Page 25 - מגזין הטכניון | סתיו 2011

25 ˘‡¯ÂÎË
בשלב חצי הגמר הציגו המתמודדים את המתקנים
שלהם בפני השופטים. ”היה לנו חשוב שלא יהיו
בתחרות עצמה כשלונות גמורים שיביכו את
המתמודדים. לכן, וגם בשל אילוצי הזמן בתחרות
עצמה, איפשרנו רק למחצית מהצוותים להשתתף
בה. זה קרע לי את הלב, אבל ידעתי שאין ברירה.“
˙ˆ·˜ ±¥
בבוקר התחרות הוצב בלב הקמפוס מנוף, וכל יו-יו
שוחרר בתורו ממרומי המנוף, מתוך תא בעל רצפה
הנפתחת באמצעות מנעול אלקטרו-מגנטי. על 41
הקבוצות המתמודדות נאסר להשתמש במקור
אנרגיה חיצוני, וכן נאסר לשחרר מטען )למעט מים(
מן היו-יו בזמן פעולתו. הניקוד בתחרות נקבע על
פי כמה קריטריונים, ביניהם גובה הניתור הראשון,
ומספר הניתורים שגובהם עולה על חמישה מטרים.
גבהים אלה חושבו על ידי מערכת שפותחה במעבדה
לגרפיקה ממוחשבת בפקולטה להנדסת חשמל.
המארגנים, שחששו מתרחיש של קריעת החבל
ו‘השתוללות‘ של היו-יו על הקרקע, פנו מבעוד מועד
לפרופסור גיל יוסילבסקי מהפקולטה להנדסת
אווירונוטיקה וחלל. פרופסור יוסילבסקי ערך חישוב
של תנועת היו-יו במקרה של תאונה כזו, ועל בסיס
חישוב זה הוצבו מזרנים על הרצפה ומוקמה גדר
הבטיחות. יורם בלומנפלד, בודק מוסמך העובד
בחברת החשמל, תרם שעות רבות מזמנו, בהתנדבות
מלאה, לטיפול בהיבטים הבטיחותיים בתחרות.
¯ËÓ ±∏
היו-יו ”טלבץ 0002“ צבר 711 נקודות וזיכה את
אייל כהן בפרס הראשון, בסך 000,01 ש“ח. הוא עלה
בניתור הראשון ל-81 מ‘, ולאחר מכן טיפס שבע
פעמים נוספות לגובה העולה על חמישה מטרים
- נתונים טובים בהרבה מאלו שהשיגו הזוכים
במקומות הבאים.
אייל נולד בנצרת עילית וגדל ביישוב הקהילתי
אחוזת ברק שבעמק יזרעאל. ביפעת, בית הספר
התיכון האזורי, הוא לא השקיע בלימודים. ”הייתי
בעיקר עם החבר‘ה, ועשיתי בגרות אבל לא משהו.
י, ומבקש ממנו לספרֵ בכל פעם שהיה צפוי מבחן הייתי מתקשר לאחד החברים שלי בערב שלפנ
לי קצת על מה שצפוי.“
”אייל, מגיל אפס, אהב לבנות בלגו ולפרק כל מכשיר ביתי שהוא נתקל בו,“ מספרת אמו, גילה.
”אמא שלי היתה קוראת לו ’אנג‘ינר קטן.‘ הכישרון שלו בתחום הטכני מזכיר לי את אבא שלי,
שידע לתקן הכל וגם המציא כל מיני דברים ששיפרו את איכות החיים שלו ושל אמא. מבחינתי
זאת מעין המשכיות של כישרון טכני ויצירתי.“
אחרי התיכון התגייס אייל לצנחנים )גדוד 202(, עבר קורס קצינים והשתחרר אחרי חמש שנים
בצה“ל. לאחר מכן הוא יצא לטיול במזרח, אבל בחר במסלול לא שגרתי - הוא עלה ברוסיה על
הרכבת הטרנס-סיבירית, וטייל במונגוליה במשך חודש. לאחר מכן טייל בסין, בלאוס ובניו-זילנד,
ומשם המשיך לארה“ב, שם עבד ב“מובינג“.
כשנתיים אחרי שיצא אייל לחו“ל הופתעו הוריו מן הבקשה ששלח להם בדואר האלקטרוני:
לרשום אותו למכינת הטכניון. ”החלטתי ללכת למכינה גם כדי לשפר ציונים, אבל בעיקר כדי
לרכוש הרגלי למידה טובים,“ הוא אומר.
