Page 9 - מגזין הטכניון | סתיו 2006

π
‰ Ó Á Ï Ó † È Ó È
‰¯È·ÒÓ
‰‚ȉÓ
כאשר יעל ברמן מהפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון
הבינה כי מבחני הקיץ נדחים בגלל המלחמה, היא מיהרה
לעלות לקרית שמונה.
יחד עם אחותה ושלוש צעירות נוספות עמדה יעל בראש
קבוצה של 06 מתנדבים, ברובם בני נוער. הקבוצה היא חלק
מארגון "לב אחד", אשר סייע לילדים השוהים במקלטים בעיר
הצפונית.
בימים האחרונים למלחמה הצטרפו אל יעל שלושה סטודנטים
.נוספים, בהם סטודנטית אחת מהפקולטה שלה בטכניון
יעל ושאר המתנדבים עברו ממקלט למקלט, עם משחקים
וצעצועים, והפעילו את הילדים.
"אנחנו לא מביאים את הצעצועים וממשיכים למקלט הבא,
אלא יושבים עם הילדים ועוזרים להם להתמודד עם המצב
הקשה," הסבירה יעל.
התנועה בין המקלטים דרשה תאום, ולא היתה פשוטה. "כולם
מפחדים, אבל אני נפעמת מאומץ הלב של התושבים ושל
המתנדבים," אמרה יעל. "זו תחושה מדהימה לראות את
הילדים יושבים במעגל במקלט ומשחקים בשקט, בתוך הרעש
האדיר של הטילים והמטוסים. בכל יום אני מתרגשת מחדש
.נוכח טוב לבם של הישראלים"
כאשר הם מצאו זמן לכך, ישנו עשרות חברי הקבוצה במקלט
של בית הספר התיכון בקרית שמונה. בשעה ששורות אלו
נכתבות מקווה יעל לחזור לטכניון, כדי להתחיל להתכונן
למבחנים שנדחו לחודש ספטמבר עקב המצב.
עינת פלדמן )52(, מנהלת משרד התרבות באגודת
הסטודנטים, מורגלת באירגון אירועים - אבל מעולם
לא עבדה קשה כמו בימים שלאחר פרוץ המלחמה.
עינת התנדבה לסייע לכמה ממאות המשפחות
שעברו למרכז בעקבות המתקפה בצפון. היא
הצטרפה לחברה שעובדת בעמותת "לתת",
המחלקת מזון ומצרכים נוספים למשפחות נזקקות.
"כמה מהמשפחות עזבו את הבית בצפון עם מעט
בגדים, וזה הכל," היא אומרת. "אפילו טיטולים
לילדים הקטנים לא היו להם, וגם לא כסף לקנות
אותם. בתחילת המלחמה היינו עסוקים מאוד
באספקה של פריטים בסיסיים ביותר."
שתי הפנימיות, שנפתחו למשפחות מהצפון ביוזמת
הסוכנות היהודית, איכלסו כ-522 משפחות. "הילדים
מבולבלים, בהלם," אומרת עינת. "בחיים לא ראיתי
כאלה ילדים שקטים - ברור שהטראומה אדירה.
הם מאוד זקוקים לביקורים שלנו ולעזרה מאיתנו."
גם המבוגרים היו זקוקים לאוזן קשבת, ושמחו
לחלוק את חוויותיהם עם המתנדבים, שרבים מהם
הם סטודנטים בטכניון.
הסוכנות היהודית חיפשה מתנדבים, ועינת וחבריה
מאגודת הסטודנטים בטכניון הפיצו מידע זה
באמצעות אתר האגודה. ההיענות היתה כה
מרשימה, שהם נאלצו לדחות חלק מהמתנדבים.
עינת וסטודנטים נוספים סייעו בארגון כמה
פעילויות המתאימות לילדים מקבוצות גיל שונות.
