וניברסיטת בר-
אילן כיום גדולה
יותר, צעירה יותר
ומחקרית יותר
משהייתה בעבר".
כך אומר פרופ' חיים
טייטלבאום, 55, הרקטור של בר-אילן בארבע
השנים האחרונות. לדבריו, הצטרפותם של
למעלה מ-002 חברי סגל חדשים לבר-אילן
בשלוש השנים האחרונות, במקביל לפרישתם
של כ-001 חברי סגל ותיקים, חוללו מהפיכה
שהביאה לשינוי פניה של האוניברסיטה.
"העשור הקודם התאפיין בהקפאת
תקציבים ותקנים בכל מוסדות ההשכלה
הגבוהה בישראל. השינוי שחל לפני כחמש
שנים במדיניות הוועדה לתכנון ולתקצוב
של המועצה להשכלה גבוהה, יחד עם צעדי
התייעלות מקיפים, אפשרו לבר-אילן לקלוט
מספר גדול יחסית של אנשים".
בין חברי הסגל החדשים שנקלטו בבר-אילן
יש עולים חדשים מארצות המערב, חברי סגל
שעברו לבר-אילן מאוניברסיטאות אחרות
בישראל וחוקרים בסגל הזוטר שקודמו
וקיבלו משרות כסגל בכיר. אבל הקבוצה
המשמעותית מבין אנשי הסגל החדשים הם
המדענים החוזרים.
מה נדרש כיום מחוקרים
באוניברסיטה, ומדוע ‘מדענים חוזרים’
הם המנוע הטבעי של האקדמיה?
בתום ארבע שנות כהונתו כרקטור
מסביר פרופ’ חיים טייטלבאום איך
השתנו פניה של אוניברסיטת בר-אילן
"למרות המחשבות על
אידאלים וציונות, שמעורר
הכינוי 'מדענים חוזרים',
ברוב המקרים מדובר
בחוקרים צעירים שנסעו
לחו"ל לתקופה מוגדרת
מראש. זה תהליך טבעי
של התקדמות אקדמית”.
מאת: אורי אלון
הטובים,
לאקדמיה
"א
58
מדענים חוזרים
למרות המחשבות על אידאלים וציונות,
שמעורר הכינוי 'מדענים חוזרים', אומר פרופ'
טייטלבאום, כי ברוב המקרים מדובר בחוקרים
צעירים שנסעו לחו"ל לתקופה מוגדרת מראש
לשם השתלמות הפוסט דוקטורט. "זה תהליך
טבעי של התקדמות אקדמית, מעין ברירת
מחדל, שמעורבים בה היצע נתון של משרות
וסלי קליטה, תחרותיות ושאיפה למצוינות הן
של האוניברסיטאות והן של החוקרים". "זאת
למעט" הוא מסייג, "מספר קטן של מדענים
וותיקים שחזרו לישראל אחרי שנים רבות של
פעילות מחקרית מצליחה בחו"ל".
עם המעטים הללו נמנים בין היתר
פרופ’ משה בר, פרופ’ לפסיכיאטריה מבית
הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד,
שחזר לישראל בסוף 1102 אחרי 71 שנים
בחו"ל ומונה לראש המרכז לחקר המוח
בבר-אילן. וכן, פרופ' אפרים קארש שהגיע
למחלקה למדעי המדינה בבר-אילן אחרי
שנים רבות בהן לימד וחקר בקינגז קולג'.
בין העולים החדשים ניתן למנות את פרופ'
בוריס סולמיאק, מתחום המתמטיקה שיגיע
בשנה הקרובה מוושינגטון, פרופ' ג'יי רוטמן
בתוכנית לניהול ויישוב סכסוכים, פרופ' אדם
סילברסטיין שמלמד במחלקה למזרח תיכון,
פרופ' אריק לווי בתחום התנ"ך, והרכש החדש
ביותר, ד"ר דברה קפלן מישיבה יוניברסיטי
שמתמחה בתחום תולדות ישראל.
לדברי פרופ' טייטלבאום "לו מצב התקנים
היה נשאר כמו בעשור הקודם, לא היינו יכולים
לקלוט גם אותם. לאוניברסיטאות בחו"ל היה
קל יותר לפתות מדענים ישראלים להישאר
שם. הם היו מצליחים לגבור על הציונות, בשם
המדע, במחיר זול הרבה יותר ממה שהם
צריכים לשלם כיום".
מערכת שמסננת לאט
אולם גם בימי צמיחה, מדגיש פרופ’
טייטלבאום, לעולם לא יהיו באקדמיה די
משרות פנויות. “זו מערכת שמסננת לאט”.
לדבריו, חוקרים שרואים את עתידם בישראל
חייבים כיום לנסוע לפוסט דוקטורט בחו”ל.
“זה הפך לשלב הכרחי בהכשרת החוקר,
להתנתק מחסות המנחים בארץ, להיחשף
לעולם הגדול, לסביבות עבודה ולמתודות
אחרות. המפגש הזה עם מעבדות המחקר
הגדולות והמתקדמות בעולם, עם ‘קודש
הקודשים’ המדעי של כל אחד בתחומו,
מעשיר ונותן לחוקר פרספקטיבה נכונה.
האוניברסיטה גם מצפה מכל חוקר שיביא
מחו”ל נדוניה של המלצות והכשרות חדשות”.
לדבריו, יש חוקרים שלא מצליחים לעמוד
במשימה הזאת באופן אופטימלי, חוזרים
לישראל ולא ממשיכים במחקר אקדמי.
פרופ’ טייטלבאום מציין כי הליך קליטת
המדענים החוזרים כרוך גם בתקציב. “סגן
הנשיא למחקר פרופ’ בנימין ארנברג, מנהל
המגזין של אוניברסיטת בר-אילן
בר-שיח
