, לכתוב עבורו ולהקריא לו. לשמחתי אחמד
נאבק בנחישות שאפילו אני לא יכולתי להעלות על הדעת. אני מבקש להודות
בהקשר זה ליחידה לקידום סטודנטים, שתמכה באחמד וליוותה אותו ברגעים
הקריטיים בחייו.
”ההורים שלי תמיד גוננו עלי,“ אומר אחמד, ”אבל גם נלחמו על הזכות שלי לעשות
הכל, למשל ללמוד בבית ספר רגיל. הם לא שמו אותי בצמר גפן, אבל תמיד נתנו לי
חופש לבחור את העתיד שלי ולצייר את הגורל שלי בעצמי.“
ø˙ÂÈÓ„˜‡‰ ˙ÂÏËÓ‰ ˙ÈÁ·ÓÂ
”אנשים מדברים על זה שהלימודים בטכניון ’רצחניים‘, אבל זה לא נכון. אפשר לראות
את המוני הסטודנטים שממלאים את בית הסטודנט, ואת ימי הספורט וההרקדות,
אז ברור שרוב הסטודנטים מוצאים זמן לבלות וליהנות. מי שסובל כאן זה מי שלא
הכין ’שיעורי בית‘ לפני שהחליט ללמוד בטכניון, ופשוט לא הבין למה הוא נכנס.
øȉ˘ÏÎ ˙„ÁÂÈÓ ‰¯ÊÚ Ô‡Î ˙ϷȘ ̇‰
ה של עותק מבחן
ָ
ר
ָ
היחידה לקידום סטודנטים עושה המון בשבילי, למשל הסד
מוגדל, בחדר נפרד, עם האביזרים שלי. ויש לי ציוד שלא ידעתי על קיומו כשלמדתי
בתיכון - כל מיני אביזרים ייחודיים שמקלים על חייהם של עיוורים, בין השאר
אביזרים של עמותת ”‘מגדל אור“.
הלכו לקראתי גם בנושא המעונות, ואני מתגורר בבניין עם מעלית, עם שותף שעוזר לי בהתנדבות
מלאה. את הדרך מהמעונות לפקולטה עשיתי פעם ראשונה עם אבא, כמו שאני עושה תמיד,
וכיום אני עושה אותה לבד, על סמך צבעים )אני מזהה צבעים( ובעזרת הזיכרון שלי.
øÈÂÙ ÔÓÊ ÍÏ ¯‡˘
בטח. אני לא מוותר על התחביבים שלי - פילוסופיה, התפתחות הדתות, שפות ואטימולוגיה
אנגלית.
ø‰Ê ÏÎ ˙‡ „ÓÂÏ ‰˙‡ ‰Ùȇ
לבד, מספרים ומהאינטרנט, כאשר אני נעזר באמצעי הגדלה וטלוויזיה במעגל סגור.
øÈ˙¯·Á‰ ÔÙ‰ ÌÚ ‰ÓÂ
זה לא פשוט, כמובן. הרבה אנשים שפוגשים אותי בפעם הראשונה חושבים שאני ”רגיל“. אחר
כך, כשהם רואים אותי ברחוב ואני לא אומר להם שלום כי אני לא מזהה אותם, הם נעלבים.
למועדונים אני לא הולך עם חברים, כי אני לא רוצה לעשות להם בושות. אבל כיום זה כבר יותר
פשוט. בתקופת הילדות זה קשה במיוחד, כי אצל ילדים, העיסוק בסטטוס החברתי הרבה יותר
אינטנסיבי. אבל זה משהו שהייתי חייב לעבור, ואני לא מאשים אף אחד.
ø„È˙Ú‰ È·‚Ï ‰ÓÂ
כיום כבר ברור לי שאני מעוניין בקריירה אקדמית, ואני משער שבשל המגבלות שלי העיסוקים
שלי יהיו תיאורטיים, אולי תיאוריה משולבת-מחקר. אבל יש עוד זמן עד שאצטרך להחליט. אני
רק בן עשרים.
שיטוט בקניון, סידורים במשרד ממשלתי, רכישת
כרטיסים בקופת הקולנוע - כל אלה הן פעולות
פשוטות מאוד עבור רוב בני האדם.
עולמו של העיוור שונה לגמרי, ואותן פעולות
מצריכות ממנו מאמץ עצום. כאשר אדם עיוור
נכנס למבנה ציבורי בפעם הראשונה, הוא אינו
יודע היכן ממוקמים השירותים, הקפטריה, הקופות
ודלפק המידע.
נסמה חורי דור, תושבת נצרת, אינה עיוורת, אבל
המחשבה על הקשיים שבהם נתקלים אנשים בעלי
מוגבלויות הובילה אותה לאתגר הבא: שיפור יכולת
ההתמצאות של עיוורים במבני ציבור.
במשך שנתיים תכננה נסמה מפות תלת-ממדיות,
המאפשרות למשתמש העיוור לקרוא אותן
באמצעות מישוש. בתחילה היא עיצבה סמלים
תלת-ממדיים שונים למתקנים שונים: מעלית,
מדרגות, מסדרון, קפטריה ועוד. לכל מתקן כזה
היא עיצבה כמה סמלים אלטרנטיביים, ואז פנתה
למדריכים באחד המרכזים לעיוורים, כדי שיבחרו
את הסמל האופטימלי לכל פוקנציה. על סמך
בחירה זו היא יצרה, באמצעות המדפסת התלת-
ממדית שבפקולטה, מפות תלת-ממדיות של מבנה
ציבור ספציפי בנצרת, שהכילו את אותם סמלים.
בשלב הבא היא בחנה את יעילותם של הסמלים
ושל המפות עם שתי קבוצות של עיוורים בוגרים
)מעל גיל 81(. ”העיוורים שעבדתי איתם התרגשו
מאוד מהמפות שלי,“ היא מספרת. ”זאת היתה
הפעם הראשונה שהם התנסו בעבודה עם מפות
תלת-ממדיות, אבל הם למדו לעבוד איתן מהר
מאוד, ולנווט על פיהן.“
ג ן ע ד ן ל מ ת כ נ נ י ם
נסמה היא סטודנטית לתואר שני במחלקה
לעיצוב תעשייתי בפקולטה לארכיטקטורה
ובינוי ערים. זהו המסלול היחיד בארץ
הכולל תזה בתחום העיצוב התעשייתי,
וכמעט מאה סטודנטים כבר סיימו אותו.
פרופסור נעמי ביטרמן, העומדת בראש
המסלול, מסבירה כי הסטודנטים מגיעים
לא רק מתחומי העיצוב והארכיטקטורה
אלא גם מתחומי ההנדסה, המדעים
המדויקים ומדעי החברה. ”יתכן שהצירוף
’עיצוב תעשייתי‘ מטעה, ולכן חשוב לי
להדגיש שאיננו מסתפקים בהתמקדות
באסתטיקה של העיצוב אלא מתמקדים
במידה רבה בגורם האנושי. חשוב להבין
שהטכניון, שבו מתפתחות הטכנולוגיות
המתקדמות ביותר, הוא גן עדן למתכננים.“
