Page 26 - מגזין הטכניון | סתיו 2011
Basic HTML Version
˘‡¯ÂÎË
26
המומחים ביותר.
אחרי שיצרנו את המכשיר הבסיסי התחלנו במסכת ניסויים. את כל שלבי
הניסוי והבדיקות תיעדתי במחברת. שחררנו את היו-יו מגג ביתו שבקיבוץ.
בחנו את השפעת המרחק בין הצלחות על גובה החזרה של היו-יו וגילינו,
ן, הביצועים משתפרים.
ֵ
לאחר עשרות ניסויים, שככל שהמרחק הזה קט
ø˙ÂÈÂË·Ï˙‰ Âȉ ËÂÁ‰ ÔÈÈÚ· Ì‚
זה היה מחקר לא פשוט, ואני הייתי מאוד תמים - בהתחלה קניתי חוט
בעובי מילימטר, שממש לא התאים למשימה, שהרי בזמן ה“התנגשות“
בנקודה הנמוכה ביותר, המתיחות בחוט עולה לכמה עשרות קילוגרמים,
אם לא יותר מזה, ולכן החוט שלי נקרע. בסופו של דבר, לאחר בדיקה של
חוטים שונים, השתמשתי בחוט של 4 מ“מ שיכול לשאת 073 ק“ג.
היה לי חשוב שלחוט תהיה אלסטיות אופטימלית לביצוע המשימה. חוט
אלסטי מדי ”מקפיץ“ את היו-יו בבת אחת באוויר, ואז הוא מסתובב במשך
זמן מה בלי ללפף את החוט סביב עצמו - וזה בזבוז אנרגיה. בתחרות אפשר
היה לראות את התופעה הזאת בקרב כמה מתחרים - היו-יו מגיע לתחתית,
קופץ באוויר ומסתובב במשך כמה רגעים ”על ריק“.
י המפעל של
ֵ
פר
ִ
גם הליפוף הראשוני היא סוגייה לא טריוויאלית בכלל. מס
קיבוץ מסילות קיבלתי את הנוסחה לליפוף כבלים על תוף, וערכנו ניסויים
בליפוף החוט. תהיתי מהי המתיחות האופטימלית שיש לקבוע בעת
הליפוף הראשוני של החוט, וגיליתי שהליפוף הטבעי הוא הכי אפקטיבי.
ב“ליפוף טבעי“ אני מתכוון שאני עוזב את היו-יו, וכשהוא עולה חזרה לשיא
הגובה אני עוצר אותו. ליפוף לא טבעי הוא גלגול ידני של החוט.
לכן, ממש לפני התחרות, רצתי לגשר של הנדסת מכונות ושחררתי את היו-
יו כך שלפחות רוב הליפוף ייעשה באופן טבעי.
øͯ„· ÂÁÊ˘ ˙ÂÂÈÚ¯ Âȉ
בהחלט. בשלב מסוים חשבתי על מנגנונים שיעצימו את היו-יו, למשל
קפיצים שנטענים בירידה, אבל הבנתי שזה רק יסבך ויוביל לאובדן אנרגיה.
טען-מים, ולשחרר
ִ
לקראת הסוף בנינו מנגנון שמאפשר להוסיף ליו-יו מ
אותו בסוף הירידה, כפי שעשו כמה מהמתחרים. בניסויים שעשיתי עם
המנגנון הזה היו-יו חזר לגובה המקורי )%001(, אבל קרה גם שזה לא עבד,
ומכיוון שלא רציתי לקחת סיכון בתחרות זנחתי את הרעיון.
Æ˙¯Á˙· ÌÈÙˆ‰ ÏÎ ˙‡ ÚÈ˙Ù‰ ÂÈ≠Âȉ Ï˘ τ‚‰
כן, זה היה יו-יו קטן במיוחד, ולא כבד. גם בעניין הזה היתה לי התלבטות
ארוכה, שהייתה מלווה בהמון ניסויים. הדרך לפיתרון שילבה המון מדע.
(, שנמצא
J= rXmv
מצד אחד, רציתי להגדיל ככל האפשר את התנע הזוויתי )
ביחס ישר למסת היו-יו. כי ככל שנגדיל את מסת היו-יו על ההיקף, כך יגדל
התנע הזויתי.
