Page 15 - מגזין הטכניון | סתיו 2006

Ï È Ù Â ¯ Ù
±µ
כמאלה בדריה נולדה וגדלה בכפר דלית אל
כרמל. היא הייתה מצטיינת השכבה שלה בתיכון
"אורט רונסון." למרות שגדלה באווירה ספרותית
היא החליטה ללמוד טכנולוגיה, כיוון ש"היא
הבסיס למצב כלכלי טוב יותר," כדבריה.
אביה, הסופר והמשורר עלם אלדין, ידוע במאמריו
החברתיים. בבית בדריה שעל הכרמל יש 000,2
ספרים. "אבא דיבר איתי מגיל צעיר מאוד על
לימודים באוניברסיטה," היא מספרת. "כאשר
היועץ בבית הספר שלי שמע שאני רוצה ללמוד
אווירונוטיקה בטכניון הוא אמר לי: 'הטכניון זה
הרבה יזע ודמעות.' אבל הייתי נחושה, וגם אמי,
רודה, אישה גדולה שגידלה שבעה ילדים, עבודה
של 42 שעות ביממה, עודדה אותי מאוד. אני
מעריצה אותה. לפעמים התקשרתי אליה ואמרתי:
'אמא, קשה לי, אני רוצה לעזוב את הטכניון,'
'את לא חוזרת הביתה בלי והיא ענתה בקצרה:
תואר.' על כך אני מודה לה ואודה לה כל חיי."
ואכן, כמאלה לא נשברה. בקרוב היא תסיים את
האתגר האישי שלי. כמאלה בדריה
לימודיה בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל,
ובינתיים היא משפרת ציונים כדי שתוכל להמשיך
לתואר שני. "אנחנו עובדים עכשיו על 'קיוב סאט',
שהוא ננו-לווין," היא אומרת ועיניה נוצצות. "אנחנו
מקוים לשגר אותו בשנת 9002, בהנחית ד"ר עודד
גולן מרפאל."
ø‰˜ÈËÂ¯È‡·†‡˜Â„†˙¯Á·†Ú„Ó
"התלבטתי, אבל כאשר אמרו לי ש"זה קשה, כמעט
בלתי ניתן להשגה, אין שם כמעט בנות" - החלטתי
שזה יהיה האתגר האישי שלי. אמרתי בלבי:
תעשייה אווירית, מטוסים - ואללה, זה מעניין".
ø‰˘˜†‰È‰†Ô·Â
"מאוד. גם עזיבת הבית והמגורים במעונות, גם
הסביבה החדשה, גם חיפוש חברים חדשים".
ø˙¯ÂÒÓ†˙¢‚˙‰†Ï˘†ÔÈÈچ̂†˘È
"העדה הדרוזית אכן שמרנית, אבל מאמינה
בצעיריה ומקדמת אותם. זו עדה טובה, עם שורשים
וערכים. אני גאה בהיותי דרוזית. גדלתי בבית
ליברלי אשר נתן לי חופש בחירה. אבא לא חשש
לרגע. 'צאי לעולם הגדול,' אמר לי. 'תתפתחי, תצאי
מהכפר.' דלית אל כרמל הוא מקום יפהפה עם
אנשים מדהימים, אבל הבנים הולכים לצבא,
נפתחים, מתפתחים, והבנות לא משרתות ולכן
נשארות מאחור. ולי אין כוונה להישאר מאחור."
øÔÂÈÎË·†ÌÈ˘˜‰†ÌÈÚ‚¯‰†Âȉ†‰Ó
"הקשיים היו בעיקר אקדמיים. עד שהגעתי לטכניון
לא הבנתי עד כמה גדול הפער בין המרכז
לפריפריה. הצטיינתי בבית הספר, ופתאום ראיתי
כמה האחרים טובים ממני. הפער היכה בי, וקודם
כל היה עלי לגשר על פני הפער הזה."
ø‰¯˜†‰ÓÂ
"באה קרן, קרן אור. קוראים לה קרן 'אייסף.' היא
נתנה לי מלגה מלאה ואני, בתמורה, מלמדת ארבע
שעות שבועיות בבתי ספר. מטרתה העיקרית של
הקרן היא לעודד צעירים מהפריפריה לרכוש
השכלה גבוהה ואז לחזור אל הפריפריה ולהושיט
יד לצעירים אחרים. לפיכך יש לי מחויבות אישית
וחברתית. אני רוצה קודם כל להגשים את עצמי,
וכאשר יהיו בידי הכלים - אחזור לכפר ואומר
לצעירים שם: אם אני הצלחתי - גם אתם תצליחו.
"גם חגית מהיחידה לקידום סטודנטים עזרה לי
מאוד. תומך חשוב נוסף שלי הוא נורמן בלמונד,
אחד התורמים החשובים של הטכניון ושל קרן
'אייסף.' הוא בא לבקר אותי בכפר, הכיר את
משפחתי ואז לקחתי אותו לסבי וסבתי.
"סבי הוא איש דתי. אני נכדתו הבכורה והוא תומך
בי מאוד. 'תלמדי, תתקדמי,' הוא אומר. אם מישהו
חושב שיש בלימודים שלי התנגשות עם המסורת
אני מזמינה אותו להיפגש עם סבי. וכך הוא, עם
הלבוש הדתי והשפם הלבן והעיניים הכחולות,
וסבתא הדתייה, קיבלו את נורמן בביתם שעל
ההר, והכינו לו תה צמחים. נורמן היה מוקסם,
והקשר איתו נשמר עד היום. כשהוא קיבל תואר
דוקטור לשם כבוד מהטכניון, הוא הזמין אותנו,
ובאנו, והיתה התרגשות רבה."
ø‰‡Ï‰†‰ÓÂ
"להמשיך ללמוד ואז להשתלב בתעשייה האווירית
והביטחונית של מדינת ישראל. אני לא רוצה
להיכנס לשם בזכות אפליה מתקנת, אלא בגלל
שאני טובה. חברה תקינה צריכה לאפשר לכל בניה
ובנותיה להשתלב, ואז לשפוט אותם לפי הישגיהם."
∫ÏÏÁ†‰˜ÈËÂ¯È‡†˙Ò„‰·†˙ÈË„ÂËÒ†¨‰È¯„·†‰Ï‡ÓÎ
¢‰È¯ÈÚˆ·†‰ÈÓ‡Ó†˙Èʯ„‰†‰„Ú‰¢