ד"ר אליהו אהרון,
המפקח מטעם
מינהל החינוך
בירושלים (מנח"י)
ומחוז ירושלים
במשרד החינוך
על החינוך הגופני,
ד ו ו ק א א ו ה ב
כדורגל, ואפילו
מאוד. אבל אם יש
דבר אחד שמעורר
את חמתו - זהו
משחק כדורגל בשיעורי ספורט בבית הספר. "גדלתי על
כדורגל, וגם אני תמיד רציתי לשחק כדורגל כשהייתי תלמיד",
מודה אהרון, שבאחריותו כ־044 בתי ספר וכ־036 מורים. "אני
מודע לערכים של קבוצתיות והגינות שאפשר ללמוד מהמשחק.
אבל אם יש דבר שפוגע בחינוך הגופני - זה כדורגל בשיעורים.
כשמורה נותן לילדים כדור ואומר 'לכו לשחק במגרש', זה
בעיני זלזול במקצוע. זה הדבר הכי קל, בשביל זה יש מורה?"
המלחמה נגד כדורגל בבתי הספר היא רק אחת בשורת
צעדים שנקט אהרון במאמציו להשביח את הוראת הספורט
בבתי הספר ואת תדמיתה. בעצם, אפילו המונח "ספורט" הוצא
מהלקסיקון, של משרד החינוך, והוחלף בכושר גופני. בכל
רחבי ישראל, עוברים בשנים האחרונות שיעורי החינוך הגופני
מהפכה משמעותית.
"ספורט הוא עניין הישגי", מחדד אהרון את ההבדל בין
המונחים. "זה לא תמיד דבר בריא, לפעמים מגזימים. ראו את
המתאגרפים קסיוס קליי או מוחמד עלי שבריאותם נפגעה.
לספורטאים יש כאבי גב, ברכיים ומה לא. בחינוך, לעומת
זאת, אנחנו מנחילים עקרונות של אורח חיים בריא, שיהיה
חשוב מאוד בבגרותם של התלמידים, ודרך זה אנחנו מקנים
גם חינוך לערכים.
"אני אולי לא אובייקטיבי, אבל גם כשניהלתי בית ספר,
חשבתי שחינוך גופני הוא הדבר שהכי חשוב ללמד לחיים. חינוך
גופני מקנה ערכים בדרך מעשית, בעוד שבמקצועות אחרים
מקנים ערכים באופן תיאורטי בלבד ובדיבורים".
לפני כשנתיים, בסקר שנערך בין התלמידים בתחום הפיקוח
של אהרון, הם נשאלו בין היתר מהו המקצוע החשוב ביותר
ומה האהוב ביותר. רוב התלמידים ענו כי המקצוע החשוב
ביותר הוא מתמטיקה, והאהוב ביותר הוא החינוך הגופני. וזה
לא מפתיע, כמובן. אבל אהרון - שבתקופת ניהולו, קיבל בית
ספרו "פרדס" בירושלים את תואר בית הספר המצטיין בישראל
בהישגים במתמטיקה - נשמע מאוכזב מעט מהתוצאות. לדבריו,
זה בכל זאת פספוס שתלמידים והוריהם לא מבינים את חשיבות
המקצוע. הוא מודה שהסיבה לכך היא שגם במערכת החינוך
המקצוע אינו בקדמת סדר העדיפויות.
תרגילים מותאמי גיל
מושגים ותפישות חינוכיות אינם עוצרים בפתח אולם הספורט
כיום, אלא משולבים בשגרת המקצוע. זה כולל תוכניות הוראה,
מודלים לתכנון הוראה, מערכי שיעור מובנים ומסודרים – כל
אלה אמנם נלמדים במכללות, אך במשך שנים הוזנחו ולא באו
לידי ביטוי בבתי הספר. כיום ההוראה של החינוך הגופני היא
שיטתית ומתקדמת יותר, וכדי ליישם אותה המורים משתתפים
בהשתלמויות סדירות. "תכנון מוקדם של השיעור והתכנים בו
מייעל את תהליך ההוראה ומשפר את הלמידה", אומר אהרון.
השיעור חולק לחמישה חלקים: התארגנות, חימום, חלק
עיקרי שבו מתרחשת הלמידה, סיום ולבסוף סיכום. בחלק
שבו מתרחשת הלמידה הורכבה תוכנית מהישגי בסיס (ראו
מסגרת) - תרגילים בסיסיים שמותאמים לגיל הילדים. "כמו
במתמטיקה, שבכל שנה יש תוכנית לימודים מותאמת, כך גם
בחינוך גופני, לומדים את התרגילים הבסיסיים המותאמים
לגיל. אבל כל תרגיל או אימון לא עומד בפני עצמו, אלא
כיום הוא אמצעי המכוון למטרה". המורים של אהרון אמורים
גם להסביר לתלמידים בקצרה מה הם עושים, ומדוע. "ריצת
אם כל מה שאתם זוכרים משיעורי
הספורט זה כדורגל בחצר, הגיע
הזמן להתעדכן. קודם כל, זה כבר
לא ספורט, אלא חינוך גופני;
ושנית, שינוי משמעותי שעובר
המקצוע בשנים האחרונות הופך
אותו למובנה ומקיף יותר מאי
פעם, כולל מערכי שיעור, חוברות
עזר והסברים תיאורטיים לכל
מאת תמירה גלילי
קפיצה וריצה
עולה
ליגה
החינוך הגופני
ספטמבר 4102
<
01 שיעור חופשי
