Page 38 - מגזין הטכניון | סתיו 2011
Basic HTML Version
Áˢ· Ìȯ‚·
38
פשוטים וזולים בסדרי גודל.“
גיורא, שהיה אחראי על המשגר בפרויקט,
ייצא בשנה הקרובה לפנסיה. את כל הקריירה
שלו עשה ברפאל, בתחום המשגרים.
˘È¯ÙÏ ˘‡¯‰ ˙‡ ÒÈÎ‰Ï Íȯˆ ˙Èȉ ‰ÓÏ
øÍÏ˘ ‰¯Èȯ˜‰ È‰Ï˘· ‰ÊÎ
האמת שכשהציעו לי להצטרף, התלבטתי.
ידעתי שזה יהיה מרתק, אבל היה לי ברור
שהולך להיות כאן לחץ היסטרי. באתי לחנוך,
ראיתי את החיוך על הפרצוף שלו והבנתי
שאין לי אפשרות לסרב.
ø„·ÚÈ„· ·˘ÂÁ ‰˙‡ ‰ÓÂ
באמת, היו כאן הרבה לילות לבנים, לחץ,
לוחות זמנים מטורפים, אבל החוויה היתה
אדירה. אני עובד כבר שלושה עשורים ברפאל
ואני לא זוכר צוות כזה. מה שהחברים שלי
אמרו כאן נכון בהחלט: מה שעשה את
ההצלחה כאן אלה האנשים.
”אנשים ממש נלחמו כדי להשתתף בפרויקט,“
אומר חנוך, ”וזה איפשר לנו לבצע סינון מתוך
קבוצת אנשים מעולה. היה ברור שיש כאן
משהו שחורג מהאתגר הטכנולוגי, שיש כאן
משימה לאומית. ולמרות המחיר שנדרש כאן
– שעות עבודה מטורפות, אפס ימי חופש -
מי שהגיע לפרויקט לא הצטער. היתה כאן
אווירה של יחידה מובחרת.“
ø‰Èˆ·ÈËÂÓ‰ ÔȇÓ
ברור שהיה כאן שילוב של אתגר טכנולוגי אדיר
ומשימה לאומית משמעותית. ההתגייסות
היתה בכל הרמות - בהנהלה, שהחליטה לתת
לפרויקט עדיפות עליונה; במאות האנשים
שעסקו בפיתוח; באנשי המינהל; באנשי
הייצור, שגם הם התגייסו ועבדו בהתלהבות
חסרת תקדים; אצל רותם, צ‘יקו ומולא
ממשרד הביטחון/מפא“ת , שהיו לקוח מעולה
ותומך, עם שותפות אינטרסים מלאה איתנו;
והצבא, שהקצה להטמעת הפרויקט בשטח
אנשים מעולים ורציניים. ואני חייב לציין
את זהבה, המזכירה שלנו, שחלשה כאן על
פרויקט בהיקף שקשה לתפוס.
”קשה להסביר את לחץ הזמן שהיה כאן,“
אומר אמנון. ”לא היו לנו תנאי מעבדה
שמאפשרים להגיע לניסויים עם מוצר
מושלם. היינו צריכים לתקן תקלות תוך כדי
תנועה, לשפר כל הזמן את המערכת ולא
’להיתקע‘ על רעיונות שנשמעו טובים אבל
נכשלו בשטח.“
ø˙ÂÂÈÚ¯‰ ˙‡ ÌÈÒÓ Íȇ
אתה חייב לוותר על כל מיני רעיונות
ומרכיבים, ואתה תמיד לוקח סיכון שזה מה
שיפיל את המערכת. אבל מהר מאוד פיתחנו
כאן מיומנות מעולה של סינון, תחושת בטן
שאומרת לנו מתי עוזבים רעיון וממשיכים
הלאה בלעדיו.
ø˙ÂÂÏ˘Î øÌȯ¯·˘Ó
בוודאי שהיו, אבל ייאוש - לא. בשום שלב.
הניסוי הראשון במערכת נכשל, אבל פיתחנו
מנגנוני תגובה מאוד בריאים: תוך חצי שעה
מתאוששים, מציעים פתרונות, מרימים טלפון
מהשטח ומבקשים גירסה משופרת של הטיל.
צמחה כאן תרבות של לקיחת סיכונים, מתוך
הבנה שאפשר ללמוד הרבה גם מכשלונות. כל
ניסוי - מוצלח או כושל - גרר תחקיר מקצועי
ומדוקדק מאוד. למדנו לייצר פתרונות תוך
שעות ספורות, ואז לערוך ניסוי נוסף.