מאז פתח הטכניון את שעריו, ועינת חזרה לחיפה,
למשרדה באגודת הסטודנטים, לאחר שישנה במשך
שבוע במקומות שונים. מאז היא מסייעת באיוש
הטלפונים, באספקת מידע עדכני לסטודנטים
בנוגע ללוחות הבחינות ולאפשרויות להתנדב. בין
השאר היא קיבלה פנייה מעיריית חיפה, שמבקשת
מתנדבים שיעזרו בארגון פעילויות בכמה מוקדים
לילדים שנתקעו בבית או במקלטים ציבוריים מאז
תחילת מתקפת הטילים על חיפה.
"יש כל כך הרבה מה לעשות," היא אומרת.
המלחמה "תפסה" את
ד"ר אולריקה טיש,
אזרחית גרמניה, בתל
אביב, שם חגגה את
יום הולדתה עם
חברים. הטכניון הפסיק
את פעילותו למשך
שבוע, והיא נשארה
כמה ימים בתל אביב.
ביום שישי, ה-12 ביולי,
החליטה לחזור
לדירתה בחיפה. "רציתי הביתה", היא מסבירה בפשטות. "חשתי שאוכל לעמוד בכך."
חיפה קיבלה את פניה ב"בומים". היא היתה במרכז חורב כשנשמעה אזעקה. אנשים רצו
למנהרה להולכי רגל, והיא בעקבותיהם. "כולם דיברו בטלפונים הסלולריים," היא צוחקת.
ביום ראשון, 32 ביולי, היא הגיעה לטכניון. כאן היא עושה פוסט-דוקטורט בהנדסת חומרים,
בהנחייתו של המשנה לנשיא למחקר, פרופסור משה איזנברג. היא מדברת עברית שוטפת.
"אני לומדת בעברית, חושבת בגרמנית וכותבת באנגלית," היא צוחקת.
בשנת 4991 הגיעה אולריקה לישראל, כתיירת, ונרשמה לקורס בעברית באוניברסיטת
חיפה. "מזמן התחלתי להתעניין ביהדות ובשפה העברית", היא מסבירה. "אהבתי את הכתב,
השונה כל כך. התענינתי ביהדות כתרבות, יותר מאשר בדת. ברור שגם ההסטוריה השפיעה
על החלטתי לבוא לישראל."
היא למדה פיסיקה באוניברסיטת אאכן. לטכניון הגיעה בשנת 7991 ועשתה דוקטורט
בהנדסת חשמל. אחר כך חזרה למשפחתה בגרמניה, ושבה לטכניון, להשתלמות אצל
פרופסור איזנברג. יש לה עוד שנה, והיא שוקלת להשתלב בתעשייה, בישראל או בחו"ל.
"הכל כאן שונה מאשר בגרמניה," היא אומרת. "תוכנית הלימודים בטכניון טובה ורמת
ההוראה טובה מאוד."
אולריקה גרה בדירה שכורה באחוזה. זו הפעם הראשונה שהיא חווה מלחמה. הוריה דואגים
יותר ממנה. בבית היא חשה בטוחה, וכך בטכניון. הבעיה היתה בדרך. "אין לי מכונית," היא
מספרת. "האוטובוסים לטכניון לא עבדו אז הלכתי ברגל מאחוזה. בדרך תפסו אותי אזעקות,
ונכנסתי למקלט ציבורי. אחרי החוויה המשותפת שעברתי עם כולם, אני מרגישה יותר
שייכות לישראל עכשיו. אני חשה את המאבק הקיומי שלה."
אולריקה רואה בישראל מקום מלא חיים, עם עירוב של תרבויות. "אנשים כאן סקרנים
יותר לגבי העולם וזה חשוב. עלינו להכיר יותר את האדם שלידנו."
לחופשה בגרמניה היא נסעה עם תום המלחמה, למשפחתה הדואגת. היא "תסביר את
ישראל," כך היא מבטיחה, וכמי ששיייכת כמעט עשור לשני העולמות - היא בטוחה שתאיר
את עיניהם של בני עמה ותיתן להם זוויות ראיה שלצערה התקשורת לא מראה.
בין שני עולמות. פרופסור איזנברג
וד"ר אולריקה טיש
Æ˘„ÁÓ†˙˘‚¯˙Ó†ÌÂȆÏη
ÔÓ¯·†ÏÚÈ
‰ÚÈ‚¯Ó