כלים בגליונות קודמים: פייסבוק / למידה מודעת / אינטואיציה / פילוסופיה לילדים / מסוגלות אישית ומקצועית / דיאלוג מוסיקלי /
הכלי: תקשורת מקרבת.
סביבה הרפתקנית / דיאלוג יצירתי / חוזקות / הוראה רפלקטיבית / סמיוטיקה / אוריינות חזותית / ויסות עצמי / השוואה והנגדה / ציור / אתרים לימודיים / כתיבה תקשורתית
/ כללי יסוד / טכניקות הישרדות / משחק לימודי / מוסיקה / הומור / למידת חקר / תמריצים / צילום / חוזה כיתתי / פסיכולוגיה חיובית / שפת ההשפעה / פדגוגיה ביקורתית
פמיניסטית / למידה מבוססת פרויקטים / הוראה מבוססת נתונים
ארגז כלים
ק
בוצת ילדים משחקת בפינת הקוביות
עם חיות פלסטיק. שניים מהם אוהבים
במיוחד את הדינוזאור ורוצים אותו
לעצמם. אחד הילדים מציע לשני לשחק
בתורות עם החיה. האחר אינו מסכים. במקום
לכעוס ולחטוף, החבר הראשון מציע לשני
להגיע ל"פינת הג'ירף" בגן ומסביר לו: "אני
מבין שאתה רוצה לשחק עם הדינוזאור. גם אני
שמח ואוהב לשחק אתו. אולי כל אחד יחזיק
קצת את הדינוזאור וכך שנינו נשחק ביחד
ונהיה שמחים". בעזרת העזרים שהיו בפינה
זו – כרטיסיות ובובות – הילדים הצליחו לפתור
בעיה חברתית ללא תיווך מבוגר, והם משתמשים
בכלים האלה מדי יום בסיטואציות שונות.
את הסיפור הזה, הנראה כמנותק מההווי שאנו
רגילים לזהות עם ילדי הגן, מספרת ליאת עזר,
גננת בגן טרום חובה־חובה (גילי 4-6) בתל
אביב. בגן של עזר יש פינה מיוחדת שעוצבה
יחד עם הילדים. הילדים בוחרים כרטיס מתוך
סדרת כרטיסיות של רגשות וצרכים, ולומדים
להביע את רגשותיהם באמצעות "שפת הג'ירף",
או בשמה הרשמי יותר - תקשורת מקרבת. זוהי
שפה שפותחה בארצות הברית על ידי ד"ר מרשל
רוזנברג, בשנות ה־06 של המאה הקודמת. המודל
של רוזנברג, פסיכולוג קליני, מדגיש את משדר
המסר ואת המקבל וקורא לדבר בבהירות באופן
שיאפשר להבין אותנו ואת צרכינו, ולהקשיב
באמפתיה לרגשות ולצרכים של האחר, גם כאשר
דעתנו שונה או שאיננו מסכימים עמו.
בשפת הג'ירף השתמש מרשל במטאפורה
של שני בעלי חיים - תן וג'ירף. הג'ירף מסמל
את התקשורת המקרבת בזכות לבו הרחב, שהוא
השני בגודלו מבין יונקי היבשה, ובזכות גובהו
המאפשר לו להביט למרחקים ולצפות בסכנות
המתקרבות. לעומתו, התן מסמל את התקשורת
המרחיקה שאינה מאפשרת דיאלוג, והוא נבחר
בשל יללותיו שמסמלות האשמות ושיפוטים.
שפת הג'ירף מורכבת ממודל בן ארבעה
שלבים (ראו מסגרת). שלב ראשון הוא שלב
העובדות והתצפית ובו מביאים
בחשבון כי יש הפרדה מוחלטת
בין מה שקרה בפועל (עובדות,
תצפית) לבין מה שאנחנו
חושבים שקרה (פרשנות). "בני
אדם מטבעם רגילים לדבר
בשפה של הנחות, שיפוטים
והכללות", אומרת עזר, "המלים
שמאפיינות את השיפוטים, כמו
'הילד הזה בוכה כל הזמן', או 'עוד
פעם לקחת לו את הצעצוע', הן
למעשה מלים של תן. תן במקרה
זה הוא מטאפורה למי שמתקשה
להביע את עצמו ואת מה שחשוב
לו, וזקוק לעזרה שלנו. הוא לא רע, אלא פשוט
לא יודע איך לדבר מהלב".
בשלב השני, שלב הרגשות, הילדים לומדים
להבין את הרגשות שלהם ולדבר עליהם. "הגננת
צריכה לעודד דיבור על רגשות ואף להרחיב
אותו", מסבירה עזר, "אם ילד אומר שהוא שמח,
הגננת תרחיב את המשפט ותאמר 'אני רואה
שאתה שמח ומאושר', או 'אני שומעת שאתה
עצוב ומתוסכל'. עם הזמן הילדים מכירים עוד
מלים ומרחיבים את יכולת הביטוי
הרגשי שלהם". השלב השלישי
מכשיר את הילדים לזהות את
הצרכים שלהם, להבין אותם
ולהבחין ביניהם לבין הצרכים
של האחר.