כמו שחנוך אמר, היו כאן אילוצים רבים וכבדים, אבל
הם הועילו לנו מאוד. בדיעבד אנחנו רואים שהפתרונות
האינטואיטיביים שהתחלנו מהם היו, במקרים רבים,
מסובכים מאוד. אילוצי הזמן, ובעיקר מגבלות העלות,
הובילו אותנו לפתרונות הכי פשוטים שהם, בסופו של
דבר, הכי מוצלחים.
”יחד עם זאת,“ אומרת חנה, בוגרת תואר שני בהנדסת
מערכות בטכניון, ”צריך להבין שהמערכת מורכבת
מהמון מרכיבי חומרה ותוכנה שמשתלבים למערכות
)מיירט, משגר, שו“ב, מכ“ם ועוד( המרכיבות את מערך
כיפת ברזל. אילוצי זמן הביאו אותנו להמשך פיתוח
תוך כדי בדיקות, וזה היה אפשרי בזכות צוות מקצועי
ושיתוף פעולה מצוין בין צוותי הפיתוח, הנדסת
המערכת וההנהלה.“
øÔÓʉ ıÁÏ ÌÚ Ì˙„„ÂÓ˙‰ Íȇ
גיבשנו שיטות עבודה, תוך לימוד מפרויקטים אחרים
ובעיקר בהתבסס על הניסיון של עצמנו לאורך זמן.
רמת הח מרה של כל תקלה נשקלה בזהירות, והחלטות
על תיקונים התקבלו על ידי צוותי מומחים בוועדות
שינויים שאורגנו תוך חצי שעה, בכל שעה ביממה.
”זה נכון מאוד,“ אומר חנוך. ”היינו חייבים לזכור
שהמשימה היא לא מערכת מושלמת אלא מערכת
שעובדת היטב. אנחנו יודעים שהאויב של הטוב הוא
הטוב ביותר, ומזה נזהרנו כל הזמן.“
”הפרויקט הזה היה שונה מאוד מפרויקטים קודמים,“
מוסיף דוד. ”עולם הטילא ת ברפאל מאופיין בנטייה
ליצירתיות, למהפכנות, לשאיפה למשהו מושלם
וחדשני. כאן, בגלל האילוצים, השתדלנו לנצל דברים
קיימים שפותחו בעבר והצלחתם הוכחה, אך בהמשך
נאלצנו לפתח דברים חדשים כדי לעמוד באילוצי מחיר
וביצועים. בחלק מהמקרים הפתרונות החדשים והזולים
גם השיגו ביצועים טובים יותר.“
øÁˢ· ˙ίÚÓ‰ ˙‡ Ì˙ȇ¯
בוודאי. לחיילים שמפעילים את המערכת יש מספרי
טלפון שלנו והם מתקשרים אלינו בכל בעיה. הצבא
היה מעורב בפרויקט מהרגע הראשון, מרמת הדרישות
והמפרטים, ובהמשך הוקמו צוותי הפעלה והתקיימו
קורסים ייעודיים. בעצם היו מפקדי סוללות לפני
שהיו סוללות. מהר מאוד נוצרה היכרות אישית בינינו
לבין המפעילים. שילבנו אותם בניסויים, וכשהמערכת
הגיעה לשטח חנכנו אותם, העברנו את התיפעול לידיים
שלהם, והפכנו ממפעילים לצופים. כיום, אחרי כל
פעילות מבצעית, אנחנו מקבלים דיווח.
”מתחילת הדרך הקפדנו לחשוב בראש מבצעי,“ אומר
חנוך. ”אחת הדרישות שהגדרנו מלכתחילה היא שחיילת
בגובה מטר שישים ובמשקל ארבעים ושמונה ק“ג תוכל
לעלות לעמדה ולהפעיל את המשגר. היה חשוב לנו
להיות פרקטיים, מחוברים לשטח. טוב, נכון שהיו גם
שיקולים עיצוביים. למעצב של המשגר, למשל, אמרתי
שאני רוצה משגר שיראה סופר-מודרני ומאיים, כי ברור
ובאל ג‘זירה.
CNN
שתוך שעה מהפעלתו הוא יופיע ב-
”הקשר שלנו עם המפעילים היה חסר תקדים, וזה היה
תנאי חיוני לכך שהמערכת תתאים לכל אילוצי השטח.
אני זוכר שחיילת תושבת חצור הגלילית, המוצבת
בסוללת כיפת ברזל, אמרה לי: ’אני מורעלת על כיפת
ברזל, ובגלל זה אני מתכוונת לבקש להישאר בקבע‘.“
ו ב א ל ג ‘ ז י ר ה
CNN
ה מ ש ג ר . ע י צ ו ב ש י י ר א ה מ א י י ם ב -
