משא ומתן עם כל מדען שחוזר כדי לתפור
לו חליפה לפי צרכיו”. כשמדובר במדעי
הטבע לעיתים נדרשת האוניברסיטה לרכוש
MRI
ציוד מעבדה יקר, כמו לדוגמה מכשיר
משוכלל. אך גם כשמדובר במדען ממדעי
הרוח, לדבריו, נדרשת האוניברסיטה להשקיע
לא פחות בספריות ובמאגרי מידע חדשים.
"למרות שהנסיעה לפוסט דוקטורט בחו"ל
הפכה לתנאי שהוא כמעט חובה לצורך
התקדמות בקריירה באקדמיה", אומר פרופ'
טייטלבאום, היא כרוכה גם בלא מעט
התלבטויות, החל בקשיים למציאת בן זוג
למי שעדיין רווק, דרך הצורך למצוא מסגרות
תעסוקה ולימודים לילדים ולבן הזוג בחו"ל
וכלה בוויתורים הנדרשים מיתר בני המשפחה
עקב הנסיעה". וכשמדובר בנשים חוקרות,
הוא מוסיף, הדילמות הללו מעכבות אפילו
יותר. "הרבה נשים אחרי דוקטורט מוותרות
על יציאה לפוסט ומתנתקות כתוצאה מכך
מהקריירה האקדמית. כדי לנסות ולשחרר
אותן מהחסמים הללו, הקדשנו שתי מלגות
לפוסט דוקטורט לנשים ביוזמת פרופ' בלהה
פישר, יועצת הרקטור לקידום נשים. המלגות
כוללות סכום מכובד מאד שמאפשר להן
לו מצב התקנים היה
נשאר כמו בעשור הקודם,
לאוניברסיטאות בחו"ל
היה קל יותר לפתות
מדענים ישראלים
להישאר שם. הם היו
גוברים על הציונות, במחיר
זול הרבה יותר ממה שהם
צריכים לשלם כיום
59
המגזין של אוניברסיטת בר-אילן
בר-שיח
יציאה לחו"ל כמשפחה. בעקבות המלגה
הן גם חייבות לתת לנו את זכות הבחירה
הראשונה להעסיק אותן לכשישלימו את
תקופת המחקר בחו"ל".
חלק נוסף במהפכה שהתחוללה
באוניברסיטה בשנים האחרונות נובע גם
משינוי הסטנדרטים האקדמיים. לדברי פרופ’
טייטלבאום, כללי המשחק האקדמי הבין-
לאומי דורשים כיום מאנשי האקדמיה לא
רק הוראה איכותית אלא גם נוכחות ונראות
בכנסים בין לאומיים, כתיבת מאמרים בכתבי
עת בין לאומיים מובילים, הנחיית תלמידי
מחקר, והשגת מענקי מחקר תחרותיים.
באשר להוראה, יזם פרופ’ טייטלבאום
את הקמת המרכז לקידום ההוראה בניהולה
של ד”ר יהודית אורבך ובחסותה של פרופ'
מירי פאוסט, סגנית הרקטור והרקטורית
הנבחרת. המרכז מארגן סדנאות וימי עיון
על מנת להעשיר את המרצים, לסייע להם
בהתמודדות עם הדילמות השונות מול כיתה
וסטודנטים ולשפר את מיומנויותיהם בתחום.
“חשוב לנו שהמחקר שמנהלים אנשי הסגל
לא יבוא על חשבון ההוראה”.
האקדמיה היא פסיפס של תחומים
את כל תאריו האקדמיים, עשה פרופ’
טייטלבאום באוניברסיטת בר-אילן. הוא
בוגר המכון הגבוה לתורה, בעל תואר ראשון,
שני ושלישי מהמחלקה לפיזיקה, וכן בעל
תואר ראשון במחלקה למדעי המחשב. את
התואר השלישי שלו בפיזיקה, אותו סיים בציון
“מעולה”, עשה בהנחייתו של פרופ’ שלמה
הבלין, ששימש לו השראה להמשיך ולחקור
בתחום הפיזיקה. בשנת 1991, זכה במלגת
“רוטשילד” ויצא להשתלמות פוסט-דוקטורט
באוניברסיטת מרילנד ובמכונים הלאומיים
בארה”ב. לאחר מכן חזר
)NIH(
לבריאות
לבר-אילן ועמד בראש המחלקה לפיזיקה
ל קירות משרדו של
פרופ’ טייטלבאום תלויה
וממוסגרת בהגדלה רבה,
אמנת הסטודנט המשרת
במילואים. זהו אחד העצמים
הבולטים המושכים את תשומת לב
המבקר במשרדו. עד לפני חמש שנים
שירת פרופ’ טייטלבאום בשירות מילואים
פעיל כאל”מ בחיל התותחנים. במסגרת
שירותו היה מפקד סוללה, מפקד גדוד
וסגן מפקד אגד ארטילרי. כיום הוא חבר
במועצה הציבורית למען חיילי המילואים
שליד קצין מילואים ראשי ונמנה עם
מקימי פורום המג”דים והמח”טים
במילואים. לדבריו, אחד העקרונות
הבר-אילניים שהוא נוצר בגאווה הוא
יחסה האוהד והמקבל של האוניברסיטה
כלפי המשרתים בצבא. “הייתי סטודנט
בבר-אילן והמשכתי כאן את התפתחותי
המקצועית כי התאים לי השילוב של
מדע ודרך ארץ, ומאד דיבר אלי היות
המקום אוניברסיטה ציונית ודתית. כאיש
מילואים פעיל חוויתי את התמיכה הזאת
בעצמי כשיצאתי לתקופות ארוכות של
שירות. תמיד זכיתי להבנה ולהתחשבות
וחשוב לי שזה ימשך גם בעתיד, ללא
פשרות על הרמה האקדמית”.
פעם חייל תמיד חייל
פרופ’ חיים טייטלבאום
ע
במשך ארבע שנים. בהמשך כיהן כיו”ר ועדת
המשמעת לסטודנטים, כיו”ר הועדה לקבלת
תלמידים וכסגן הרקטור, כיועץ הרקטור
לקליטת מדענים עולים, וכחבר בוועדת
הביטחון האוניברסיטאית.
פרופ’ טייטלבאום אומר כי דווקא מפני
שבא מתחום מדעי הטבע, ראה חשיבות גם
בקידומם של מדעי הרוח. “האקדמיה בעיני
היא פסיפס של נושאים ותחומים שלכל אחד
מהם יש חשיבות ייחודית. במשך שנים נהנו
מדעי הטבע מהמודעות לכך שצריך לקדמם,
ולעומת זאת, מדעי האדם סבלו במיוחד
מהקיצוצים. כרקטור, שמתי לי למטרה לשקם
גם אותם”.
