ספטמבר 4102
/ גיליון 011
תשרי תשע"ה
תוכן העניינים
אם חשוב לכם להשפיע, אם אתם מחפשים במה להתבטא או מרגישים שחיוני לשתף את עמיתיכם לעבודה בדברים שאתם עושים, "שיעור חופשי" הוא
חוב בן סרוק 8, תל אביב, מיקוד 96926, טל' 5492296-30, פקס 5592296-30
|
הבמה שלכם. כתבו לנו כדי שנוכל לפרסם אתכם
פתיחת השנה בבית
בשער:
הספר יובלי הבשור במועצה
האזורית אשכול
אילן אסייג/
צילומי השער:
הארץ, ששון תירם
רווית שרף
עורכת:
אביבה טנא
עריכה:
ניצה ברגמן
הפקה:
תרזה בן־פורת
גרפיקה:
יעל אפרתי,
משתתפים:
תמירה גלילי, דוד שליט,
לימור דומב, בתיה טולדנו,
גלית לוי, לימור לניאדו־תירוש,
ראובן שבת, רן שפירא
מור ברנשטיין
צלמים:
ניר גולן, אילה טל
מאיירים:
חיים סולן
לוחות ודפוס:
אחריות מערכתית:
הסתדרות המורים
ציון שורק,
מערכת מייעצת:
עו"ד שגית להמן, ג'ינה מרום,
שלמה ישי
רחוב בן סרוק 8, תל אביב, מיקוד 96926
' 5492296-30, פקס 5592296-30, דואר אלקטרוני:
כתבי היד המתקבלים במערכת עוברים עריכה וקיצורים.
©
כל הזכויות שמורות
המערכת אינה מתחייבת להחזיר כתבי יד וצילומים
ממורה למורה
צפוף בכיתה
לפני כמה שנים, כשבתי היתה בכיתה ט', הגענו שתינו
לאסיפת הורים שגרתית. כשראתה אותנו המחנכת, היא שלפה
מעטפה ובה גליון הציונים וזירזה אותנו לגשת לרכזת. "היא
צריכה לדבר אתכן", אמרה המחנכת בפנים חמורי סבר ולא
יספה. קצת נבהלנו - הילדה ילדה טובה, ומה לה ולשיחה אצל
הרכזת? בלב כבד פנינו לרכזת, שהתפלאה לראותנו. אצלה
במחשב אמנם היתה רשומה בקשה לראות ילדה מכיתה זו,
אך לא את בתי, אלא ילדה אחרת.
במבט שטחי אולי היה אפשר היה להתבלבל - שתיהן
מתולתלות ומרכיבות משקפיים, אך בתי שקטה, וההיא
פטפטנית וחצופה. מבולבלים? כן, גם אנחנו היינו מבולבלות,
ויותר מכך, בתי נעלבה עד עמקי נשמתה מכך שהמחנכת
התבלבלה בין שתיהן. ככה זה כשיש 83 תלמידים בכיתה
והמחנכת לא ממש זוכרת את שמות תלמידיה. כמובן שבתיכון
הבעיה מחריפה, מאחר שבכל שיעור נכנסת מורה אחרת, ובאמת
קשה להתמודד עם כל כך הרבה שמות ופרצופים.
שבוע לאחר המפגש הבלתי צפוי עם הרכזת, קבעתי פגישה
עמה ושטחתי בפניה את אשר על לבי. "הבת שלי מרגישה
שהיא שקופה בעיני המחנכת שלה, שאמורה להיות עבורה מקום
בטוח ואשת הקשר עם שאר המורות", טענתי. ואל תגידו לי
שאני אמא נודניקית; אכפת לי מהילדים שלי כמו שאכפת לי
מהתלמידים שלי. ביקשתי מהרכזת שבישיבה הבאה על הכיתה
של בתי, תציג אותה ותדבר עליה כדי שכל המורים המלמדים
אותה יכירו אותה בשמה. אני משערת שכך נהגה הרכזת, כי
כמה ימים אחרי השיחה המחנכת קראה לבתי לשיחה אישית,
ופתאום כל המורים קראו לה בשמה.
אין אני מפנה אצבע מאשימה כלפי צוותי ההוראה, אלא תוהה,
כאם וכמורה, אם באמת ניתן ליישם את הסיסמה היפה "עד
אחרון התלמידים" כשבכיתה יושבים 83 תלמידים. השנה יש
בכיתתי 93 תלמידים, כולם חמודים, סקרנים ואוהבי דעת.
מתוכם שני עולים חדשים שאינם דוברים עברית ובוודאי שלא
קוראים וכותבים בעברית, לאחד אין אמא והוא זקוק להמון
תשומת לב. ילדה אחת חכמה מאוד ושקטה מאוד, ואם לא פונים
אליה היא נאלמת ונעלמת; אחרת נעלבת בקלות ובוכה מכל
דבר, שלא לומר מכל שטות; ועוד אחד מתעניין בעולם ולומד
על ארצות רחוקות. אבל למי יש זמן לשמוע את המידע החדש
שלמד בעצמו, כשאני צריכה לחבק, להרגיע, ללטף, לעודד,
להחמיא, לדאוג שיאכלו את הכריך וישתו מים, ולצד זה גם
ללמד ולהוביל את תלמידי לעמוד בסטנדרטים הנדרשים?
בטוחה אני שלא חידשתי לכן דבר, ובכל זאת חשוב לי
להשמיע את קולי, ואם יש לכן מה להוסיף על הנושא,
אשמח לתגובותיכן.
המורה אורית
אקטואליה
מאת יעל אפרתי
|
כתבות
מאת תמירה גלילי
|
למאה ה־12
שבתון מסכמים את החופשה - ומסתכלים
מאת לימור דומב
|
קדימה
מדורים
אתנחתא
ספטמבר 4102
<
2 שיעור חופשי