Æ˙‡Ê‰ ‰ÒÓ‰ ˙‡ ¯˘Ù‡‰ ÏÎÎ ÏÈ„‚‰Ï „Â‡Ó È‡„Πʇ
אבל רק לכאורה, כי להגדלת המסה יש גם מחיר: הגדלת התנע הקווי
.(
P=mv
)
ø¯ÈÁÓ ‰Êȇ
אם נתעלם מהתנועה הסיבובית של היו-יו ונתייחס רק לתנועה האנכית
ולתנע הקווי, הרי שבנקודת ההיפוך )הנקודה הנמוכה במסלול היו-יו(
מתרחשת מעין ”התנגשות שאינה אלסטית לחלוטין“ - ומאחר שחוק שימור
התנע חל גם על היו-יו, הרי שברגע החלפת הכיוון )מירידה לעלייה( היו-יו
מאבד חלק מהאנרגיה. ככל שהמסה גדולה יותר התנע הקווי גדול יותר,
ה“התנגשות“ אלימה יותר וכך גם יותר אנרגיה אובדת.
ø˙ÈÏÓÈËÙ‡‰ ‰ÒÓ‰ ˙‡ ÌȇˆÂÓ Íȇ ʇ
לאחר חשיבה מעמיקה התחלנו במסכת ניסויים נוספת, שהם מבחינתי
הסוד השמור שהוביל לניצחון. הוספנו ארבע משקולות עגולות, שהגדילו
את מסת היו-יו ל-01 ק“ג )המסה המקסימלית בהגדרות התחרות(. גדי
קיבע את המשקולות בהיקף היו-יו באמצעות ברגים מיוחדים, כך שיכולתי
להוסיף ולהוריד משקל לפי הצורך, שחררנו את היו-יו והופתענו לגלות
שהוא הגיע לאותו גובה שהגיע אליו כששקל 5 ק“ג.
øÂÈ≠Âȉ Ϙ˘ÓÏ ˙ÂÚÓ˘Ó Ôȇ Èχ ʇ
הבנתי שזו לא יכולה להיות המסקנה, כי אם נקצין את זה, נקבל יו-יו
ששוקל טונה ועולה לאותו גובה, וזה לא הגיוני. התלבטתי סביב הסוגייה
רבות, עד שהגעתי למסקנה שהיחס בין משקל היו-יו לבין הניתור הראשון
שלו בעצם מציית לפונקציה שהיא ”פרבולה בוכה“. ואם זו פרבולה, והערך
שלה )גובה ההתרוממות( הוא אותו ערך ביו-יו של 5 ק“ג וביו-יו של 01 ק“ג,
הרי שנקודת השיא שלה נמצאת באזור ה-5.7 ק“ג.
ø‰Ê ÏÚ Ì˙ÎωÂ
כן. גדי חתך את המשקולות, וביצענו ניסוי נוסף. התחזית התממשה,
והיו-יו, שמשקלו היה עכשיו 5.7 ק“ג, עלה לגובה המקסימלי. חשוב לציין
בחודש שעבר ראה אור ספרו של ניב-יה ז“ל, ”ג‘נסיס רוצה הביתה“.
הספר נכתב בשנת 6991 כחיבור נלווה למתנה )בובת ג‘ירף(
שהעניק ניב-יה לחברתו דאז, אך כתב היד נשכח והתגלה על ידי
הוריו באחרונה. ”גיליתי טקסט שהוא אוצר לילדים,“ מספרת רחל
דורבן, ”וההוצאה הראשונה שענתה בהתלהבות וברצון )הוצאת
’רימונים‘( קיבלה את זכויות ההדפסה. ערכתי את הספר, אבל
השתדלתי להישאר נאמנה לסגנונו ולתוכנו של כתב היד המקורי,
ובעיקר לשמר את רעננות הכתיבה, את ההומור ואת נקודת המבט
של ניב-יה. האיורים הנפלאים בספר הם של רחל סטולרו.“
”ג‘נסיס רוצה הביתה“ עוסק בג‘ירף שאינו מרוצה מחייו בגן החיות,
ומשתוקק לחיים פשוטים בחיק הטבע. ”ניב-יה חי במשטר חיים
עמוס,“ אומרת רחל. ”יומיים לאחר בחינות הבגרות הוא התגייס
ויצא לטירונות מפרכת, שממנה חזר יומיים לפני תחילת לימודיו
בטכניון. כאן הוא נחשף בבת אחת למערכת לימוד נוקשה ומחייבת.
יתכן שתחושתו שהוא שבוי במסגרת כובלת הניעה אותו לכתיבת
הספר, שבו הוא בורא עולם מקביל שחוקי המציאות אינם פועלים
בו. הספר מציג בעצם מסע פנימי של כיסופים ומשאלת לב לשוב
אל גן העדן של הילדות, למקום פשוט ואחר.“
‰ ˙ È
· ‰