בשלב הרביעי והאחרון,
הילדים לומדים לבקש בקשה בת
ביצוע וקונקרטית, שממנה ניתן
לפתח דיאלוג, כמו למשל, "בפעם
הבאה שתרצה לשחק אתי בדלי,
אין צורך לחטוף, פשוט תבקש",
או - "אני זקוק למרחב כדי שמגדל
הקוביות שלי לא יתפרק ואני
מבקש ממך לשבת רחוק יותר ממני". הבקשה
צריכה להיות מלווה בצורך כדי שהצד השני יבין
ויגלה התחשבות. עזר מעידה כי ברוב המקרים
הילדים מכבדים את הבקשה ולא מסרבים.
"ילדים נולדים לסביבה מסוימת ומעוצבים
על ידה", מרחיבה עזר, "הרוך והתמימות בילדים
מאפשרים להורים, למשפחה ולאנשי החינוך
לעצב, לשנות ולהשפיע על נפשם. ככל שנקדים
לשוחח עם ילדים על רגשות ועל צרכים ונשקף
להם את תחושותינו, כך נעשיר את אוצר המלים
שלהם ונאפשר להם יכולת התבטאות. כאשר
ילד יודע להסביר מה חשוב לו ואיך הוא מרגיש,
קל יותר להתחבר אליו ולנסות למצוא פתרונות
ומענה לצרכיו ולרגשותיו".
גם ילדים בגיל שנה וחצי־שנתיים, שאינם
יודעים להביע את עצמם מילולית, מבינים,
קולטים ומושפעים מהטונים ומההתנהגות שלנו.
לכן, טוענת עזר כי ההורים והגננות משמשים
מודל לילדים. "הדרך שבה נדבר, נתייחס לזולת,
נפתור בעיות נשוחח בנעימות - זו הדרך שבה
הילדים יחקו אותנו".
עזר היא גננת במערכת החינוך כבר 41
שנה. היא נחשפה למודל הג'ירף ולאחר הכשרה
מתאימה, החלה להנחות סדנאות להורים ולגננות
בתקשורת מקרבת. באחרונה יצא לאור ספרה
"כשהג'ירף והתן נפגשים" (הוצאת צמרת, 4102).
הספר משלב בין התיאוריה של המודל לבין
הפרקטיקה בשטח, ומביא דוגמאות לשימוש
במודל בעשייה היום־יומית.
בין הנושאים שנדונים בספר, נשיכות של
ילדים והסיבות להן; התמודדות עם מערכת
יחסים בין אחים ובין תאומים; אסיפת הורים
ראשונה בגן - כיצד ניתן להבין מה חשוב
להורים ומה חשוב לצוות ועוד. "מאחורי כל
צרחה מסתתר צורך", היא מצטטת את מדריכיה
בהכשרת המנחים, "מאחורי כל סיטואציה - ילד
בוכה, ילד מרים יד, אמא צועקת, ילד זורק
חפצים ועוד - מסתתר צורך. כשנבין את הצורך
יהיה קל להתחבר למה שעומד מאחורי הפעולה,
ולהציע פתרון או אסטרטגיה אחרת".
גננת שמאמצת את שפת הג'ירף בגן, מסיימת
את יום הלימודים במפגש שיתופי שבו הילדים
מדברים על דברים שחוו באותו יום. "דברים
נעימים ודברים שנעימים פחות", מפרטת עזר,
"הכל לגיטימי ולכל אחד יש מקום להביע
את עצמו. כאשר ילד משתף כולם מקשיבים
ומגלים אמפתיה לצרכים ולרגשות. זו הזדמנות
מצוינת לפתח ערכים של הקשבה, התחשבות,
נתינה וחמלה".
עם זאת, שפת הג'ירף לא יכולה להתקיים
רק בגן. "תחושה של בלבול יכולה להיווצר
אם בגן ילמד הילד דפוס של התנהגות, ואילו
בבית ההורים לא יבינו ולא יכירו את המשפטים
והמלים שמדברים בגן", אומרת עזר, "חייבת
להיות חפיפה כלשהי בין החינוך בבית לבין
הגן, אם כי אין זה אומר שהחוקים דומים. בכל
מערכת משפחתית וחינוכית יש את החוקים
שנקבעו על ידי האחראים – ההורים או הגננת –
אבל ההיבטים הקשורים למודל יכולים להיות
זהים: חיזוק התנהגות חיובית, שיתוף ברגשות
ובצרכים, ויכולת הבנה והכלה שלהם".
איור: ניר גולן
שפת הג'ירף, שפותחה בארה"ב והגיעה גם לישראל,
מאפשרת לילדים - וגם למבוגרים - להכיר את הרגשות
שלהם ולדעת איך לדבר עליהם ולשתף אחרים, במקום
מאת רווית שרף
להגיע לעימותים ומריבות
"שורש הרגשות
הם הצרכים"
ארבעת השלבים ליישום תקשורת מקרבת
בגן הילדים:
1. שלב העובדות – התצפית.
הילדים לומדים לשאול מה באמת קרה?
הילדים לומדים
2. שלב הרגשות.
להבין את הרגשות שלהם ולדבר עליהם.
הילדים לומדים
3. שלב הצרכים.
לזהות את הצרכים שלהם, ולהבחין בין
אלה לצרכים של אחרים.
הילדים לומדים
4. שלב הבקשות.
לבקש בקשה בת ביצוע וקונקרטית,
שממנה ניתן לפתח דיאלוג.
ספטמבר 4102
<
42 שיעור חופשי
