מגזין המים הישראלי הנדסת מים 27
הכתבה ב-”כלבוטק”, אשר עובדותיה אוששו במעבדת מכון התקנים,
התקנת שסתום אל-חוזר מנעה ”סיבוב שווא” של מד המים, כאשר לא
הייתה זרימה.
O מר ישראל ענב, מנהל מינהל המים והממונה על התאגידים )עד
לאחרונה(, במכתביו מיום 9 לינואר ו-13 מרץ 1102, מציין: ”...התופעה
ידועה וקיימת. לאחרונה רבו המקרים בהם קיבלו צרכנים ביתיים
חשבונות מים גבוהים ביותר ובמספר לא מבוטל של מקרים נמצא כי
מדובר בטעות...”.
O מדוע האזרח צריך לשלם על מרכיב הביוב כאשר הוא מתקין שעון בנפרד
המשמש לגינה, והמים הולכים ישרות להעשרת מי התהום?
O מדוע הצריכה המשותפת בבית פרטי, שהינה הולכת לגינון ולשטיפת
חדרי מדרגות, מחויבת גם היא במרכיב הביוב? יתרה מכך, במידה שדייר
חרג מתעריף 1, אזי כל ”הצריכה המשותפת” משויכת לתעריף 2.
O למה האזרח חייב לשלם צריכה קבועה מינימאלית של 5.1 מ”ק? כל
זאת באם הצליח לחסוך במים ו/או לא היה בביתו תקופה.
O הקצאה לתעריף הראשון הוא של 5.3 מ”ק/נפש/חודש, כאשר על פי
נתוני רשות המים, הצריכה לנפש הממוצעת היא 59.4 מ”ק/נפש/חודש.
O ביום עיון של איגוד המהנדסים )התקיים לאחרונה(, דיווח יו”ר רשות המים,
כי ממוצע צריכת המים לנפש לחודש ירד מ- 8.9 מ”ק ל-4.7 מ”ק. ערכי
צריכה אלו גבוהים פי שניים מההקצאה, שמשלמים לפי התעריף 1.
O טרם קום התאגידים בשנת 9002, תעריף 1 למגורים עד 4 נפשות עמד
על 61 מ”ק )כאשר היום היא 5.3 מ”ק(. יתרה מכך, היה גם תעריף לגינון
לפי ההקצבה.
O גביית מע”מ, דבר שלא היה לפני קום התאגידים !
O ”שפכים תעשייתיים”: הנוסחה המורכבת יוצרת אסוציאציה של אוטובוס
דו קומתי.
הדגימה הנדגמת )מפעל/עסק/מסעדה/בית אבות וכדומה( מייצגת את
התוצאה הרגעית, ובודאי שאין לה אחיזה אמיתית בהרכב השפכים היומי
ובטח לא החצי שנתית, שעל פיה נערך חישוב הקנס המגיע עיתים גם
למאות אלפי שקלים, ומיותר מלציין שאין טיפת פרופורציה בין עלות
הטיפול הנדרשת לשפכים במכון טיהור השפכים עצמו.
גובה הקנס דומה לנהג שנעצר על ידי שוטר, לאחר שחרג מהמהירות
המותרת, וקונס אותו על מספר הק”מ שנסע במהלך חצי השנה האחרונה
)האילוסטרציה מציגה רק חודש חריגה(.
אלו הן חלק מהדברים שנמצאים לפתחו של שר/ת רשות המים והאנרגיה,
במידה שאכן התאגידים יפעלו עבור הציבור.
מים אפורים
במהלך המושב ניתנה הרצאה מקצועית וחדשנית של פרופ' שלמה ניר,
שבו הוכיח, כי בשיטה שפיתח: חרסית בצורת מיצלה, מורחקים מזהמים
ופתוגניים למיניהם, וכן פרמטרים כמו כלל מוצקים וצח”כ.
במהלך ”הרב שיח” הציג הקהל מספר שאלות, כאשר שאלת מפתח הייתה
הכיצד קיימים בפועל עשרות אלפי מערכות מים אפורים ביתיים וטרם קיים
תקן?! התשובה שהתקבלה מהקהל, כי אכן אחרי 3 שנות עבודת ועדת
המומחים של מכון התקנים ליצירת ת”י 7416 למים אפורים, מסיבות שלא
ברורות דיין קיימת אי הסכמה על ”תדירות הדיגום” בין משרד הבריאות
לועדת המומחים.
משרד הבריאות דורש דיגום אחת לשבועיים ואילו ועדת המומחים טוענת,
כי לאחר קבלת תו תקן למערכת המוכיחה כי מגיעה לערכי התקן - אין
צורך בריאותי בדיגום תכוף. יש לציין, כי תדירות דיגום למי שתייה ליישוב
של עד 000,04 תושבים היא אחת לשבועיים, וליישוב של עד 000,01 נפש
- תדירות הדיגום היא אחת לארבעה שבועות.
ועדת המומחים טוענת כי אין הצדקה בריאותית לתדירות תכופה, ובנוסף
תפסול לאלתר הקמת מערכות בשל עלותן הרבה אשר תיצור מצב של
אי כדאיות ו/או טיפול במים אפורים ו/או הקמת מערכות לא תקניות
העלולות להוות סכנה בריאותית. לאור ויכוחים אלו עם משרד הבריאות,
מנכ”ל מכון התקנים, מר דני גולדשטיין, מסרב לחתום על התקן שהוכן
על ידי ועדת המומחים.
גובה הקנס דומה לנהג שנעצר על ידי שוטר, לאחר
שחרג מהמהירות המותרת, וקונס אותו על מספר
הק”מ שנסע במהלך חצי השנה האחרונה