ה
שעה שבה השמש שוקעת אך עדיין
מפיצה אור נקראת בפי הצלמים "שעת
הקסם", וזהו גם שמה של התערוכה
המוצגת בימים אלה בגלריה "המשבצת"
במוזיאון אשדוד. זוהי התערוכה הראשונה
בגלריה, הפונה לכל המשפחה ומארחת קבוצות
של תלמידים החל בגילאי הגן, והיא כוללת
עבודות אמנות המציגות יחסים מיוחדים בין
אור, צבע וחומר. במקביל, ובהתאמה ל"אני
מאמין" של המוזיאון ואוצרת התערוכה, יעל
חמו עמית, נבנו במקום שלוש פינות עבודה
אינטראקטיביות ופינת למידה, המציעות
לילדים פעילות הקשורה לתכני התערוכה.
על החשיבות שהיא מייחסת למפגש של
קהל צעיר עם אמנות, מספרת חמו עמית,
שהיא גם רכזת החינוך וההדרכה במוזיאון:
"הביקור במוזיאון לאמנות הוא חוויה יוצאת
דופן עבור תלמיד בישראל, ויש לא מעט
תלמידים שבמהלך לימודיהם יגיעו רק פעם
אחת למוזיאון וייפגשו עם יצירות מקוריות.
מכאן, כל מהלך ההדרכה מתרחש בחללי
התצוגה מול היצירות וכל חווית ההדרכה
מתבססת על התבוננות ביצירה והדרכה
דיאלוגית, שמכוונת לכך שהתלמיד עצמו
מפענח את היצירה ואת תכניה, בעקבות
שאלות מנחות של המדריכים".
מה "מרוויח" התלמיד מהדרכה כזאת?
"התלמיד שנכנס לחלל התערוכה רואה
לראשונה יצירות מקוריות, מבחין אולי כיצד
הן תלויות בחלל ומקבל מושג ראשוני על
המקום הזה. חשוב לנו שהמפגש ייצור חוויה
חיובית. בהיותו חסר רקע, התלמיד עומד נבוך
למדי מול היצירה, ומגלה שבאמצעות שאלות
מנחות הוא נותן תשובות שמשקפות את
רגשותיו ואת האסוציאציות שעולות בדעתו
- כך הוא נהפך מצופה סביל ונבוך לפעיל.
הדרכה דיאלוגית מחדדת את ההתבוננות
וההקשבה של הצופה, וגם תורמת לקבלה של
ריבוי דעות. הרעיון של תיווך פשוט וישיר בא
לביטוי גם בעמדות האינטראקטיביות, שבהן
אנחנו מציעים למשתתפים פעילות עם צבעים
וטכניקות המופיעים גם בתערוכה - צבעי
מים, פחם, צבעי תרסיס ועוד - ומעודדים
את התלמידים ואת המשפחות ליצור באופן
עצמאי".
יש הבדל בין אצירת תערוכה "רגילה"
לבין תערוכה המיועדת לילדים ונוער?
"לא. הרעיון הוא להציג אמנות ישראלית
ברמה גבוהה ובלי פשרות. זה לא חלל משחקים,
אלא תערוכה שיש בה ממד אינטראקטיבי.
'שעת קסם' היא תערוכה של אמנות ישראלית
צעירה, העוסקת באור, צבע וחומר. האור
והצבע, אותם מרכיבים בסיסיים של יצירת
אמנות, נהפכים לשחקנים הראשיים, כלומר
לחומר ולתוכן של היצירה. לתערוכה נבחרו
עבודות גדולות, נגישות וצבעוניות, הכוללות
דימויים ברורים, ולצד כל עבודה מובאת
הצהרת אמן קצרה בגוף ראשון שתומכת בתיווך
היצירה למתבונן הצעיר. בחנות המוזיאון ניתן
לרכוש את הערכה 'פעילות לשעת קסם',
ולהמשיך לעסוק בנושא גם בבית".
