Page 26 - מגזין הטכניון

≤∂
אנדוסקופיה זעירה ככל האפשר - זו תמצית
עבודתו של ד"ר דביר ילין מהפקולטה להנדסה
ביו-רפואית בטכניון. "במשך ארבע שנים עבדתי
על פיתוח הרעיון להשתמש בסיבים אופטיים
לאנדוסקופיה", הוא אומר. "רבים מהקולגות שלי
אמרו שזה לא יעבוד." אבל לפני כשנה פירסם
את פריצת הדרך שלו בתחום Nature כתב העת
האנדוסקופיה הזעירה, ובכך פתח בפניו את הדלת
לקריירה אקדמית.
אנדוסקופיה נחשבת לאחת מפריצות הדרך
הגדולות בעולם הכירורגיה. מטרתן של טכניקות
אנדוסקופיות היא לצמצם את פולשנותם של
איבחונים וטיפולים כירורגיים. "אנדוסקופ הוא
כלי המאפשר לרופא להיכנס לגוף ולהסתכל
בתוכו", מסביר ד"ר ילין. "כל האלטרנטיבות
מספקות תמונות (PET , CT , MRI )אולטרסאונד,
שאינן חד משמעיות, ואינן מאפשרות לרופא
לראות במו עיניו את הגידול ואת התאים.
האנדוסקופיה מאפשרת לזהות איזור חשוד, לקחת
ביופסיה, ולעיתים אף לטפל".
מטרתו של דביר היא להקטין את האנדוסקופ ככל
האפשר, בלי לפגום באיכות התמונה. "אז יהיה
אפשר להיכנס לגוף לא רק דרך מערכת העיכול,
אלא גם לתוך האוזן, האף ואפילו העין. יתכן שנוכל
להיכנס גם לשד דרך תעלות החלב ולזהות סרטן
בשלבים מוקדמים מאוד. כיום עומדת לרשותנו
טכנולוגיה מגוונת מאוד - סיבים אופטיים, לייזרים,
גלאים - המאפשרת לנו להשתמש באור, להכניס
אותו לגוף ולקבל באמצעותו אינפורמציה".
בשיטה שפיתח ד"ר ילין מותקנת בקצה הסיב
מערכת אופטית זעירה, המבצעת קידוד של
Û Â ‚ ‰ † Í Â ˙ Ï † Ú Ò Ó
"אמרו שזה לא יעבוד."
ד"ר דביר ילין
התמונה על פי אורכי הגל השונים. "בעזרת
אנדוסקופ זעיר כזה הצלחנו לגלות גידול סרטני
זעיר )כעשירית המילימטר( בעכבר, ברזולוציה
טובה בהרבה מזו של אולטרסאונד, למשל.
האנדוסקופ מסוגל להפיק תמונות תלת-ממדיות
בקצבי וידאו, וכל זאת דרך סיב בעובי של שערה.
המיגבלה היחידה - התמונה אינה צבעונית. אבל
גם הטלוויזיה הייתה פעם רק בשחור לבן".
øÁÈψӆ‰È‰†‡Ï†‰Ê†Ì‡Â
"הייתי היום עובד מאושר בתעשייה, אבל לא
באקדמיה," הוא מחייך.
דביר נולד בקיבוץ מרום גולן לסולי - מורה לטבע
ומחנכת, ולאלישע - מח"ט במילואים וכיום מנהל
החממה הטכנולוגית בקצרין. יש לו שלוש אחיות:
האחת עושה פוסט-דוקטורט בחקלאות, השנייה
היא מעצבת אופנה והשלישית - סטודנטית
לפסיכולוגיה. אשתו, רונית, היא ד"ר לביולוגיה
ועוסקת כיום במחקר בפקולטה לרפואה בטכניון.
לבני הזוג ילין שתי בנות, קשת והילה )"זה לא
מקרה ששני השמות קשורים באור"(.
בצבא שירת דביר כקצין, אחר כך למד פיסיקה
באוניברסיטה העברית, ותואר שני ושלישי עשה
במכון ויצמן. כיום, במכון לורי לוקיי ובפקולטה
להנדסה ביו-רפואית בטכניון, עוסק דביר
בדיאגנוסטיקה ובטיפול או ריפוי בעזרת האור.
"יש שתי דרכים שבהן קרינה אלקטרו-מגנטית
יכולה להשפיע על גופנו", הוא מסביר. "הקרינה
יכולה להיבלע וכך לחמם, או להשפיע על המבנה
המולקולרי בגופנו." כפיסיקאי הוא מתעניין
בתופעות שניתן ליצור באמצעות קרינה חזקה
יותר, למשל - יינון של החומר, דהיינו פירוקו
המוחלט. הרעיון של דביר הוא לשלוט בתהליכים
הללו ולבקרם. "למשל להשתמש בננו-חלקיקים
שיוחדרו לגידול, וכאשר נקרין עליהם לייזר
בעוצמות גבוהות הם יגבירו את הקרינה רק קרוב
מאוד אליהם. זהו טיפול נקי, לא תרופתי וגם לא
מסוכן למטפל".
המחקר של ד"ר ילין הוא מחקר רב תחומי המגלם
בחובו פיסיקה, אופטיקה, הנדסת חומרים,
ביולוגיה ורפואה. לכן יגובש בהדרגה צוות רב
תחומי, שיורכב מחוקרי הפקולטה להנדסה
ביו-רפואית, מכון לוקי ומכון ראסל ברי. "הטכניון
בהחלט מבין את הצורך הזה בשילוב בין ההנדסה,
הרפואה ומדעי החיים", אומר ד"ר ילין בסיפוק.
"הקליטה שלי בטכניון טובה מאוד, למרות שזהו
מקום חדש בשבילי. לא למדתי פה, לא גדלתי
פה, אבל אני מרגיש כאן די בנוח - למרות שכמו
כל צעד בחיים שלי, גם זה לא היה מתוכנן."
øÚ„Ó
אני הבן השלישי שנולד בקיבוץ הראשון ברמת
הגולן. המודלים שלי היו חקלאים, או מורים. חוץ
מבית התפוצות בתל אביב, רגלי לא דרכה
באוניברסיטה. לא דיברתי מימי עם פרופסור,
ולכן הגעתי לאקדמיה הייתה אקראית. לא היה
מי שיכוון אותי. הלימודים שלי בתיכון היו ברמה
גבוהה, אבל מהמחזור שלי אני לא מכיר מישהו
שהגיע לאקדמיה. יש טייסים, יש מנהלים, אבל
לא חברי סגל באקדמיה.
ø‰˜ÒÓ‰†‰ÓÂ
אין לי ספק שצריך לחשוף יותר את האקדמיה
לפריפריה. ללא חשיפה כזו אנו מפסידים הרבה
אנשים מצוינים.