Page 28 - מגזין הטכניון | סתיו 2011

È˘È‡ ¯ÂË 28
על מעללי ו של הטוקסו -משהו
במוחותיהם של עכברים,
חתולים ואנשים ש ו ח ר מ ד ע
י צ ז נ ה
ו ע
ר
ו ר ש ל
ה ט
"יקירתי, אני בבית!" קראתי וסגרתי
את דלת הכניסה מאחורי. הרמתי את
פני לאוויר ורחרחתי. ארומה מפתיעה
עלתה מהמטבח. פסעתי למטבח
ומצאתי את הגברת עומדת ובוחשת
את תכולת הסיר.
"הכנת נזיד?" שאלתי בהפתעה.
"כן, במיוחד בשבילך," חייכה חיוך
עקמומי. "בוא, שב. תן לי למזוג לך."
לא כל יום אני זוכה ליחס אמהי כל כך
מצדה של אשתי, ולכן נעניתי בשמחה
בלי לחשוד בדבר. השולחן כבר היה
ערוך, והיא הניחה מולי קערה גדושה
בנזיד והתיישבה לצדי.
"פטריות," ניחשתי והרמתי את הכף כדי להריח מקרוב. ריח חזק, כהה, מפתה.
"לא בדיוק," היא אמרה. "אה, ורציתי לדבר אתך על משהו. אני רוצה להביא עוד
חתולה הביתה."
החזרתי את הכף לקערה. "יש לנו כבר חתולה אחת. ואת יודעת שאני גם ככה לא
אוהב חתולים. שורטים, נושכים וכל זה. ויש להם גם טפילים בצואה. בדיוק דיברתי
על זה בקורס שלי בטכניון."
"כן, אני יודעת, קראתי את הפתקים שכתבת לקראת ההרצאה." היא היססה לרגע.
"איך קראת להם? טוקסו-משהו?"
"טוקסופלסמה. אלה טפילים קטנים - לא הרבה יותר גדולים מחיידקים - שחיים
ומתרבים בתוך החתול, והביצים שלהם מגיעות לצואה שלו. הם כל-כך קטנים
שאי-אפשר לראות אותם בעין, אבל אנחנו יודעים מתצפיות במיקרוסקופ
שחתולים רבים נגועים בהם. כדי להידבק מספיק שתגעי בצואה בזמן שאת מנקה
את ארגז החול, ואחרי זה תגעי באוכל שאת אוכלת. ביצי הטפיל ייכנסו לך לגוף
ויבקעו בתוכו."
"כן כן, אני זוכרת. ואם אשה בהיריון נדבקת בטפיל, הוא יכול לגרום נזקים קשים
לעובר. אבל אני זוכרת שכתבת שיש לו גם השפעות על המוח של בעלי-חיים."
היא עצרה, ועיניה פזלו לרגע לקערה שמולי. "תאכל, תאכל," היא שידלה אותי.
"כן," אמרתי והרמתי את הכף לפי. "הטפיל הזה מהגר למוח של המארח שלו וגדל
בתוכו. הוא עושה את זה במיוחד אצל עכברים וחולדות, אבל גם בבני-אדם. אנחנו
יודעים גם שאצל חולדות ועכברים הוא משבש את המנגנונים שגורמים להם
ד מפני ריח של חתולים. ככה הוא מצליח להתרבות - כי לחתולים יותר קל ֵלפח
לטרוף עכברים שלא מפחדים מהם. הטפיל מגיע לתוך גופו של החתול, ובתוכו
הוא מסוגל להתרבות ולהטיל ביצים שיוצאות בצואה."
ח ו ק י המשי כה משתנ י ם
"כתבת על מחקר שהראה
שהטפילים גורמים לעכברים
ממש להתאהב בחתול," אמרה
אשתי בדריכות, כשהיא עוקבת
בעיניה אחר הכף.
"אהבה היא הגדרה פשטנית
מדי." שוב הנחתי את הכף.
"מחקר מהחודשים האחרונים
הראה שהטפיל גורם למעגלים
מסוימים במוח של העכבר
להידלק כשהוא מריח שתן
של חתולים, והמעגלים האלו
קשורים לעוררות מינית. אז
זאת לא בדיוק אהבה. העכברים
פשוט נמשכים מינית לחתולים."
ניסיתי להרים את הכף לפי אבל אשתי הושיטה יד
ובלמה אותי. "רגע," היא אמרה. "הטפיל הזה גורם
לאנשים ממש להימשך מינית לחתולים? לא סתם
לאהוב אותם?"
"לא, לא. אצל בני אדם זה סיפור אחר. המוח שלנו
פועל אחרת, ולא סביר שהטפילים יכולים להפעיל
בו את אותם מעגלים של הימשכות מינית שפועלים
אצל העכברים," הבהרתי. חשתי כיצד היא מרפה את
אחיזתה מזרועי. "אבל אצל בני-אדם יש לו השפעות
אחרות. יש מחקרים שמראים שאנשים שנגועים
בטפיל נוטים להיות אגרסיביים ופזיזים יותר, עד כדי
כך שסיכוייהם להיות מעורבים בתאונת דרכים גדולים
פי 5.2 מסיכוייהם של אנשים בריאים."
עיניה נעו במהירות מצד לצד והיא נשכה את שפתה
התחתונה. מבטה גלש לחתולתנו הנוכחית, ששכבה
בפינה בתנוחת מרלין מונרו.
"אני רוצה לוודא שהבנתי," אמרה בהיסוס. "אז הטפיל
לא יגרום לך, למשל, לאהוב חתולים. בסדר. אחיה עם
זה. אבל אתה בטוח לגמרי שהוא לא גורם לאנשים
להימשך מינית לחתולים?"
הנהנתי.
"טוב," היא אמרה. "אז תמשיך לאכול."