החזרה ללימודים לא היתה קלה, אבל בסיום המכינה הוא קיבל תואר ”שיפור ראוי לציון“, המעיד
על השיפור הכי גדול ברמה הלימודית בתקופת המכינה.
כיום, כסטודנט להנדסת מכונות, הוא מתגורר בדירה במעונות יחד עם עוד ארבעה סטודנטים,
ואת שכר הדירה הוא מממן בעבודתו כאחראי בניין.
ø¢˘‡¯ÂÎË¢‰ ˙¯Á˙Ï ˙Ú‚‰ Íȇ
”תמיד התעניינתי במנועים, במכשירים כמו מזגנים ומקררים ובעניינים טכנייים מכל סוג.
בתחילה, כשראיתי פירסומים לתחרות, לא התייחסתי אליהם ברצינות. אבל לאט לאט התחלתי
להשתעשע במחשבה באילו עקרונות פיזיקליים יש להשתמש כדי לבנות יו-יו כזה. דיברתי על
כך עם כמה מחברי, אבל הם היססו ובסוף החליטו שלא להצטרף בטענה שעומס הלימודים
כבד ואין להם זמן. אז החלטתי ללכת על זה לבדי.
המחשבות על היו-יו הדירו שינה מעיני. לא היה לי מושג אפילו מאין להתחיל, איזה חבל
לקנות ומאיזה חומר לבנות את היו-יו.
ø„ÈÁÙÓ
לא מפחיד, מאתגר. אני חושב שהחלטתי להשתתף מתוך אהבה לאתגרים ומתוך אופי יזמי,
שהתפתח בין השאר בצבא. הידיעה שיש משימה ואני ’הולך על זה‘ - זה משהו שמניע אותי
באופן מאוד חיובי.
øÌÈÏÈÁ˙Ó Íȇ ʇ
בהתחלה לא היה לי מושג, אז התחלתי להתייעץ עם אנשים, לקרוא באינטרנט, להבין את
מנגנון הפעולה של היו-יו - איך הוא עובד, למה הוא חוזר למעלה, איזה כוחות פועלים עליו.
ÆÏÈ‚¯ ÂÈ≠ÂÈ ‡Ï ‰Ê ԇΠϷ‡
נכון. לכן התחלתי להתלבט בכל הסוגיות הרלוונטיות לתחרות הספציפית הזאת - קוטר
היו-יו, החומר, החוט והמון דברים אחרים.
כשהיו לי כמה רעיונות גולמיים הלכתי לחרט של הקיבוץ השכן, דברת. הוא אמר לי לחזור
אליו למחרת, שישי בבוקר, עם תוכניות. כל הלילה תכננתי ושרטטתי, ובתהליך הזה עלו המון
שאלות נוספות. אבל בבוקר, כשהגעתי לסדנה, החרט לא היה שם. התקשרתי אליו והוא אמר לי
לבוא כעבור יומיים.
Ɖ·ÂË ‰ÏÁ˙‰ ‡Ï
נכון, אבל באותו ערב, ערב שבת, ישבתי עם חברים שלי, ואחת מהם אמרה שאבא שלה הוא
חרט בקיבוץ מסילות. זאת היתה תחילתה של ידידות מופלאה, ממש מופלאה, עם גדי נויברט
)ראו מסגרת(.
øÂÈ≠Âȉ ÈÂ· Íȇ
החלקים העיקריים הם שני מעגלי מתכת וציר. גדי חתך את המעגלים בעזרת מין מחוגות עם
ברנר )להביור(, ובנה ציר מודולרי שמתפקד כמעין מסילה, שעליה ניתן לקבוע ולקבע את המרחק
בין המעגלים באמצעות ברגים.
øÈ„‚ ÌÚ ‰„·ډ ‰Ó„˜˙‰ Íȇ
במהלך השבוע אני לומד, אז נפגשנו בסופי השבוע, במסגריה ואצלו בבית. הוא בעצם יצר את
חלקי היו-יו ופתר לי בעיות טכנולוגיות שקשורות לטכניקות הייצור, סודות ששמורים לחרטים
ניצולת אנרגיה של %09. אייל כהן על הפודיום