25.09.15 | י"ב תשרי תשע"ו| 177 גליוןשביעי | 30
רוני צור איבדה את אביה בתאונת דרכים קטלנית
ושבעקבותיה הפכה גם אחותה הקטנה לצמח. אחרי שהתנדבה
במחלקה בה אושפזה ב'רמב"ם' במסגרת 'האגודה להתנדבות'
היא מבקשת להמשיך ולהתנדב למרות שהחוק אינו מאפשר
רינת אקשטיין  לה. "כאן אני רואה את החיים שלי"
כ
בר מרחוק הבחנתי בה, נקודה של
אור בתוך ההמון, בחורה חייכנית,
נוטפת אופטימיות, מתולתלת,
מרשימה, ושובת כל לב. מיד
כשהתיישבנו היא פתחה והסבירה לי, "נפ ש
געתי בראש, אני לא מסוגלת לעשות דברים
שהייתי עושה קודם, אני שוכחת דברים.
מה שאנשים רגילים מצליחים לזכור אחרי
פעם אחת או מקסימום פעמיים, דורש ממני
הרבה יותר חזרה ושינון. אני צריכה תזכורות
כל הזמן, אז אם יש משהו ששכחתי לענות
לך תשאלי שוב".
לרוני צור מלאו 51 כשהחיים טפחו על
פניה. נהג משאית בן עשרים ואחת "עם
62 עברות תנועה ו-3 תאונות דרכים,
פגע בנו חזיתית". אביה, בועז צור, נהרג
במקום. "ב-7002.1.91 נסעתי עם אחותי
התאומה עדי, אחותי הקטנה בת התשע
ניצן ואבי, בועז, ליום כיף של משפחות
בחמת גדר. לא הספקנו להגיע לשם".
אחותה הקטנה, ניצן, הפכה לצמח ומאז
היא מחוברת למכונת הנשמה. אחותה
התאומה עדי נפגעה פגיעה פיזית קשה
ברגל, ורוני נפגעה באונה הימנית במוח.
"נהג המשאית מעולם לא נענש. הוא קיבל
09 יום שלילה ויום אחד בכלא. הייתה לנו
תחושה שבגלל שידעו שאין לנו גב משום
שאבא שלנו נהרג ואין מי שיגן עלינו-
ניצלו את זה. זה אחד הדברים הקשים
שאני לא מקבלת".
"אבא היה הכל בשבילי"
"היינו משפחה שלמה ומאושרת" רוני
נזכרת, "אדם אחד, שלא עצר בעצור
שינה לי ולסובבים שלי את החיים. אפשר
להגיד שקרה פה המשפט הבנאלי, 'מוטב
לאבד רגע בחיים מאשר את החיים ברגע'.
אנחנו איבדנו את אבא שלנו ברגע ואני
אישית נולדתי מחדש, אבל לא לחיים
קלים ופשוטים". היום היא מתגוררת לבדה
בקריות ואחותה התאומה עדי, שלומדת
באוניברסיטה העברית בירושלים, מגיעה
לסופי שבוע. את החוסר של אבא בחייה
היא חשה בכל יום שעובר, "אבא
שלי היה - אבא, אמא וחבר, הכל
ניצחת
איתי
הכל
באדיבות בית החולים רמב"ם. צלם: פיוטר פליטר