25.09.15 | י"ב תשרי תשע"ו| 177 גליוןשביעי | 28
האיכותיות והנשמעות ביותר בעולם
הערבי. יש לכך הסבר מאוד פשוט:
האנשים שהרכיבו את 'תזמורת קול יש ש
ראל בערבית' היו מגדולי המוזיקה המזר ש
חית הקלאסית ברחבי המזרח התיכון. הם היו
יהודים והם היו גאוני מוזיקה. בישראל של
קום המדינה וכנראה שגם היום, עדיין לא
מבינים את סדרי הגודל של איכות הנגנים
והמלחינים שהיו באותה תזמורת.
מייסדי 'פירקת אלנור', מעבר לעובדה
שכולם אוהבים אהבת אין קץ את המוזי ש
קה המזרחית הקלאסית, מעוניינים להרים
את קרנה של אותה 'תזמורת קול ישראל
בערבית' שהייתה הפס קול של ישראלים
רבים, יהודים שעלו מארצות ערב, וגם
של קהל גדול ברחבי המזרח התיכון. רבים
מהנגנים ב'פירקת אלנור' הם תלמידיהם
של נגני 'תזמורת קול ישראל בערבית'
והם רואים בעצמם דור ההמשך לתזמורת
ולמוזיקה המזרחית הקלאסית, שנעדרת
היום מלשכון במוסד תרבותי קבוע המכו ש
בד על ידי מוסדות התרבות בישראל.
התלמידים גדלו
ארבעה מייסדים ל'פירקת אלנור' שכבר
בועטת מזה שלוש שנים ברחבי הארץ. חנה
פתיה, מנהלת בפועל ומפיקה. מוכרת גם
כחוקרת פיוטים ועורכת באתר הנפלא
'הזמנה לפיוט'. ד"ר יהודה קמרי, רופא
בכיר בבית החולים 'תל השומר' ומוסיקאי,
יו"ר התזמורת; אריאל כהן מנהל מוזיקלי,
מתופף ומנצח הלהקה, ורוני שלום ביאלר,
שמנהל את התקשורת והפיתוח העסקי
של התזמורת ומוכר כמזרחן ועורך האתר
'ישראל בערבית'. כל הרביעיה הזו מחו ש
ברת עמוק להוויה של המוזיקה המזרחית
הקלאסית, הם הכירו אחד את השני לאחר
הופעות ואירועים, עד שהם הגיעו להחל ש
טה שצריך להקים מחדש תזמורת מזרחית
קלאסית כמו שהייתה 'תזמורת קול ישראל
בערבית'.
“האמת, בער לנו שיהיה גוף מוכר בי ש
שראל שיתן מענה לצורך הזה של המו ש
זיקה המזרחית הקלאסית", אומרת חנה
פתיה ל'שביעי', “עד להקמה של 'פירקת
אלנור' היה חלל, לא היה הרכב קבוע של
תזמורת אלא תמיד היו הרכבי מחתרת
אד הוק, של נגנים לאירועים או חאפלות
כאלו שקיימות במרכז הארץ. אנחנו רוצים
להתייחס למוזיקה הזו בכבוד. כמו שיש
את 'התזמורת הפילהרמונית' ו'הקאמרית'
ו'האנדלוסית', צריך שיהיה מקום של כבוד
למוזיקה המזרחית הקלאסית".
הרינגטון של מנצח התזמורת אריאל כהן
הוא שיר של הזמר המצרי והמלחין עבד אל
וואהב. מורו ורבו המוזיקלי הוא זוזו מוסא,
מי שהיה מנהל ומנצח התזמורת האגדי של
קול ישראל בערבית. ממנו למד את תורת
המקאם ורזי המוזיקה המזרחית הקלאסית.
כהן מספר שרבים מחברי התזמורת בער ש
בית, שרובם כבר אינם בחיים, לא האמינו
שתהיה תחייה לתזמורת, מה גם שמעטים
הם היודעים לנגן את המוזיקה הזו על
בוריה. “אני תלמיד של זוזו מוסא, ומאז
שהתזמורת נסגרה למדתי ונגנתי באירועים
פרטיים עם החבר'ה האלו של התזמורת. זו
מוזיקה שאני שומע מילדות, וכל הגדו ש
לים הללו: זוזו מוסא, אברהם סלמן (נגן
הקאנון העיוור של התזמורת י"פ), פליקס
מזרחי, אלברט אליאס (נגן כינור נאי ומ ש
לחין של התזמורת) אלו אנשים שזכיתי,
מה שנקרא, ‘לבלות' איתם והם לימדו
אותנו הכול. הם לא האמינו שאנשים עוד
ינגנו את המוזיקה שהם ניגנו. אפילו בעו ש
לם הערבי מנגנים היום בעיקר פופ, אבל
עובדה, יש לכך ביקוש גדול. ותלמידיהם
הישירים, שהם חברי 'פירקת אלנור', מנ ש
גנים את יצירותיהם".
סדאם צנזר את
המוזיקה היהודית
צריך להבין, אומרים חברי הלהקה, מה
שלא כל כך נתפס כאן בישראל בעיקר
בגלל ההשפעה של המוזיקה המערבית,
היא העובדה שמדובר בחבורה של יוצרים
ענקיים שנדחקו הצידה מבימת ההיסטוריה.
כלומר, כל השמות שהוזכרו למעלה: זוזו
מוסא, סלים אל נור, אברהם סלמן והאחים
סאלח ודאוד אל כוויתי (היום שיריהם זוכים
לעדנה מנכדו של דאוד אל כוויתי, דודו
טסה, והרב דוד מנחם ויאיר דלאל וכמוכן
'פירקת אלנור') ורבים אחרים, כולם היו
מגדולי המוזיקה של המזרח התיכון ונחש ש
בו לאהובים במיוחד. אבל עם הקמתה של
ישראל והפרעות נגד היהודים, עלו הנגנים
והמלחינים לישראל ושמם שהלך לפניהם
נשכח ובמקומות רבים גם צונזר. בעיראק
היו זמרים ערבים שגנבו יצירות של מל ש
חינים ונגנים יהודים ובתקופת סדאם חו ש
סיין המשטר עצמו העלים ומחק את המו ש
רשת התרבותית של המוזיקאים היהודים.
לוק
רחזהמ
ן וכיתה
רי: מד"ר יהודה ק
“למרות שהיו ניסיונות
בעולם הערבי להשכיח
ולהעלים את היצירות
הגדולות של המלחינים
היהודים, הנה הן חוזרות,
ויש פתיחות ואפילו צימאון
בקרב רבים, גם כאן בישראל
וגם בעולם הערבי
צילומים: חמי בן לביא
לתקצב את
התזמורת.
קמרי
ביקוש גדול.
כהן