חמו עמית, שבמשך שלוש שנים היתה מורה
לאמנות ופיתחה תוכנית מיוחדת לבגרות
באמנות, שתופעל השנה, בחרה לתערוכה
עבודות של אמנים מקומיים צעירים ומבטיחים:
נעמה בן יוסף, יעל בן שלום, יוחאי מטוס,
עידו מרכוס, אבישי פלטק, טל פרנק, אדם
שר, יואב שביט ואלהם רוקני, שעבודותיהם
עוסקות בפנים השונים של האור. כך למשל,
יצירתו של שר "לאחר מעשה" 2102, (בצילום),
המדמה תמונה של אורות העיר כפי שהיא
משתקפת בעין המצלמה, כולל הטשטוש שגם
הוא שואב מעולם הצילום. גם פלטק התכתב
עם הצילום, וביצירתו "אילן" צייר בצבעים
כהים את שורשי העץ, ואילו העלווה הבהירה
מוארת מאוד ונדמית לצילום עם פלאש. מטוס
מציג בתערוכה שתי עבודות - "הכוכב הנופל"
ו"הסהרון המתמלא", שבשתיהן יש ממד של
הפצת אור והחזר אור, ואילו רוקני מציגה את
רישום הדיו "הסוסים של סטנפורד", שעליו
מוקרנים פסי אור שגורמים לסוסים להיראות
כאילו הם נעים.
יעל אפרתי
קסם האור
גלריה חדשה במוזיאון אשדוד, הפונה לכל המשפחה,
מציעה את התערוכה "שעת הקסם" ובה עבודות
החוקרות את היחסים בין האור, הצבע והחומר
מתוך העבודה של אדם שר
בגלריה "המשבצת"
קשיים וריגושים מעסיקים כיום את הנוער
באותה מידה".
באופן מפתיע למדי, מופע שיצר בן
אברהם לפני שש שנים ועסק בפרוזה
של עגנון, עמד בקריטריונים של "סל
תרבות" וגם זכה לביקוש בבתי הספר. בן
אברהם מסביר את ההבדל בכך שבהוראת
ביאליק, ניתן הדגש על הפן הלאומי של
שירת ביאליק, במקום להאיר את הפנינים
הנסתרות שבה - וזה, מתברר, לא מספיק.
"אם נוסיף לכך את ההברה האשכנזית
שנשמעת לנוער כשפתם של סבא וסבתא,
אפשר להבין למה אין דרישה לביאליק",
הוא אומר.
משהבין זאת בן אברהם, הוא החליט
לשנות כיוון, התאים את המופע לקהל
הרחב ויצר את "ביאליק בלוז". עד כה
העלה את המופע כ־04 פעמים, וחשוב לו
להדגיש שמורים הם קהל יעד אידיאלי
עבורו. "צריך לגרום לתלמידים שלנו
לאהוב ספרות. מורים מצוינים לספרות
כבר יש, וגם חומרים טובים. המערכת רק
צריכה להתכוונן באופן יצירתי ולעשות
את הבחירות הנכונות", הוא קובע.
יעל אפרתי
באמצעים מינימליסטיים - כמו הספינה
שנבנית ומפורקת תוך כדי ההתרחשות.
עוד יש לציין שהעבודה שומרת על
קצב נכון, היא קולחת ונעזרת בסיפור
העלילה המותח שאותו רקח המחזאי נעם
גיל - ספינת הפיראטים מיטלטלת בים,
הפיראטים נתקלים בצלופחים שלוקחים
אחת מהם בשבי, פוגשים בדרקון הים
המאיים ומאבדים את המפה המובילה ל"אי
הפנינה" והכל בגלל עניין מוכר ומטריד
- הריבים המתמשכים בין המנהיגים.
השניים, מתברר, לא מסכימים על כלום,
מעמידים זה לזה תנאים בלתי מתקבלים על
הדעת, בוחנים את נאמנותם של "נתיניהם"
ובקיצור - מקריבים את החבורה ואת מטרות
המסע לטובת שיקולי אגו.
רק לקראת הסוף, כשהם מנושלים
מספינתם, בודדים וחסרי אונים, מצליחים
אליהו ונחמיה להפנים את המסר על
אחדות ושיתוף פעולה. כך לומדים הצופים
הצעירים כמה חשוב להתפשר ולוותר על
עמדות קצה לטובת המטרה המשותפת.
המסר הזה מועבר בדרך אמנותית ולא
כמשימה דידקטית מחייבת, כך שהחוויה
העיקרית שמצליח המופע לייצר היא של
הנאה והזדהות שהן, ועל כך כולם מסכמים,
העיקר.
יעל אפרתי
מתוך המופע
"משחקים פיראטים".
חוויה של הנאה והזדהות
צילומים: כפיר בולוטין
שיעור חופשי 33
> 2014
ספטמבר
